נתחיל מהסוף: לפני שנתיים (כמעט), כתבתי כאן את מה שאני חושב עד היום - ליאו מסי היה, וכנראה גם נשאר, הכדורגלן הטוב ביותר שמשוטט בין בני האדם. גם אם השנה האחרונה לא עשתה עימו חסד גדול, סגולותיו ומעלותיו כשחקן נדיר וחד פעמי בהיסטוריה של הענף, לא נמחקו - וגם לא צריכות להימחק. כל מה שכתבתי אז, שריר וקיים גם היום.
ובכל זאת, כאשר מחלקים את "כדור הזהב", צריך לשאול את עצמנו: כיצד מודדים את השאלה "מיהו הטוב ביותר"? איך מצליחים, במשחק קבוצתי כמו כדורגל, לדעת מי עומד מעל כולם? ועל איזה ציר זמן אנחנו עומדים - האם הפרס הוא על מי שהיה הכי טוב עד הנה, או על מי שהיה טוב במשך שנה קלנדרית אחת? יש אלף תשובות לשאלה הזו, ובכל זאת אעז ואענה את שלי: פרס "כדור הזהב", לפי התיאור בעמוד הויקיפדיה, מוענק לשחקן שהיה "הטוב ביותר בשנה החולפת". פשוטו כמשמעו.
ואם זו השאלה, צריך לשאול את עצמנו עד כמה טובה היתה השנה האחרונה של זוכה כדור הזהב, ליאו מסי. בטור הזכות, בהחלט ניתן לציין את הזכייה שלו בקופה אמריקה, הראשונה של נבחרת ארגנטינה בתואר היבשתי מאז 1993. מסי סחב את הנבחרת (המאוד מוכשרת התקפית, אבל מוגבלת מאוד מהקישור אחורה) עד התואר, וגם הוכיח את מבקריו בתוך המדינה כשהצליח "לשבור את הקללה" ולהביא תואר שרשום על שמו.
גם המצב בברצלונה יכול, אם נוקטים בגישה החיובית, לעמוד לזכותו; אחרי הכל, הוא עשה את המירב בתוך קבוצה בינונית ומטה, וכשהמועדון סביבו - מטאפורית - בוער. בליגת האלופות הוא לא עשה את המיטב, אבל בספרד הוא הצליח לקחת קבוצה מוגבלת מאוד למאבק אליפות, כמעט עד השנייה האחרונה.
ובכל זאת, עליי להטיל ספק. מטבע הדברים, הנתונים האישיים כמובן מאוד חשובים כדי לבחון את יכולתו האישית של שחקן, אבל בסוף - צריך לבחון גם לאן הלכה הקבוצה עם השחקן. לאן מסי, הקפטן והשחקן הגדול בהיסטוריה (לדעת רבים), הצליח לנווט את הספינה שאותה הוא מנהיג. וההישגים של ברצלונה ב-2021 הם לא משהו לכתוב עליו הביתה; באליפות היא לא זכתה, בליגת האלופות היא הודחה בשלב מוקדם מאוד, וסיימה עם גביע המלך כפרס ניחומים.
ומכאן, נשאלת השאלה: האם זה מספיק כדי להיות הטוב ביותר בעולם? האם אין אלטרנטיבות? ובכן, אחת היתה, והיא הגיעה מהכיוון של רוברט לבנדובסקי. ולבנדובסקי, הגם שאינו מגיע למימדים ההיסטוריים של מסי, פשוט עבר 2021 יותר טובה: הוא לא רק כבש יותר שערים בשנה הזו (64 לעומת 56 של מסי), הוא גם סחב את באיירן מינכן לאליפות, ואלמלא היה נפצע - יכול מאוד להיות שגם היה לוקח את באיירן לזכייה נוספת בליגת האלופות.
בכל מקרה, שחקן שכובש או מבשל ב-85% ממשחקי קבוצתו, ובדרך שובר את שיא הכיבושים ההיסטורי של גרד מולר המנוח, צריך לחשוב טוב: האם אינו היה ראוי יותר?
ויש גם את "טיעון 2020", זה שהשמיע חברו לקבוצה, תומאס מולר: העובדה שהפרס בוטל בעונה שעברה, פרס שאפילו על פי הודאתו של מסי בעצמו מעל הבמה היה אמור להגיע ללבנדובסקי, אמורה לתת עוד דחיפה לכיוון של הפולני. ב-2020 הוא הוביל את הקבוצה שלו לזכייה בכל התארים האפשריים, כמעט בלי להחליק, כשהוא עומד על המשמר וכובש לאורך כל הדרך הארוכה. פספוס הזכייה בצ'מפיונס העונה, שהגיע בעיקר בגלל משהו שלא יכול היה לשלוט עליו - פציעה, לא יכול לפגום בשאלה האם הוא צריך או לא צריך לזכות.
בסופו של דבר, כך נדמה, הסיפור - או הנראטיב - ניצח את המציאות. בדיוק כפי שלוקה מודריץ' ניצח בעזרת הסיפור שלו בטקס של 2018 - הקשר הקרואטי שהוביל את המדינה הצנועה להופעה בגמר הגביע העולמי, וזה שובר את ה"דואופול" של מסי ורונאלדו שהכביד על הפרס יותר מדי זמן; כך גם מסי, אחרי שנה סוערת שכללה את עזיבת הבית, מקבל את הכבוד וההוקרה מעולם הכדורגל.
אבל עם כל הכבוד לנראטיבים ולסיפור הגדול, בסוף - מבחן העין צריך לנצח. כל מי שראה את באיירן מינכן של השנתיים האחרונות, כל מי ששם לב לפורמה המטורפת של לבנדובסקי, ובמקביל הסתכל על מסי והשנתיים הדהויות יחסית בברצלונה, לא יכול שלא להתרשם. זה היה צריך להיות של הפולני בפעם הזו. כששואלים "מה צריך אדם לעשות כדי לזכות בכדור הזהב", קשה לחשוב על מישהו שעשה יותר למען המטרה הזו, והוא עדיין הפסיד. בכך, נגרם לו עוול.
ואין בכך כדי להוריד דבר מהיכולת של ליאו מסי. הוא היה ונשאר שחקן גדול, גם אם היה זוכה בתואר אחד פחות. אבל אם מסכמים את 2021, קשה לומר שזו היתה שנה מדהימה שלו - מדהימה עד כדי כך שהוא יסיים עם התואר היוקרתי ביותר בעולם הכדורגל. בשביל המדד הזה, מה לעשות, צריך להשיג קצת יותר.
מסכימים? הצביעו בסקר!
