ביום שבת הקרוב יפגוש מאמן פורטסמות', אברהם גרנט, את קבוצתו לשעבר, צ'לסי, בגמר הגביע האנגלי, משחק שעשוי לסמן את קצה של תקופה סוערת, קשה, וגם יפה, בקבוצתו הנוכחית.
המאמן הישראלי, שהגיע עם צ'לסי לגמר ליגת האלופות, והיה רחוק רק פנדל אחד מוחמץ של ג'ון טרי מזכייה היסטורית בתואר הרם מכל, נזכר השבוע באותם ימים, ותיאר את התרבות הספורטיבית הייחודית שמצא במועדון, כשרק הגיע: "הם רק התחילו להיות מועדון גדול. מנ'צסטר יונייטד היו אלופות, אבל לא ראיתי אף אחד מהשחקנים שלהם אומר 'אנחנו האלופים'. אבל בצ'לסי, כל שחקן אמר: 'יש לנו שתי אליפויות', אפילו שזה היה שנה וחצי לפני כן".
גרנט נפרד מהקבוצה ימים ספורים לאחר ההפסד ההוא במוסקבה. "זה היה רגע מרגש מאוד", סיפר על דו-קרב הפנדלים מול מנצ'סטר. "אני זוכר שאחד ממנהלי צ'לסי אמר לי: 'אתה מראה רגשות', ואני אמרתי: 'עבורי זו מחמאה, עבורה זה לא'. רגשות הם דבר חיובי, אם אינך מאבד את כושר-שיפוטך. רציתי להכניס יותר נשמה למשחק, שהשחקנים לא יהיו כמו מחשבים".
באמירה האחרונה ניתן למצוא יותר משמץ של רמיזה עוקצנית כלפי האיש שאותו ירש גרנט בצל'סי, ושתחתיו עבד קודם לכן כשלושה חודשים בתור מנהל טכני, הלוא הוא ז'וזה מוריניו.
כיום, מגלה גרנט, לפחות כלפי חוץ, יחס אוהד כלפי מוריניו האדם, אך נדמה שאת סגנון המשחק שלו, הוא אינו מחבב.
"ז'וזה הוא מאמן טוב, אבל אני מסכים עם יוהאן קרויף, שאמר שהמסר שמוריניו מעביר הוא מסר שגוי. המסר שלו הוא רק טקטיקה, רק ניצחון. אנשים אומרים שכדורגל זה לנצח. ברור, אבל בקבוצות הגדולות אתה יכול גם לבחור לפעמים כיצד לנצח וכיצד את משחק, משום שיש לך את השחקנים הכי טובים. ברצלונה בחרה בדרך מסוימת מאז שקרויף הגיע כמאמן ב-1988 ולעולם אינה משנה את הסגנון הזה. הם לעולם לא משחקים בכדורים ארוכים".
"הכוח הגדול של מוריניו הוא כשהוא אנדרדוג. הוא המאמן היחיד שמסוגל להגיע עם ארבעה מהברזילאים הכי טובים (ז'וליו סזאר, לוסיו, מייקון, מוטה), ארבעה מהארגנטינאים הכי טובים (זנטי, סמואל, קמביאסו ומיליטו) ועדיין להיות אנדרדוג".
בניגוד למה שנטען בעבר, אומר המאמן בן ה-55, כי חרף מינויו המפתיע, כל שחקני צ'לסי קיבלו אותו בצורה טובה, מלבד אחד. "לא אומר מי זה, אבל אחרי שעזבתי גיליתי שהוא לא התנהג כמקצוען, ועשה הרבה דברים מאחורי גבי. שחקן אחד חשב שיש לו כל-כך הרבה כוח, בגלל שזה הרושם שנתנו לו בקבוצה. הוא הרשה לעצמו דברים שלשחקנים אסור. אבל השאר התנהגו כמו מקצוענים ומאוד נהניתי לעבוד איתם".
לקראת גמר הגביע מודה גרנט: "הסיכוי נמוך, אבל איני מאמין בפחד בספורט, אני מאמין בכבוד. וכולם אוהבים רומנטיקה, אפילו אשתי".
האם הוא ימשיך בתור מאמן פומפי בעונה הבאה? "בוא נחכה ונראה", משיב גרנט, "הכדורגל הוא תשוקה, זה מה שגרם לי להישאר בינואר. ידעתי שהקבוצה תרד ליגה, לא הייתה סיבה להישאר".
האיש שאוהדי פומפי מכנים "הדוד אברהם", עשוי למשוך עניין מקבוצות כווסטהאם, סלטיק ועוד, ומסכם: "איזו תחושה נהדרת זו, שאנשים תומכים בך".
