לאחר בר-מצווה של מחזורים, טבלת הליגה האנגלית מעניינת מתמיד. אמנם צ'לסי, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד התחילו לברוח לליגה כצפוי, אך מהמקום החמישי ועד המקום ה-20 והאחרון יש הבדל של עשר נקודות בלבד. לאחר שליש עונה, רוב קבוצות הליגה יודעות שהפערים בטבלה קטנים מאוד ומי שתיקח את עצמה בידיים ותנצח עד למחצית הדרך, תוכל לקפוץ על העגלה שמובילה לאירופה.
לרוע מזלם של המהמרים, הפרמייר ליג מאוד לא צפויה העונה. סנדרלנד חטפה בדרבי הצפוני 5:1 מניוקאסל אך ריסקה את צ'לסי בסטמפורד ברידג'. ניוקאסל ניצחה את ארסנל באצטדיון האמירויות והפסידה בבית לבלקבורן רוברס. ליברפול ניצחה את צ'לסי אך הפסידה בבית לבלקפול. ווסטהאם יונייטד, שתגיע הערב (שבת) ב-19:30 לאנפילד, לא יודעת איזו ליברפול תפגוש, זאת שהתעלתה על עצמה מול הדאבליסטית או זאת שהפסידה מול יציע ה'קופ' לעולה החדשה.
"אנחנו במקום האחרון בליגה, לכל הרוחות!"
ה-0:0 המאכזב באפטון פארק מול בלקפול גרם לייאוש אצל אוהדי הפטישים. אוהד בשם לוק כתב בפורום של הקבוצה: "לא היינו מרוצים מתיקו הביתי מול בלקפול ואני לא רוצה שהשחקנים יהיו מרוצים מכך. אנחנו במקום האחרון בליגה לכל הרוחות!".
כנראה שהירידה האחרונה לליגת המשנה עוד טריה במוחם של האוהדים הסגולים, שהיו עדים ב-2003 להתפרקות קבוצה שכללה את דייויד ג'יימס, מייקל קאריק, ג'ו קול, ג'רמיין דפו, פאולו די קאניו ופרדי קאנוטה. גם לידס יונייטד, שהציגה כוכבים כמו ג'יימס מילנר, מארק וידוקה ואלן סמית' ירדה ב-2004 ולא חזרה מאז לליגה הבכירה.
בעונה שעברה ווסטהאם היתה קרובה לירידה תחת הדרכתו של ג'אנפרנקו זולה אך ניצלה בעור שיניה. אברהם גרנט שהגיע בקיץ לא שינה בהרבה את הסגל הכושל של האיטלקי, אך הביא את תומאס היצלספרגר, ויקטור אובינה ופרדריק פיקיון. בעוד הגרמני סובל מפציעות והניגרי של אינטר מתקשה להרשים, דווקא הצרפתי, שירד ליגה עם המאמן ופורטסמות', נראה כשחקן ההתקפה החד ביותר והביא לניצחון היחיד של הפטישים בליגה, בדרבי מול טוטנהאם. גם ההברקות של סקוט פארקר לא עוזרות לווסטהאם להישאר עם שלוש נקודות לאחר 90 דקות מתישות.
נהוג לומר כי 40 נקודות מבטיחות הישארות. בעונות האחרונות גם 35 נקודות הספיקו. לווסטהאם יש רק תשע והיא בקצב של 27 נקודות לעונה. הפטישים זקוקים לניצחונות לפני שיהיה מאוחר מדי והם יחושו דז'ה וו מהעונה שעברה רק מהצד הלא נכון של הקו האדום. למזלם הם פוגשים יריבה שהיציבות ממנה והלאה.
אין נביא בנהר המרסי
אי אפשר לדעת לאן הולכת העונה של ליברפול. האדומים רחוקים שלוש נקודות מהמקום החמישי ושלוש נקודות מהקו האדום. רק לאחר חג המולד אפשר יהיה להצביע על מגמות. המאמן רוי הודג'סון היה לא מוערך באנגליה, ניסה את מזלו מחוץ למדינה ופיתח רומן מיוחד עם סקנדינביה ושוייץ.
כמו אברהם גרנט, הודג'סון הפסיד בגמר אירופי עם קבוצה אנגלית (פולהאם) ואימן בקבוצת פאר (אינטר). בגיל 60 הוא קיבל לידיו את פולהאם ובאופן מדהים אימן עד אז פחות מ-100 משחקים באנגליה. הודג'סון בילה בעיקר על הציר שבדיה-שוייץ-איטליה וקיבל הערכה וכבוד כמעט בכל מקום שהיה, חוץ מאנגליה.
לאחר שחשב כי לא יצליח במולדתו, הודג'סון הפך את הקוטג'רס לקבוצה מלהיבה. אין ספק שהמעבר לליברפול, אפילו בתקופת משבר של המרסיסיידרס, היה ראוי. אי אפשר להעריך עדיין אם היכולת שהאדומים מציגים נובעת ממחדל של הודג'סון, או שהיא עדיין מושפעת מההריסות שהותיר אחריו רפא בניטס.
הקבוצה נמצאת במצב של מאניה-דיפרסיה בזמן האחרון. לאחר הניצחון על צ'לסי, ליברפול חשבה שהיא יוצאת לדרך חדשה, אבל אז הגיע תיקו מול וויגאן והפסד מביך לסטוק סיטי. כנראה שהניצחון המוצדק על צ'לסי היה התעלות חד-פעמית. הפציעה של סטיבן ג'רארד בהפסד מול נבחרת צרפת בוומבלי רק העמיקה את השבר.
הקבוצה שרצה לאליפות רק לפני שנתיים וסיימה עם 86 נקודות, איבדה את צ'אבי אלונסו שערק לריאל מדריד ואת חאבייר מסצ'ראנו שעבר לברצלונה רק כדי להיות מצחצח הנעליים של ליונל מסי. לוקאס לייבה אמנם משחק בנבחרת ברזיל אך כל קשר בינו לבין הז'וגו בוניטו מקרי בהחלט. פרננדו טורס, שכבש צמד באותו ניצחון על צ'לסי נשאר, עד להודעה חדשה.
האוהדים כבר לא מבקשים אליפות. הם רק רוצים שרוח הלחימה המפורסמת תחזור לאנפילד. מנצ'סטר יונייטד חיכתה 26 שנים בין האליפות של מאט באזבי ב-1967 לזאת שהשיג אלכס פרגוסון ב-1993. אולי ליברפול תשחזר את ההיסטוריה של יריבתה המושבעת ותזכה בכתר ב-2015/16, אבל רק אולי.
"אל תצעדי לבד" מול "אפריח בועות לנצח"
דבר אחד בטוח. לשתי הקבוצות יש את השירים הכי יפים במשחקי הבית. לליברפול יש את ה-You'll Never Walk Alone המרטיט ולווסטהאם את ה-I'm Forever Blowing Bubbles המשובב נפש, שעולה בכמה רמות על ה-Z Cars של אברטון ועל הליקווידטור של צ'לסי.
המפגש בין שתי הקבוצות האלו הוליד קלאסיקה בגמר הגביע של 2006. יוסי בניון היה ענק במדי ווסטהאם ונקנה שנה לאחר מכן על ידי ליברפול. פול קונצ'סקי, שעבר העונה לליברפול לאחר שכיכב אצל הודג'סון בפולהאם, הבקיע את ה-2:3 של ווסטהאם, רק כדי לראות את סטיבן ג'רארד מניף את הרגל מ-30 מטרים בתוספת הזמן, כופה הארכה ופנדלים ומביא תואר נוסף לארון הגביעים של אנפילד.
יציבות. זאת המילה שווסטהאם וליברפול מבקשות יותר מכל. רצף של שניים-שלושה ניצחונות וכל קבוצה תעלה על דרך המלך. ליברפול רוצה להראות לג'ון הנרי שהיה שווה לקנות את הקבוצה בעוד אברהם גרנט רוצה לשמור על תפקידו ולהוכיח לבעלים כי הוא ראוי להוביל את הקבוצה בהמשך העונה ואפילו בעונות הבאות. תיקו תהיה תוצאה גרועה לשתי הקבוצות וכל אחת תסתער על השניה בכל הכוח, מה שבדרך כלל מוליד 0:0 משעמם.
