הפרמייר ליג יוצאת לדרך העונה בסימן רגיעה, הכספים הגדולים כבר לא נשפכו כמו בשנים קודמות (אולי למעט סיטי שממשיכה בשלה...), בעלי הקבוצות מחזיקים את הידיים עמוק עמוק בתוך הכיסים, ואפילו המנג'רים הבינו ששחקן ב-50 מיליון ליש"ט הוא לא תמיד הפתרון.
אך יחד עם זאת, צריך לשים לב לשני דברים חשובים - הראשון, הוא שחלון ההעברות מסתיים למעשה רק בראשון בספטמבר. מה שאומר שהליגה תתחיל, אך מירוץ החימוש רחוק מלהסתיים. המחזורים הראשונים, מזכירים קצת את הפול פוזישן של יום שבת, או ירי איפוס אם תרצו, כשיחסי הכוחות האמיתיים ימדדו רק שהחלון ייסגר סופית.
מדוע עושים זאת כך בפרמייר ליג? כי הליגות באיטליה ובספרד מתחילות רק בסוף החודש, ולכן לא רוצים לקפח את הקבוצות האנגליות בשוק ההעברות. כך נוצר פרדוקס, בו גם בסיומו של המחזור השלישי, יוכלו המנג'רים לחזק עמדה זו או אחרת. במקום לשים את הדגש על אימון יאלצו המנג'רים להמשיך להשאיר את הטלפון פתוח גם במקלחת, כדי לא לפספס שחקן בכיר לא מרוצה ברגע האחרון.
הדבר החשוב השני שיש לשים עליו את הדעת הינו שהעונה ייכנס לפועל חוק "גידול שחקני הבית", בתרגום חופשי, שקובע כי מתוך סגל של עד 25 שחקנים מעל גיל 21 (שממנו תיאלץ הקבוצה לפעול, עם אפשרות לשינויו בחלון ההעברות בינואר), לפחות שמונה יהיו חייבים להיות כאלה אשר עברו שלוש שנים במועדון אנגלי או וולשי בטרם הגיעו לגיל 21, בין הגילאים 16 עד- 21. כל זאת מתוך מטרה לקדם את השחקן האנגלי, שנדחק, אי שם לשוליים ואפילו בפאבים של לונדון כבר לא תמיד עובר סלקציה.
ואחרי כל אלו, עדיין הגדולות נשארו אותן גדולות, ולהוציא את הסיטי שהמשיכה להתפרע, רוב המועדונים, ניסו בעיקר לשמור על הקיים ולקוות שהגיבוש והניסיון יעשו את השאר.
ארבע הגדולות ועוד אחת
האלופה, צ'לסי, רשמה קיץ רגוע יחסית. דווקא כמות המשוחררים עולה על זו של הבאים למערב לונדון העונה. בסימן הרכישות יש לנו כמובן את יוסי בניון שהגיע מליברפול, ויחד איתו ראמירס שהגיע מבנפיקה (אך עדיין ממתין לקבלת רישיון העבודה).
בסימן העוזבים ראינו רשימה ארוכה שכוללת את דקו, באלאק, קרבאליו, בלטי וג'ו קול. להוציא את קרבאליו, נדמה שצ'לסי תסתדר גם ללא כל שאר הכוכבים שעזבו. יוסי הובא על חשבונו של ג'ו קול, ראמירס הובא על מנת לסתום חורים במרכז המגרש, ועם אסיין ואובי מיקל בריאים - לא נראה שלאנצ'לוטי צפויות בעיות. בסגל הכי טוב באנגליה ברור, כי כל דבר פחות מאליפות נוספת יהיה כשלון, כאשר לא שכחנו שאת אברמוביץ' מעניין דבר אחד בלבד - גביע האלופות. נחיה ונראה.
על הטוענת העיקרית לכתר, מנצ'סטר יונייטד, עבר גם כן קיץ רגוע לחלוטין. הרכישות העיקריות הן חאבי הרננדס (צ'יצ'וריטו), וכריס סמולינג מפולהאם, כשכמובן רכישתו של השחקן בבה, שנרכש לאחר שהרשים המונדיאל ההומלסים תביא למועדון מעט רומנטיקה ישנה וטובה. מלבד שלושת ההחתמות האלו, יונייטד לא עשתה יותר מידי שינויים. שום שחקן משמעותי, למעט אולי זוראן טוסיץ', שגם השנה כנראה כבר לא יפרוץ ועבר בהשאלה לצסק"א מוסקבה.
פרגוסון בונה על הניסיון של השחקנים הסופר ותיקים שלו, ביחד עם שילוב צעירים כמו האחים דה סילבה, הרננדס, סמולינג והכול בניצוחו של רוני. האם זה יספיק? לא בהכרח, אבל פרגוסון כמו פרגוסון, דווקא בטוח במה שהוא עושה, וגם אנחנו יכולים להיות בטוחים שמה שלא יקרה זה יסתיים במקומות 1-3.
האם צ'יצ'וריטו יענה על המצופה כבר בעונה הראשונה? האם גיגס וסקולס יצליחו לנפק עוד עונה טובה ולהצעיד את מנצ'סטר קדימה? רק הזמן יגיד. אם לשפוט לפי מגן הצדקה, יש למה לצפות, ועם השחקן הכי ותיק בליגה שנמצא בין הקורות(ואן דר סאר) אז למרות סגל פחות טוב משל האלופה, הכתר בהחלט יכול לחזור למנצ'סטר.
ארסנל, כמו ארסנל, תקווה שהשנה זה סוף כל סוף יתחבר לה. אולי ואן פרסי יסיים עונה בלי להיפצע, אולי אלמוניה יפסיק לספוג שערים מצחיקים, אולי אפילו פברגאס לא יברח ברגע האחרון. אם כל הדברים האלו יקרו, ואם צירופו של חלוץ חוד אמיתי כגון מרואן צ'מאח מבורדו, ארסנל בהחלט יכולה ללכת עד הסוף. הבעיה העיקרית אצל ארסנל היא שאף פעם אין לדעת מה תקבל, ואת הווינריות והקילריות של הנרי ו-ויירה בזמנו כבר מזמן לא רואים באמירויות. כל מקום בין 1-4 יתקבל בברכה.
אצל ליברפול העסקים כרגיל. על אליפות כבר מזמן לא חולמים שם. כרגע המטרה העיקרית היא שיקום הכבוד הסקאוסרי האבוד, והתאוששות/התאקלמות בעידן שלאחר בניטס. ליברפול סבלה בעונה שעברה מפציעות של ג'רארד וטורס, שני הברומטרים של הקבוצה, אם שניהם יישארו בריאים, אולי לפחות המקום בצ'מפיונס ליג יחזור לאנפילד.
רוי הודג'סון צפוי להביא איתו רוח חדשה, מילאן יובאנוביץ, ג'ו קול, כריסטיאן פאולסן ואפילו ג'ונג'ו שלבי המבטיח מצ'רלטון הגיעו על מנת לתת פייט מכובד לגדולות. בניון וריירה עזבו, אך הבעיה העיקרית הייתה ונשארה מרכז שדה לא מספיק טוב שלא יכול לסחוב קבוצה לרמות הגבוהות ביותר. מקום 4 יהיה הצלחה.
אחרונה וחביבה בין חמשת הגדולות היא מנצ'סטר סיטי. על אף שבכלל לא בטוח שהיא אכן תסיים בין 1-5. מי הגיע בקיץ? השאלה צריכה להיות מי לא הגיע? מריו באלוטלי, יאיא טורה, דוד סילבה, אלכסנדר קולארוב וג'רום בואטנג הם השמות הבולטים.
אפילו במשחק מחשב, מנג'ר לא היינו חולמים על רכישות כאלה. עכשיו נשארה רק בעיה אחת- מי הופך את כל השחקנים האלה לקבוצה. רוברטו מאנצ'יני טרם הוכיח עצמו ככזה שמסוגל למשימה, והשנה תהיה לו הזדמנות אחרונה בטרם הוא מועלה על מטוס ונשלח לחפש נפט באבו דאבי.
בסטרטוספרה שבה חיה הסיטי הכול יכול לקרות, ובדיוק כמו חמין, אתה זורק את כל מה שיש בפנים ואף לא יודע מה בדיוק תקבל. אני אקח הימור ואקבע כי היא לא תהיה בין ארבע הראשונות בתום העונה, כי כדורגל אחרי הכול הוא משחק קבוצתי, אבל מי האמין שטוטנהאם תהיה בליגת האלופות? 3-8 הכול אפשרי.
הבטן של הליגה
במרכז הליגה השנה הקרבות יהיו קשים מתמיד. טוטנהאם של הארי רדנאפ תצטרך להתמודד עם ההעפלה אפשרית לליגת האלופות, ביחד עם שחזור ההצלחה של שנה שעברה - מה שכנראה לא יקרה. טוטנהאם לא תעפיל שוב לצ'מפיונס, ולכן כל מקום שיוביל בשנה הבאה למפעל אירופאי כלשהו יהווה עבורה הצלחה.
אסטון וילה עוד לא התאוששה מעזיבתו של מרטין אוניל, וגם כן תתקשה לשחזר את המקום השישי בו סיימה בשלוש העונות האחרונות ברציפות. בינה לבין אברטון צפוי קרב על המקום השביעי. הכחולים מליברפול ערכו רכישות צנועות, וניתן רק לחכות ולראות מה יוציא דייויד מויס המצוין מהחניכים שלו השנה. החלומות על מקום חמישי כבר רחוקים מתמיד.
קצת מתחתיהן יאבקו סנדרלנד ו-פולהאם (סגנית מחזיקת הליגה האירופית אשתקד) כאשר האחרונה תסבול משתי בעיות עיקריות - היעדר מאמן טוב (למי שמוכן לטעון שמארק יוז הוא מאמן בכלל) , והיחלשות חוליית ההגנה עם הגעתו של פיליפ סנדרוס. סנדרלנד תמשיך להיות תלויה במלאכת הבקעת הגולים של דארן בנט, עם כמה רכישות קטנות שבתקווה ישדרגו אותה.
הקבוצות שינסו להשתחל לעשירייה הראשונה הן בלקבורן וכמובן ווסטהאם של אברהם גרנט. סאם אלרדייס ימשיך לנסות להוציא מים מהסלע בבלקבורן רוברס, ואולי ביראם דיוף שהגיע ממנצ'סטר בהשאלה יפרע שטרות. בקבוצה של גרנט, לאחר עונה שעברה שכמעט הסתיימה באסון, מקווים השנה לנחת באפטון פארק. טל בן חיים המנוסה ותומאס היצלפברגר המצוין הגיעו, פאבלו באררה הגיע מפומאס וצפוי להוסיף מהירות וניחוח לטיני על הקווים.
קצת מתחתיהן עם תקוות להימנע מקרבות ירידה יהיו בולטון ו-סטוק סיטי. הקבוצה של תמיר כהן ניצלה מירידה במחזורי הסיום של שנה שעברה, ועם חיזוקו של מרטין פטרוב מהסיטי תקווה להבטיח את מקומה בליגה בשלב הרבה יותר מוקדם של העונה. תמיר כהן ללא פציעות העונה בהחלט יעזור לה.
סטוק תתקשה לשחזר את ההצלחה היחסית משנה שעברה אז סיימה במקום ה-11. קנווין ג'ונס הובא לחזק את ההתקפה, ושתיהן עדיין חזקות מעט יותר מהנלחמות הרגילות על הירידה.
יילחמו עד טיפת הדם האחרונה
שתיים משלוש העולות החדשות צפויות לחזור לליגת המשנה אם שום דבר בלתי צפוי לא יקרה. בלקפול של דקל קינן, בעונתה הראשונה, תתקשה לשרוד. על אף הבאתם של ארבעה שחקני חיזוק נוספים ברגע האחרון, יתקשה איאן הולווי לשרוד בליגת הקשה בעולם יותר משנה אחת, ואם מישהו רוצה לבקר בבלומפילד רואד בפרמייר ליג אז שלא יתמהמה. דקל קינן יביא כרגיל הרבה לחימה ונשמה, אך ללא שחקנים מספיק כישרוניים בחלק הקדמי זה יהיה קשה מדי.
ווסט ברומיץ' גם כן צפויה להתקשות לשרוד העונה, וכל מקום מעל ה-18 יהיה הישג גדול. העולה השלישית מהעונה שעברה, ניוקאסל, חזרה למקומה הטבעי, אך תיאלץ להיאבק קשה על מנת להישאר בו. המגפייז לא הביאו שום חיזוק משמעותי, ולא סול קמבפל בן ה-36 בספטמבר הקרוב הוא לא חיזוק. יחד עם זאת היא צפויה להילחם עם וולבס ו-וויגאן על הירידה כשגם בירמינגהאם, למרות עונה מדהימה בשנה שעברה (סיימה תשיעית) צפויה לשרוד לקראת הסוף. דווקא וולבס עשו שתי רכישות חכמות בדמות סטיבן פלטש'ר וסטיבן האנט ויקוו לשרוד בדיוק כמו בשנה שעברה.
ניתן לומר ששינויים גדולים לא נראה השנה בפרמייר ליג. האלופה תצא אחת מתוך השלוש (צ'לסי, מנצס'טר או ארסנל), על הכניסה לאירופה שהיא לא צ'מפיונס ליג ילחמו אותן קבוצות, וגם על הירידה המאבק יהיה בין השמות המוכרים. כשכמובן הבלתי צפויה, מנצ'סטר סיטי יכולה להעפיל סוף כל סוף לליגת האלופות או לסיים בין שני המקומות הראשונים באורח נס.
לנו רק נותר לקוות שהנציגים שלנו יתפסו את מקומם בהרכב ונוכל ליהנות מעונת פרמייר ליג אומנם ללא הפתעות מיוחדות, אך לפחות בניחוח ישראלי משהו. רק שתתחיל כבר.
