"מלך הכדורגל": מה נאמר על פלה בזמן אמת?

פלה המנוח היה אחד הכדורגלנים והספורטאים הגדולים בהיסטוריה. אבל כמה טוב הוא היה באמת? זאת שאלה שקשה למצוא לה תשובה אחת נכונה, לא מעט בגלל פערי התקופות. פלה שיחק בנבחרת ברזיל לפני שהוריהם של רבים בכלל נולדו, ואמנם זכה פעמיים במונדיאל אך ראה את אותה הנבחרת זוכה גם לאחר שנפצע בשלב מוקדם ב-1962.

יש לו רשימה ארוכה של שיאים מהליגה הברזילאית, כולל עשר אליפויות (והטענה שכבש מעל 1,000 שערים), אבל קשה לדעת כמה הוא היה טוב באמת. זה עידן שונה, שבו לא הייתה את החשיפה התקשורתית של היום או את הסיקור השוטף. אם אנחנו יכולים לקבל סרטון של מסי או רונאלדו ישר לנייד, הצפייה בפלה הייתה נדירה יותר.

לכן, אולי, הדרך הטובה ביותר להבין כמה הוא היה גדול באמת היא דרך התקשורת מאותה התקופה, הישראלית והבינלאומית כאחד, האנשים הבודדים שראו אותו וכתבו עליו באמת. אחד מהם, מנחם לס האגדי, טען שנים לאחר פרישתו ש"לא היה שחקן אחר עם צעד ראשון מהיר ותאוצה כמו של פלה. הוא היה בלתי עציר. כמו שלא היה מוחמד עלי שני, לא נולד עדיין פלה שני".

"הפלא של פלה", נכתב ב"חדשות הספורט" מ-1958, יום לאחר זכיית הברזילאי במונדיאל בפעם הראשונה. "הקשר השמאלי קלט את מסירתו של הרץ אורלנדו, העלה אותו מעל לראש השוער וכמעט שנמחץ מחיבוקי חבריו. מכאן ואילך החלו הברזילאים להדגים את המשחק האופייני להם לאחר שקודם לכן שמו את הדגש על תכליתיות. הברזילאים ידועים בשליטתם בכדור ופלה היה האטרקציה של הטורניר".

לאחר המונדיאל ההוא בשבדיה, בו פלה בן ה-17 הצעיד את ברזיל לזכייתם הראשונה אי פעם בטורניר, התקשורת העולמית התחילה לעסוק בהרחבה בשחקן החדש שהגיע משום מקום. אך ייתכן שהגדולה האמיתית של פלה הייתה באורך הקריירה ובכך שהיה לו מונדיאל קסום נוסף.

בעוד ב-1958 הוא היה מלך השערים של הנבחרת, 12 שנים לאחר מכן הוא היה שחקנה הטוב ביותר אך סיים עם פחות שערים מחברו להתקפה ז'אירז'יניו. הגדולה של פלה הייתה גם באורך הקריירה – כשחקן הטוב ביותר בשני מונדיאלים בהפרש של 12 שנה, שנות דור במונחי העולם הספורטיבי של פעם – וגם מבחינת האיכות. גם אם לא היה מלך השערים של אף מונדיאל בו שיחק.

"השלוחה העיקרית של ההמון הסוער נהרה אל עברו של הכדורגלן מספר 10 של ברזיל, שגייס את כל ניסיונו הרבה כדי להתחמק מפגיעה גופנית. פלה נשאר בריא ושלם, אבל החולצה המהוללת, שליוותה את האליל מאז זמן רב, הייתה לטרף בידי ההמון", כתב יואל כץ יום לאחר הזכייה במונדיאל 1970.

"פלה, מלך הכדורגל, האיש הראשון בעולם שנטל בשלישית את הגביע, ירה את יריית הזינוק", כתב באותו העיתון, יום לאחר הזכייה, יזהר ברנר. "הכל היה יכול לקרות, אבל פלה וברזיל יצאו לקרנבל שלהם. הכדורגלן הגדול בעולם לא היה בשיא השיאים שלו, אך הנבחרת חייבת להיות בפסגה. גם הוא למד את תורת התיקולים ובהצלחה".

במקביל להערצה לה הוא זכה בישראל, פלה הפך לגיבור גם בשווקים גדולים יותר ובראשם ארצות הברית, עוד שנים לפני שהגיע לניו יורק קוסמוס. ב"ניו יורק טיימס" ציינו את משחקו האחרון בנבחרת: "פלה, הכדורגלן הגדול בהיסטוריה, פרש מנבחרת ברזיל בראש מורם ואחרי טקס ששודר בטלוויזיה. הוא דמע לאחר שהוחלף ורבים דמעו יחד איתו.

מאות אלפים הודו לפלה על כל רגעי הקסם. הוא גרם לברזילאים, ולרבים ברחבי העולם, להתרגש בדרך שונה לגמרי ממה שהם ראו עד עכשיו מהכדורגל".

פלה היה משמעותי בבניית הכדורגל בארצות הברית כשהגיע בדמדומי הקריירה, בגיל 35, לניו יורק קוסמוס בה שיחק שנתיים. הוא הבקיע 37 שערים ב-64 הופעות עבור הקבוצה, ועשה בה משהו דומה למה שקרה על הבמה העולמית: גרם למיליונים להתאהב בקסם של הכדורגל.

גם לכך התייחסו בטיימס, העיתון הגדול בעולם. "המשימה של פלה הוגדרה כהצלחה. שיחקו לידו שחקנים גדולים כמו פרנץ בקנבאואר וקרלוס אלברטו, והם משכו כמויות קהל חסרות תקדים. הפריצה של הכדורגל באמריקה קרתה בזכותו, ויהיו השפעות גם על הנבחרת הלאומית", כתב אלכס יאניס לאחר פרישתו של הפנומן הברזילאי.

כולנו ראינו, ורואים, כוכבים ברזילאיים כמו ניימאר, ויניסיוס או רודריגו. לפניהם היו רונאלדיניו, רוביניו, רונאלדו, בבטו ורשימה ארוכה של שחקנים שהדהימו אותנו עם הסטריאוטיפ של הכדורגל הברזילאי היצירתי, אבל כאמור הכל התחיל מפלה.

ולכן זווית מעניינת אחרת היא הגישה בתקשורת הבריטית. בעוד בישראל ובארצות הברית הכדורגל לא היה אותו הדבר לפני פלה, שפרץ שמונה שנים לפני תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל, באנגליה הכדורגל היה ענף גדול ומבוסס עוד לפני מונדיאל 1958. התקשורת הבריטית, מולדת המשחק היפה, התקשתה לעכל את הברזילאי.

"כל אחד שאוהב כדורגל מתרגש ברגע שהוא רואה את פלה. הוא השחקן הגדול והמרגש בהיסטוריה, בעוד שנים בעתיד יזכרו בו באהבה. אפשר לדמיין מגרשים רטובים בשבדיה, ימים לוהטים במקסיקו או לילות קסומים במראקנה שחושבים עליו ולכל אחד יש את הפלה שלו", נכתב ב"אובסרבר" ב-1972, בעיצומם של מופעי ראווה שביצעה קבוצתו סנטוס בבריטניה. "הכדורגל הוא אהבה עולמית ולכן כל אדם בעולם רוצה לראות את פלה. הוא הפך לאייקון ולתעשייה לא פחות מלכדורגלן".

"פלה הקסום הימם את נבחרת אנגליה", נכתב ב"גארדיאן" לאחר משחק בו ברזיל ניצחה 1:5 ב-1964. "הוא הבקיע שער אחד ובישל שלושה נוספים עם הקסם שהיפנט כל כך הרבה אוהבי כדורגל. אנגליה הייתה פיזית ושיחקה באופן מסודר, אבל פלה היה יותר טוב באופן משמעותי".

שנתיים לאחר מכן, נזכיר, פלה נפצע במונדיאל ואנגליה זכתה באליפות העולם. זה היה אחרי מונדיאל אחד בו פלה זכה כשחקן משמעותי, בהתחשב בכך שהוא נפצע במשחק השני של שלב הבתים ב-1962, אבל כבר אז הקסם מאותן הופעות בשבדיה והסיורים מסביב לעולם הפנט את עולם הכדורגל.

פלה בנה בצורה נהדרת את המיתוס של עצמו לאחר הפרישה, למשל כשטען שעצר מלחמת אזרחים בניגריה במסע עם סנטוס ב-1969, טענה שבהמשך התגלתה כשקרית לחלוטין. בשנים האחרונות הוא עלה לכותרות לאחר שניסה להגן על שיאי השערים שלו מפני הנתונים המדהימים של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו.

52 שנה אחרי המונדיאל במקסיקו ו-45 שנה אחרי שתלה את הנעליים, מעטים מאיתנו זוכרים את פלה בזמן אמת. לכן, כשמתייחסים על מקומו בהיסטוריה, חשוב להסתכל לא פחות על ההשפעה ההיסטורית עצמה - השחקן הראשון שעשה סיורים מסביב לעולם עם קבוצתו ומי שמשך מיליונים לכדורגל. קצת כמו ביל ראסל, ענק ספורטיבי אחר שנאסף אל אבותיו השנה, ההשפעה ההיסטורית גדולה לא פחות ממה שהוא עשה על המגרש.

אבל כפי שאפשר ללמוד מהיחס של התקשורת בזמן אמת, הוא היה אחד השחקנים הגדולים ביותר על אותו מגרש. פלה היה גיבור תרבותי, אחד האנשים החשובים בהיסטוריה של דרום אמריקה והרבה מעבר, אבל לפני הכל הוא פשוט הפך אנשים לשמחים.

יהי זכרו ברוך.