שמונה שנים אחרי ההצלחה המסחררת במונדיאל הביתי וארבע שנים אחרי האכזבה בגרמניה, מגיעה דרום קוריאה למונדיאל השביעי ברציפות בהשתתפותה, עם תקוות להוכיח לכל העולם שההישג ב-2002 לא היה חד פעמי.
למרות שהנבחרת הסימפטית מחצי האי במזרח אסיה משחקת באופן קבוע במונדיאל מ-1986, רובנו התוודענו אל מי שמגדירים את עצמם "השדים האדומים" במונדיאל שנערך בדרום קוריאה ויפן, אז העפילה הנבחרת האדומה, בדחיפת הקהל הנלהב שלה, עד לחצי הגמר.
במונדיאל האחרון לא היו רחוקים הקוריאנים מהעפלה לשמינית הגמר, אך אחרי ניצחון על טוגו ותיקו מול צרפת הפסידו לשוייץ במשחק האחרון והמכריע והודחו מהטורניר. אל המונדיאל בדרום אפריקה מגיעה קוריאה לאחר טורניר מוקדמות מצויין אותו סיימה בלי הפסד (היחידה באסיה) ועם ג'י סונג פארק בהרכב, בקוריאה לא מתכוונים ללכת הביתה אחרי שלב הבתים, במיוחד כשיש להם הזדמנות להוכיח שהם הרבה יותר טובים מצפון קוריאה.
השכנה השנואה מהצפון הגיעה למונדיאל לראשונה מאז 1966 ובדרום מתכוונים להראות לעולם הנאור שהם לא רק יותר פתוחים תרבותית מהדיקטטורה הסטליניסטית של קים ג'ונג איל, אלא גם פשוט יותר מוכשרים.
למה תצליח?
ההגרלה זימנה לקוריאנים בית סביר, שכולל פרט לארגנטינה גם את ניגריה ויוון וממנו הם בהחלט יכולים לעלות, למעשה המשחק החשוב ביותר שלהם הוא משחק הפתיחה מול נבחרת יוון. ואם ידעו הקוריאנים להביא לידי ביטוי את הכישרון העדיף שלהם במשחק הזה, אין סיבה שהם לא ינצחו.
המכונה המשומנת של הו ג'ונג-מו הוכיחה את עצמה עם ניצחון 0:2 במשחק ידידות מול נבחרתה החזקה של חוף השנהב בתחילת חודש מרץ ולמרות שהדירוג העולמי לא מראה זאת, דרוגבה וחבריו יעידו ש"לוחמי הטאגאוק" (כינוייה של הנבחרת הקוריאנית) לא פחות טובים גם מנבחרת ניגריה.
הקישור הקוריאני, עם פארק ג'י סונג ממנצ'סטר יונייטד ושני הצעירים, קי סונג-יונג מסלטיק ולי צ'ונג-יונג מבולטון, בהחלט יכול להחזיק מעמד מול היריבות בבית. גם ההגנה הקוריאנית, עם צ'ה דו-רי ולי יאנג-פיו המנוסים, בהחלט לא תהיה פראיירית.
מאמן הנבחרת, הו ג'ונג-מו, המאמן הקוריאני הראשון בנבחרת מאז שנת 2001, זוכה להמון הערכה בקרב הציבור והוא הביא גם את התוצאות בטורניר המוקדמות, כך שהקוריאנים מגיעים לטורניר עם הרבה ביטחון עצמי. צריך לזכור שעבור הקוריאנים העפלה מבית ב' היא הצלחה ואף אחד שם לא מצפה לשחזר את חצי הגמר מ-2002. הם בהחלט יכולים לעשות את זה.
למה לא תצליח?
לקוריאה יש לא מעט שחקנים טובים, בעיקר בקישור, אבל יש לה שתי בעיות בשני התפקידים החשובים ביותר - בשער ובחוד.
השוער הראשון, לי וון-ג'אה, כבר בן 37. ב-2008 הוא עוד היה בשיאו, הוביל את קבוצתו, סוואן בלו-ווינגס לאליפות קוריאה ונבחר לשחקן המצטיין בליגה הקוריאנית, אך בשנה שעברה, בגיל 36, הזיקנה כבר החלה להשפיע והיה לו חלק גדול בנפילה של קבוצתו עד למקום העשירי בתום העונה.
בהתקפה מסתמכים הקוריאנים יותר מדי על האן ג'ונג-הואן, גיבור העבר של הנבחרת. הבעיה היא שבגיל 34 הוא כבר לא יכול לספק את הסחורה בהתקפה, אבל הוא שחצן ואגואיסט מדי ועדיין לא מבין את זה. פארק צ'ו-יונג, חלוצה של מונאקו, אמנם כבש העונה שמונה שערים בליגה הצרפתית, אבל זה לא יספיק כדי למלא את נעליו הגדולות של האן.
שחקן המפתח
פארק ג'י-סונג הוא כמובן השחקן הבולט ביותר בנבחרת קוריאה, הקפטן וזה שעם שלם נושא אליו את עיניו, בדומה מאוד ליוסי בניון אצלנו. פארק הוא הכוכב הבלתי מעורער ויש לו קשר מיוחד עם מאמן הנבחרת, הו, שהעלה אותו לנבחרת עוד כשהיה בן 19,
עוד לפני הגעתו של פארק לאולד טראפורד מנצ'סטר יונייטד היתה הקבוצה האהודה ביותר בקוריאה, אבל מה שהולך שם היום גובל בטירוף. לכל ילד קוריאני יש בבית חולצה של פארק במדי היונייטד והוא נחשב לכוכב גדול יותר מכל כוכב פופ ושומר על מקומו ככזה במדינה האסייתית, בה אופנה מתחלפת בקצב שאצלנו מחליפים את השמן בפלאפלים.
תחזית
אם מישהו חושב שנבחרת קוריאה היא הנבחרת החלשה בבית, שיחשוב שוב. לקוריאה נבחרת ממושמעת כמו מקבילתה היוונית, אך מוכשרת בהרבה. היא גם לא פחות טובה מניגריה, אך לנשרים יש יתרון יחסי, שכן פיפ"א תרצה כמה שיותר נבחרות אפריקאיות בשלבים מתקדמים במונדיאל הראשון שנערך ביבשת השחורה.
כאמור, המשחק הראשון מול יוון יכריע, אבל אם הגיל של השוער הקוריאני לא יהיה בעוכריהם, שמינית הגמר בהחלט בהישג יד. מה שבטוח - דרום קוריאה תגיע יותר רחוק מהיריבה השנואה מהצפון.
