מי שלא הכיר את הבית אליו הוגרלה הפועל ת"א בליגת האלופות טען ששמינית גמר זו מטרה ריאלית, מי שהכיר את הבית ידע שהסיכוי להוציא נקודות לא גבוה. מי שחי בחלום שהכדורגל הישראלי הוא כדורגל טוב האמין שהאדומים בדרך לרבע הגמר, אבל מי שבאמת מבין את הרמה של הכדורגל שלנו מבין שהיכולת של הפועל בצ'מפיונס היא מראה עגומה לכל הכדורגל שלנו.
הפועל היתה ונשארה הקבוצה הטובה בארץ והוכחה לכך קיבלנו בדרבי נגד מכבי ובקלות שבה האדומים ניצחו את המשחק. שום דבר לא קורה לקבוצה של גוטמן כשהיא משחקת במפעל האירופי, אלא פשוט כל מה שכל כך קל בארץ הוא בלתי אפשרי בצ'מפיונס ליג.
הגרמנים, הפורטוגלים והצרפתים טובים יותר, מהירים יותר, חכמים יותר ויעילים יותר. כל שחקן שחוגג בקלות 20 שערים בליגת העל לא מצליח להשלים דריבל פשוט מול הגנה גרמנית בינונית. הפערים בינינו לבין הקבוצות בליגה הטובה בעולם בלתי ניתנים לגישור והאשליה שהכדורגל הישראלי יכול לגרד את האירופי מביכה אותנו.
בכך באה לסיומה הזמנית פתיחת העונה של הכדורגל שלנו. מכבי ת"א ומכבי חיפה עפות מהליגה האירופית, המפעל שכולם זלזלו בו בעונה שעברה, הפועל ת"א, הקבוצה הכי אירופית שיש, לא מצליחה להביא נקודות בצ'מפיונס והנבחרת.. אוי הנבחרת.
למה הם כן ואנחנו לא
קודם כל ולפני הכל: הכל בראש. היכולת של הפועל עד כה באלופות רק מעידה עד כמה אנחנו רחוקים מאירופה. בהתאחדות לכדורגל סיפרו לכולם שהליגה הישראלית היא השישית בטיבה באירופה, הפועל ת"א לקחה קלטת וידאו של אותה הפועל מלפני כמעט עשור וראתה איך היא פירקה את אירופה. כשנגמרה הקלטת, שלפה את הדיסק של מעללי איתי שכטר וגילי ורמוט בליגה הישראלית. מתכון להצלחה, לפחות זה מה שסיפרו לנו.
אחרי שאנחנו שוטפים לעצמנו את המוח ועסוקים בלהלל את עצמנו, פוגשים את שאלקה, ליון ובנפיקה ומבינים שהם פשוט טובים יותר בהרבה. וזה לא מובן: הרי רק ביום שבת הפועל שיחקה נגד הקבוצה העשירה בישראל וניצחה אותה בקלות. העובדה ששלוש קבוצות במשבר פירקו את האלופה הישראלית, כשאף אחת מהן לא מגיעה מאנגליה, איטליה או ספרד, מעידה עד כמה גדול המרחק בינינו לבין אירופה.
הדריבלים הקלים שכל קשר אדום קיבל בליגה נעלמו בלחץ מינורי של ג'רמיין ג'ונס במרכז המגרש, אביחי ידין ושי אבוטבול, ששולטים במרכז השדה מול כל קבוצה בארץ, נתקלים בקיר בכל פעם שהם עוברים את מחצית המגרש וגילי ורמוט שהתקשה שוב להתמודד עם הגנות חסונות בהרבה. העצוב הוא שמדובר בהגנה בינונית מאוד ביחס לכדורגל הגרמני.
צפירת הרגעה לאוהדי הפועל
אוהדי המועדון האדום חיים בחשש כבד שמיטב המועדונים של אירופה יפרקו להם את הקבוצה בינואר ויחטפו את הכישרונות לחו"ל. דיברנו על מראה? הנה עוד אחת. מלבד איתי שכטר, שהוא שחקן אירופי לכל דבר, ווינסנט אניימה, שוער ברמה הגבוהה ביותר, אין אף שחקן שיכול להיות שחקן הרכב בקבוצה טובה (לא טובה מאוד) בליגה הגרמנית או הצרפתית.
מבחינה חיובית, איתי שכטר ממשיך את קו העליה שלו ממשחק למשחק וגם כריסטוף מצלדר וגם לואיזאו מבנפיקה טעמו את המהירות והכוח של החלוץ. העובדה שטוטו תמוז עוזר בפיזיות לשכטר היא בשורה טובה לאדומים כי הם גורמים לכל הגנה לעבוד קשה.
אבל בשביל ניצחון בליגת האלופות, ורמוט וזהבי חייבים להביא לאירופה מה שהם עושים בליגה. אחרי שלושה משחקים, ראו קצת ורמוט בבנפיקה, אבל לא יותר.
גם פלאטיני נע בחוסר נוחות על הכיסא
המהפך שעשה מישל פלאטיני בכדורגל האירופי הביא לכך שבשנתיים האחרונות קבוצות בינוניות מגיעות לבמה של הגדולות באמת. המחיר: שלב הבתים משעמם וצפוי והתקווה של שחקן העבר הצרפתי לראות סוסים שחורים נמוגה. ז'ילינה, הפועל ת"א, פרטיזן בלגראד הן רק דוגמאות עגומות לפערים בין הגדולות באמת לקבוצות שתפסו טרמפ על השינוי במבנה הבתים. לפחות יש את קופנהאגן שמצילה את כבודו.
ליגת האלופות הפכה בשנים האחרונות למפעל שמתחיל רק בשמינית הגמר והקבוצות הגדולות מנצחות שלושה משחקים והולכות לנוח. סנגוריו של פלאטיני יגידו ש"הכדורגל מגיעה לכל מדינה" שזה נכון, אבל אלו שנגדו יעידו: "המשחקים צפויים ומשעממים". זו לא ליגת האלופות.
הפועל ת"א של לפני תשע שנים היא קבוצה ששווה שמינית גמר בגלל שהיא היתה קבוצת הגנה מבריקה. מכבי חיפה של 2003 היתה רחוקה מרחק פסיעה משמינית הגמר כי היא הציגה סוללת זרים שלא היתה וספק אם תהיה בישראל. להפועל של השנה אין את זה ואין את זה.
הקבוצה של גוטמן ואבוקסיס היא קבוצת התקפה מעולה לליגה ובינונית מינוס לאירופה. ההגנה האדומים בינונית מינוס לליגה ולאירופה? לא קיימת כמעט. על ההבאה של רומאן רוקי נאמר הכל וגם מביוואן פרנסמן אין בשורות. בלם ברמה של שמעון גרשון של 2001 וקשר ברמה של ריימונדאס ז'וטאוטאס מתקופתו בחיפה, היו מסדרים להפועל נקודות.
החזרה לליגה לא תהיה קשה לאדומים כי גם הם יודעים שבזמן שיש להם לחשוב כשהם מקבלים כדור מול קבוצת ליגת על, הם מאבדים שלוש פעמים את אותו הכדור במשחק בצ'מפיונס. הדאבליסטית תסיים בעוד שלושה משחקים את דרכה באירופה בלי להשפיע יותר מדי. יכול להיות שהכוח של בלומפילד ביחד עם זלזול אירופי טיפוסי יסדר נקודות, אבל כמו שזה נראה כעת: הם טובים יותר, חזקים יותר, מהירים יותר וחכמים יותר. העיקר שאנחנו מספרים לעצמנו סיפורים שאנחנו טובים. בסוף אולי מישהו יאמין.
