ב-31 באוגוסט 1969 התייצבה נבחרת ארגנטינה למשחקה האחרון במוקדמות גביע העולם לפני מונדיאל מקסיקו 1970. היא אירחה באיצטדיון "בומבונרה" של בוקה ג'וניורס את פרו והייתה חייבת לנצח כדי להישאר עם סיכוי להעפיל. לפרו הייתה אז נבחרת אדירה, עם כוכבים כמו אוסבלדו ראמירס ותאופיליו קובייאס ומאמן גדול, כוכב העבר הברזילי דידי. ובכל זאת בארגנטינה ציפו לנצח. זו הרי הייתה הנבחרת ששלוש שנים קודם לכן הגיעה לרבע גמר המונדיאל באנגליה, ורק בשל שיפוט שערורייתי הפסידה לנבחרת המארחת.
הקרב בבואנוס איירס הסתיים ב-2:2 דרמטי, כשפרו מוליכה פעמיים וארגנטינה משווה פעמיים. בשריקת הסיום הפרואנים חגגו בטירוף את העלייה למונדיאל וארגנטינה נותרה בהלם. התקשורת המקומית כינתה את האירוע "האסון של הבומבונרה". למעשה זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה שארגנטינה לא מצליחה להעפיל למונדיאל מסיבות ספורטיביות. במונדיאלים של 1938, 1950 ו-1954 ארגנטינה החליטה שלא להשתתף.
מאז 1974 ארגנטינה היא משתתפת קבועה בכל 11 המונדיאלים, בהם היא זכתה פעמיים, ב-1978 וב-1986, והגיעה עוד פעמיים לגמר, ב-1990 וב-2014. אבל נכון לעכשיו יש סיכוי שבפעם הראשונה מאז 1970 ארגנטינה לא תשתתף במונדיאל וזה כאשר מספר המשתתפות בטורניר הוכפל, מ-16 בשנות ה-70 ל-32 כיום. 10 מחזורים כבר נערכו בבית הדרום אמריקני ולסיום הטורניר נותרו 8 מחזורים. למונדיאל ברוסיה יעפילו ארבע הראשונות וזו שתסיים במקום החמישי תקיים שני משחקי פלייאוף מול אלופת אוקיאניה (כנראה ניו זילנד). ארגנטינה? היא כרגע במקום השישי. אפילו לא במקום המוליף לפלייאוף...
היום בלילה (בין חמישי לשישי) מצפה לארגנטינה המשחק הכי קשה שיכול להיות, בחוץ מול ברזיל, שכרגע מוליכה בראש הבית ומגיעה לאחר ארבעה נצחונות רצופים, מאז מונה המאמן החדש צ'יצ'ה. ביום רביעי ארגנטינה תפגוש עוד יריבה חזקה, את קולומביה, בעיר סן חואן. הלחץ אצל האלביסלסטה הוא אדיר. הרעיון שהנבחרת לא תהיה במונדיאל ברוסיה בעוד שנה הוא כמעט בלתי נתפס, אבל ההיסטוריה מגלה לנו, כאמור, שזה אפשרי.
באופן טבעי האוהדים בארגנטינה מקווים שליאו מסי ימשיך להפגין את היכולת האדירה שלו מהתקופה האחרונה כדי להציל את המצב. אולם ברור שזה לא יהיה פשוט. כשמסי משחק במדי ברצלונה, בליגה הספרדית או בליגת האלופות, היריבים נזהרים ולא פוגעים בו יותר מדי וגם השופטים מגנים עליו. מעט מאוד פעמים ראינו שחקני יריב נכנסים במסי באלימות.
אבל כשמסי מגיע למשחקים הלוהטים בדרום אמריקה, שטעונים כל כך באנרגיות לאומיות, זה סיפור אחר לחלוטין. שם הוא מתוקל באופן הרבה יותר נוקשה, לבטח במשחקי החוץ. שלא יהיה ספק, הברזילאים והקולומביאנים מתכוננים לתת למסי "טיפול" מיוחד ועדיין, מסי הוא הסיפור הגדול של המשחק מחר מול ברזיל, במיוחד לאחר הודעת הפרישה שלו מהנבחרת אחרי ההפסד בגמר הקופה אמריקה לצ'ילה.
נכון, המאמן החדש אדגרדו באוסה הצליח לשכנע אותו לחזור, נתן לו להבין שאין לו ברירה אחרת וגם "הזכיר" לו שהמונדיאל ברוסיה יהיה כנראה הצ'אנס האחרון שלו להיות אלוף עולם. העניין הוא שנבחרת ארגנטינה הפכה להיות תלויה יותר מדי במסי. הוא שיחק רק בשלושה משחקים בקמפיין הזה ובכולם ארגנטינה ניצחה - נגד צ'ילה, בוליביה ואורוגוואי. שני המשחקים הראשונים נערכו בחודש מארס, אי שם בתחילת הטורניר. המשחק מול אורוגוואי, שבו מסי כבש את השער היחיד, היה לפני חודשיים, במשחק החזרה שלו מהפרישה.
אלא שאז מסי נפצע ובלעדיו ארגנטינה קרסה. היא סיימה בתיקו עם ונצואלה ופרו החלשות והפסידה 1:0 לפרגוואי, בבית! המשחק הזה היה הוכחה חותכת ל"מסידפנדנסיה" – העובדה שארגנטינה תלויה כל כך במסי, שיתר השחקנים שלה פשוט שכחו לקחת אחריות. זה היה המשחק בו סרחיו אגוארו החמיץ פנדל ושבו גונסלו היגואין ופבלו דיבאלה, מי שמסומן להיות היורש של מסי, פשוט קפאו. שלא לדבר על אנחל די מריה, שנראה העונה כמו הצל של עצמו.
אם מסתכלים על סגל השחקנים, לארגנטינה יש את הקשרים ההתקפיים והחלוצים הטובים בעולם. ואם הנבחרת הזו נראית כפי שהיא נראית, זו פשוט שערוריה, וזו תהיה שערוריה עוד יותר גדולה אם ארגנטינה לא תהיה במונדיאל ברוסיה. צריך לזכור: ארגנטינה אומנם במקום השישי, אבל עם אותו מספר נקודות כמו צ'ילה ורק נקודה פחות מאקוואדור וקולומביה ולכן שני המשחקים הקרובים, מול ברזיל בחוץ וקולומביה בבית, הם קריטיים עבור האלביסלסטה, שכן אם היא תפסיד בשניהם או אפילו אם תצבור נקודה או שתיים בלבד, כבר לא יישאר הרבה זמן לתקן.
אז נכון, מסי הוא השחקן הטוב ביותר והחשוב ביותר של ארגנטינה, אולם כדי שהנבחרת הזו תצליח להתרומם מהמקום הנמוך בו היא נמצאת כעת, האחריות היא דווקא על יתר השחקנים. כי אם כולם יצפו ש"המשיח" יבוא ויציל אותם בכל פעם מחדש – כנראה ששוב יחזרו הכותרות מאוגוסט 1969.
