"מרץ המשוגע" הוא מונח ששמור כידוע לכדורסל המכללות האמריקאי, אבל מעת לעת אין מנוס מלקחת אותו בהשאלה לשימוש גם במחוזות אחרים. השנה הצורך להשתמש בו רלוונטי במיוחד לעשרת הימים האחרונים בליגה האנגלית. למי ששכח, רק לפני עשרה ימים מנצ'סטר יונייטד הוליכה את הטבלה האנגלית עם שבע נקודות יתרון ומשחק חסר. עוד קודם לכן שברה יונייטד את שיא הליגה למשחקים רצופים בלי לספוג שער.
בינתיים, ליברפול, יריבתה העיקרית של יונייטד לתואר רשמה רצף של תוצאות תיקו מביכות ועוד קינחה אותן בהפסד אומלל למידלסבורו החלשה. בשלב זה מירוץ האליפות נראה היה מוכרע והשאלה היחידה נותרה, כמה תארים נוספים ישיג סר אלכס?
הניצחון של ליברפול באולד טראפורד בשבוע שעבר, מרשים ככל שיהיה, עדיין נראה כניצחון שהאנדרסטייטמנט שלו הוא "מעט מדי ומאוחר מדי". נדמה היה שהוא בעיקר ישמש כתזכורת לאוהדי ליברפול עד כמה משמעותית ההחמצה של סטיבן ג'רארד וחבריו בליגה השנה, ואיך הם הגישו אליפות ליונייטד על מגש של כסף.
איכשהו לכולם היה ברור שלמרות ובזכות המעידה של מנצ'טר בשבוע שעבר היא תגיע לקרייבן קוטג', ביתה של פולהאם, ותוציא את כל העצבים על הקבוצה הלונדונית הצנועה שחטפה ממנה גם שלישייה וגם רביעייה בחודשיים האחרונים. ובכן, החיים מלאים הפתעות. פולהאם לא נבהלה לא מהשם ולא מהרקורד, עלתה לשחק כדורגל, לחצה את יונייטד כל המחצית הראשונה, גרמה לפול סקולס האומלל להציל גול מקו השער במו ידיו, דבר שהביא להרחקתו ונתן לה פנדל. פולהאם פשוט לא עצרה עד הסיום.
נכון, כמו תמיד במשחקים מעין אלה, הניצחון לא הושג בלי כמה החמצות מסמרות שיער של כריסטיאנו רונאלדו וחבריו, כולל שתי הצלות הירואיות של שווארצה ממש מקו השער, אבל זה כמובן לא גורע מההישג של חניכיו של רוי הודג'סון קשישא. ואם מישהו במנצ'סטר חשב שליברפול תחזור לסורה הוא נאלץ להתאכזב בשנית ולחזות בתצוגת שיא נוספת של ג'רארד ושות' שפירקו אתמול את אסטון וילה 5:0.
הנקודה הישראלית
הליברפולי היחיד שיש לו אולי סיבה לחשוש מעט לנוכח הכושר הנפלא בו נמצאת הקבוצה בזמן האחרון הוא יוסי בניון. ברור בעליל שבניטז מצא הרכב מנצח ואפילו הוא, הג'אנקי של הרוטציה, נזהר כרגע מלשנות משהו בהרכב המנצח. מעניין שדווקא פרגוסון נדבק במחלה הזאת לאחרונה ולכן העדיף אתמול להושיב את רוני, טבז ואנדרסון על הספסל לטובת פארק, סקולס וגיגס הותיקים. לבניון לא יהיה קל לעשות את דרכו בחזרה להרכב, אבל למען ההגינות צריך לציין שיוסי כבר היה שם לא מעט פעמים בעבר והוא תמיד הצליח למצוא את מקומו חזרה בהרכב למרות כל התחזיות השליליות.
בינתיים אולי כדאי שיוסי יביא איתו קצת מההשראה הליברפולית לצמד המשחקים מול יוון. כמו שהוכיחו שמונת הימים האחרונים, שני משחקים יכולים לשנות כיוון של עונה שלמה. במקרה של נבחרת ישראל, שני משחקים מוצלחים, נניח שני ניצחונות או אפילו ניצחון ותיקו יכולים לשנות כיוון של ארבעים שנה.
ארבעים שנה של אכזבות, ביזיונות, כישלונות או, לעתים נדירות יותר, ובמקרה הטוב, של כמעט הישגים, כמעט הצלחות וכמעט העפלות. מה הסיכויים שזה יקרה? בואו נודה על האמת, קרובים לאפס. נכון, גם הסיכויים של ליברפול לקחת את האליפות ממנצ'סטר עדיין קטנים. יונייטד מובילה בנקודה עם משחק חסר ככה שהיא תצטרך לאבד לפחות ארבע נקודות מתשעת המשחקים שנותרו לה כדי להפסיד את האליפות וגם זה רק בהנחה שליברפול תנצח את כל משחקיה.
קשה לראות את זה קורה אבל לליברפול יש לפחות מחולל נסים מסוגו של סטיבן ג'רארד עם עוד כמה שוליות קוסם מסוגם של טורס, קאוט וריינה. יש להם קבוצה שבשום מצב לא מפחדת מאף אחד, לא יודעת מה זה בונקר וכשהיא מובילה 0:1 תמיד מחפשת את הגול השני. עם כל הכבוד ליואב זיו, משה אוחיון, בירם כיאל וחבריו לא נראה שהם עשוייםmiracle material . אבל מצד שני, בואו לא נשכח שהדברים האלה נאמרים על ידי מי שרק לפני עשרה ימים קבע כאן שמירוץ האליפות סגור, חתום וגמור. אם פולהאם הצליחה לנצח את מנצ'סטר יונייטד בבית לראשונה מאז 1964 אז אולי בכל זאת הכל יכול להיות?