אחרי עזיבתם של גל אלברמן ורוברטו קולאוטי, שהצטרפו למכבי ת"א, נותר אלמוג כהן הנציג הישראלי היחיד בבונדסליגה הגרמנית, מעמסה לא פשוטה לקשר בן ה-22, שעושה את צעדיו הראשונים באירופה אחרי שפרץ לתודעה במדי מכבי נתניה.
כהן נכנס לאט לאט לעניינים בנירנברג ואחרי שלא שותף בשני המשחקים הראשונים של הקבוצה העונה, פתח הקשר בהרכב ב-1:1 של קבוצתו מול המבורג, נכנס כמחליף בדקה ה-90 ב-0:0 מול לברקוזן ולא שותף בניצחון 1:2 על שטוטגרט.
כהן פתח בהרכב גם בשני משחקי הנבחרת מול מלטה וגאורגיה והקרדיט לו הוא זוכה ממאמן הנבחרת, לואיס פרננדז, עזר לבטחון שלו בדרך להפוך לאחר הקשרים האחוריים המובילים בכדורגל הישראלי.
"אני מודה לבורא עולם על השבועיים החלומיים שהיו לי", אמר כהן ל-ONE והוסיף: "גם להיות בהרכב הקבוצה שלי באירופה וגם להציג יכולת טובה במשחקי נבחרת ישראל, זה באמת הגשמת חלום".
לקראת המשך הדרך בבונדסליגה ובנבחרת, מספר כהן על המעבר החד מהקופסא למתקן המפואר של נירנברג ועל המטרות, לפחות בעתיד הקרוב.
חמישה מחזורי ליגה עברו, אתה כבר מרגיש בבית בגרמניה?
"אני מרגיש טוב, זה בטוח. בבית? לא יודע, פחות או יותר כן, למרות שאני לא עם כל המשפחה שלי כאן, אז קשה להגיד שאני מרגיש בבית".
זה לא ממש שכיח ששחקן ישראלי מגיע לבונדסליגה, איך הגעת לנירנברג?
"היה לנו משחק נגד נבחרת גרמניה הצעירה בפרנקפורט והיה לי משחק טוב מאוד, כשבדיוק באו לראות אותי והתרשמו מאוד. עונה לפני זה באו לראות אותי כשמתיאוס היה מאמן נתניה וגם אז הם התרשמו ממני והחליטו להחתים אותי".
זה נשמע מאוד פשוט, לא הופתעת כשהגיעה ההצעה מגרמניה?
"הייתי במגעים עם מינכן 1860 והייתי אמור לסגור שם, אז כבר ידעתי שהכיוון שלי הוא גרמניה, אבל אז היה את המשחק מול גרמניה הצעירה והאנשים של נירנברג ראו אותי והגיעה ההצעה מהם. ידעתי שאין בכלל על מה לחשוב או להתלבט. נירנברג זו קבוצה מהליגה הראשונה בגרמניה ומינכן מהליגה השניה, אז היה לי ברור שאני חותם כאן, בנירנברג".
אז איך החיים בגרמניה באופן כללי? כיף לך?
"החיים כאן הם שקטים, את רוב היום אני מעביר באימונים, כמעט ארבע או חמש שעות ביום אני באימונים או במתחם שלנו ואחר כך, כשאני מסיים, אז אני חוזר הביתה ואפשר להגיד שדי משעמם פה, אין משהו מיוחד לעשות".
אתה צעיר, מי נמצא איתך מהמשפחה?
"בדרך כלל אבא שלי (אשר) נמצא איתי ועכשיו החברה שלי (גל) קיבלה אישור מיוחד מהצבא לצאת לחופשה אז היא איתי ומאוד כיף לנו וגם אח שלי הקטן (בן) הגיע לבקר אז יש לי יותר עניין עכשיו".
קשה להיות רחוק מהארץ?
"קשה כי המשפחה שלי לא כאן, קשה לי בלי אמא שלי ורק אבא ואני כאן באופן קבוע, אבל כל פעם באים לבקר אותי, אז זה בסדר. השעמום זה לא מה שיפריע לי, מתגברים על זה, זה לא משהו עיקרי בשבילי, אני לא מגדיר את זה כקושי של ממש ואני כאן בשביל לשחק כדורגל בכל מקרה".
אז מי מבשל לך בבית?
"תמיד אבא מבשל, בארץ אמא שלי לפעמים מבשלת אז יצא לי טוב מבחינת האוכל שהוא בא איתי לכאן. בכל אופן, אני ממש לא יודע לבשל. בסה"כ יש לי אווירה ביתית כאן ועכשיו יש לי אווירה מצויינת כי חברה שלי הגיעה לבקר אותי. כשהיא כשתסיים את הצבא היא תצטרף אליי, נשארה לה עוד שנה בצבא, שזה מאוד קשה ומבאס, אבל נעבור את זה. אנחנו חמש שנים ביחד אז שנה אחת של קושי זה כלום. חוץ מזה, כבר עברו איזה ארבעה חודשים".
אז איך נראה היום שלך בגרמניה כשחקן נירנברג?
"אני קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר בבית ויוצא לאימון בוקר שמתחיל בין 09:00 ל-10:00. מתאמנים שעתיים, לפעמים קצת יותר, ומי שרוצה אח"כ חוזר הביתה או שנשאר במלון. בדר"כ כולם נשארים לנוח בחדרים במלון כי זה הרבה פחות מעייף, יש אימון גם ב-16:00 בערך אז אפשר לנוח בין לבין"
כשאתה אומר מלון, למה אתה מתכוון? למתקן האימונים?
"כן, במתקן אימונים שלנו יש מלון הילטון אז שם אנחנו נחים".
מה זאת אומרת הילטון?
"מלון הילטון, מלון חמישה כוכבים".
מבחינת תנאים, הכל זה רמה אחרת לגמר ממה שהכרת בנתניה?
"כן, חבל על הזמן. יש לנו 12 מגרשי אימון, מתוכם שניים סינטטים ועוד אחד שהוא רק לאימונים כשיש שלג. יש לנו עוד שני מגרשים של קבוצת הנוער. בסך הכל יש לנו עשרה מגרשים שונים להתאמן עליהם וכל פעם המאמן מחליט איפה הוא רוצה להתאמן, פעם על מגרש יותר ארוך, פעם על מגרש יותר רחב, לפי הצרכים שלו ולפי מה שהוא רוצה ובוחר להעביר באימון".
מבחינת הרמה, עד כמה זה שונה מהליגה הישראלית?
"קצב המשחק הוא קצב שבאמת לא הכרתי ולא ידעתי על קיומו בכלל עד עכשיו, יש לנו שחקנים טובים מאוד ומה שמבדיל את הליגה הגרמנית מהישראלית לדעתי זה הפיזיות של השחקנים. כאן הם יותר פיזיים, עם מהירות וכוח. הטכניקה זה לא מה שמפריע לשחקנים ישראלים לשחק ולהצליח בליגה הגרמנית, אלא יותר הפיזיות".
ומה עם רמת האימונים, גם היא שונה בהרבה מכאן בישראל?
"כן, שונה לגמרי, לא אותם אימונים, תרגילים שאף פעם לא ראיתי, סוג שונה לגמרי ולרוב גם מזג האוויר קריר אז קצב האימונים זהה כמעט לחלוטין לקצב של המשחקים כאן".
עד כמה מחסום השפה מקשה עליך את ההשתלבות בקבוצה?
"אני מבין את שפת הכדורגל, אבל יש לי עוד הרבה ללמוד כדי להבין ממש גרמנית, ברור שזה מפריע לי כי זה לא כיף שאתה לא מבין מה אומרים, אולי בכלל מדברים עליך וזה לא נעים שאין לך מושג מה קורה מסביבך. היו לי כבר כמה שיעורים ואני מקווה שתוך חצי שנה אני אלמד ממש את השפה".
השיפור המקצועי ניכר בך בנבחרת, זה בגלל הרמה בגרמניה?
"אני לא רוצה שזה ישמע קלישאתי, אבל אני רק חודשיים כאן וזה מרגיש הרבה יותר. היה לי מחנה אימונים של שלושה אימונים ביום ואנחנו מתאמנים בקצב מאוד גבוה ואני מאמין שזה בהחלט מה ששיפר אותי והחדיר לי גם הרבה ביטחון לקראת הנבחרת. אני ממש שמח שזה עזר לי להציג יכולת טובה בנבחרת. הנבחרת גם נתנה לי ביטחון להמשיך כאן וכשחזרתי נתתי משחק טוב מול המבורג".
הפתעת את עצמך ביכולת שלך בנבחרת?
"את עצמי לא הפתעתי כי אני יודע מה אני יכול לתת, אבל באופן כללי אני מסתכל על הכדורגל כשכל משחק לגופו, אני שמח שהיו לי שני משחקים טובים בנבחרת, אבל אם הגליץ' הראשון שלי או הדקות הראשונות שלי לא היו טובות אז זה היה יכול להיות הרבה פחות טוב. כל שחקן חולם גם לשחק בנבחרת וגם לשחק בקבוצה באירופה בהרכב ולהיות טוב. מבחינתי היו שבועיים חלומיים, שלא תיארתי שיהיו ככה ואני שמח שהקדוש ברוך הוא איפשר לי את זה".
הקדוש ברוך הוא או פרננדז?
"פרננדז הוא השליח של אלוהים עבורי, הוא נתן לי את ההזדמנות ואני שמח שהחזרתי והוכחתי שאני ראוי לזה".
למרות האופוריה, היתה המון ביקורת על המשחק נגד גיאורגיה והתיקו. מה אתה חושב?
"הביקורת אולי מוצדקת, אבל מי שראה את המגרש בגיאורגיה הבין, זה היה ממש דיר חזירים וזה היקשה עלינו לשחק שם. יש עיתונאים בארץ והתפקיד שלהם הוא לבקר אותנו ואנחנו מכבדים את כל מה שכותבים ואומרים, לטוב ולרע. תהיו בטוחים שאנחנו עושים את המקסימום כדי להצליח ולנצח. היה כמעט בלתי אפשרי לפתח משחק בתנאי המגרש ואני מקווה שבהמשך הנקודות יגיעו ממקומות אחרים. המטרה החשובה היא לנצח את קרואטיה בבית".
עולים ליורו?
"אני לא יכול להגיד כן או לא, אבל אם ניקח כל משחק כגמר גביע ונביא נקודות, אז כן. אם נגיד שלא נורא על איבוד נקודות, אז ברור שלא נעלה".
בקיצור אתה לא מוכן לתת תשובה חדה?
"מאז שפרננדז בא יש גישה אחרת, הוא אמר שניקח כל משחק לגופו ואני מאמין בדרך הזו. כל משחק אוספים את הנקודות ומתייחסים לכל משחק כאילו הוא של להיות או לחדול".
אז קרואטיה זה להיות או לחדול?
"את קרואטיה ננצח בבית, בעזרת השם".
