"מנצ'סטר יונייטד וארסנל ניצלו את הפרצות בחוק ועשו צחוק מהמערכת. זה רע לכדורגל, ומבחינה מוסרית אני לא יכול להסכים עם זה". הציטוט הזה שייך ליוהאן קרוייף, איש ברצלונה, שקבוצתו איבדה בעבר שניים מתוצרי האקדמיה הבולטים שלה - ג'רארד פיקה וססק פברגאס - לטובת הקבוצות האנגליות שהזכיר. הדיון סביב חוקי ההעברות של שחקנים צעירים באירופה תפס תאוצה בימים האחרונים, לאחר המקרה של גאל קקוטה וצ'לסי. כזכור, ביום חמישי החליטה פיפ"א להשעות את צ'לסי מכל פעילות בשוק ההעברות עד ינואר 2011, זאת לאחר שהכחולים פיתו ב-2007 את הקשר הצרפתי לעזוב את קבוצתו דאז, לאנס, ולהגיע ללונדון כשהוא בן 16 בלבד.
העניין המוסרי שקרוייף מדבר עליו הוא פשוט: מועדונים משקיעים שנים של אימונים ומשאבים בשחקנים שלהם, אבל ברגע האמת - אין להם שום דרך לשמור עליהם בקבוצה. הדבר הזה נובע מפרצה בחוקי האיחוד האירופי - פרצה שבפיפ"א ואופ"א מנסים למצוא לה פתרון בימים אלו, ונוצלה בעשור האחרון על-ידי מאות שחקנים וקבוצות. על-פי החוק האירופי, שחקני כדורגל לא יכולים לחתום על חוזים מקצועניים בטרם מלאו להם 16. אבל מרגע שהם חוגגים את הסוויט-סיקסטין, הם רשאים לקבל כל הצעה מכל מועדון ביבשת.
בחלק מהליגות "הנבזזות" ניסו לעקוף את הפרצה בעזרת מניפולציות. בצרפת החליטו כי החל מגיל 14, קבוצות יוכלו להחתים שחקנים על חוזה "טרום מקצועני", שיבטיח להן כי ברגע שהשחקן יגיע לגיל 16, הוא יהיה מחויב להמשיך בקבוצה. רק בזכות החוק הזה לפיפ"א היה קייס לפסוק נגד צ'לסי במקרה של קקוטה. אבל הבעיה רחוקה מלהיפתר: החוק הזה חסר שיניים במדינות רבות באירופה שאינן צרפת, שם חל איסור להחתים על חוזים קטינים בגיל 14. באיטליה, למשל, אסור על-פי חוק להחתים על חוזים מקצועניים עד גיל 18. תשאלו את מנצ'סטר יונייטד שהחתימה מלאציו את פדריקו מאקדה כשהחלוץ הצעיר היה בן 16, וזאת למרות התנגדות עזה של הקבוצה הרומאית.
אותה יונייטד ניצבת כעת בפני מקרה שעשוי בקרוב לגזור גם את דינה בפיפ"א. ז'אן פייר-לובל, נשיאה של לה-האבר הצרפתית, טוען שיונייטד החתימה הקיץ את הקשר בן ה-16 פול פוגבה ללא הסכמתו, וזאת למרות שהשחקן קיבל הבטחה חתומה לחוזה מקצועני כשיגיע לגיל 17. ביונייטד מכחישים, טוענים שהכל נעשה בהתאם להנחיות פיפ"א ושההסכם של לה-האבר עם השחקן אינו חוקי. בצ'לסי יערערו על פסיקתה של אופ"א ב-CAS, בית הדין הגבוה לערעורי ספורט בלוזאן, כשגם הקייס שלהם ינסה להטיל ספק בחוקיות ההסכם של לאנס עם קקוטה.
למה להשקיע בנוער?
כשפייר-לובל נשאל כיצד קבוצות מפתות קבוצות שחקנים להגיע אליהן בגיל כל כך צעיר, הוא לא התבלבל. בראיון לתחנת רדיו בצרפת אמר נשיא לה האבר כי "יונייטד נתנה לאמא של פוגבה 100 אלף אירו, ולאבא שלו 100 אלף אירו. וחוץ מזה נתנו למשפחה דירה". נשיא לאציו, קלאודיו לוטיטו, שזעם על מקרה מאקדה, טען בשנה שעברה כי "יונייטד מתנהגת כאילו היא מנהלת שוק בשר. היא מעלה את ההורים של השחקנים הצעירים שהיא רוצה על מטוסים, משלמת להם פיצויים נאים, מציעה להם עבודות נחשבות".
באירופה חוששים מהתוצאות ההרסניות של כל הסיפור הזה, שעשוי לגרום בסופו של דבר למועדונים קטנים לוותר על השקעה במחלקות נוער. באמפולי מהסרייה B באיטליה, שאיבדה הקיץ שניים משחקניה הצעירים למנצ'סטר יונייטד, טוענים שאם החוק לא ייתן להם הגנה, הם ישקלו לפזר את מחלקות הנוער שלהם.
מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, נדרש לנושא לאחרונה. בימים אלו הוא מנסה להעביר חוק שבמסגרתו העברות בכל היבשת יתאפשרו אך ורק מגיל 18. "אם קבוצה יכולה לקנות את כל השחקנים הכי טובים", התבטא הצרפתי, "למה היא צריכה גם את כל השחקנים הצעירים הכי טובים? ננסה בקרוב לעגן בחוקה האירופית חוקים שיימנעו מהתופעה הזאת להימשך. על כל מאקדה אחד שמצליח, יש 100 שנכשלים, ההתקדמות שלהם נפגעת ואז הם נשארים בגיל 20 בלי כלום".
ומה הטיעון שמנגד? "בכדורגל המודרני כבר אי אפשר להסתמך על שחקני בית. אתה צריך לחשוב גלובאלי". את הדברים האלו אמר סר אלכס פרגוסון בכבודו ובעצמו, אחד שכבר גידל כמה דורות של שחקני בית מוצלחים ביונייטד.
מצד שני, קחו את ברצלונה. הקבוצה שבעונה שעברה שיחקה את הכדורגל אולי הטוב בהיסטוריה וזכתה בכל תואר אפשרי, ובסגל הבכיר שלה משחקים ואלדז, פיקה, פויול, בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה - כולם קטאלונים ושחקני בית של המועדון.
