1) ראשי אופ"א וחובבי הכדורגל יכולים לחכך ידיים בהנאה לאחר טורניר מצוין ומוצלח מכל הבחינות. אם באליפויות אירופה עד גיל 21 קודמות היתה לנו נבחרת אחת סופר מוכשרת (ספרד 2017, פורטוגל 2015, ספרד 2013), השנה קיבלנו מספר נבחרות חזקות מאוד ואין ספור שחקנים מרשימים. רמה נהדרת ושערים מרהיבים השלימו חווית כדורגל מהמעלה הראשונה.
2) ועם כל הכבוד לכולן, ספרד ממשיכה להיות השליטה של טורניר הצעירות. "לה רוחיטה" העפילה לגמר רביעי בחמש האליפויות האחרונות והשתוותה לאיטליה בראש טבלת הזוכות עם חמש. הפעם היא גם "נקמה" בגרמניה על ההפסד האכזרי בגמר לפני שנתיים.
3) אולי השחקן עם העתיד הוורוד ביותר באליפות מגיע מהנבחרת הכי מאכזבת. פיל פודן רק בן ה-19, יליד מאי 2000, אבל הראה כמה כישרון יש לו בכל נגיעה בכדור. התצוגה שלו מול צרפת היתה פשוט שירה בתנועה והעובדה שלא פתח מול רומניה אולי עלתה לאנגליה בטורניר. פודן חייב לשחק הרבה יותר בעונה הבאה, בין אם במנצ'סטר סיטי או בקבוצה אחרת.
4) הוא לא העתק של האבא, אבל יאניס חאג'י הוא חתיכת שחקן. מעין פליימקר, חאג'י הצעיר מטפל בכדור בשתי רגליים בצורה שווה. מסוג השחקנים שיכול לשלוח מסירות על 40 מטר שינחתו על מטבע של שילינג. הסיבוב הקודם שלו בפיורנטינה הסתיים באכזבה הדדית, אבל הליגה האיטלקית תפורה למידותיו.
5) קרנו של הטורניר עולה פלאים כשמסתכלים על ה"מתחרים". אליפות אפריקה והקופה אמריקה נערכים במקביל, אבל ההשוואה לא עושה חסד עם טורנירי הבוגרים. בדרום אמריקה מורגשים מיעוט הקהל, בעיות השיפוט והרמה הבינונית, ביבשת השחורה זה החום הכבד והגדלת מספר המשתתפות שבהכרח מורידים את הרמה. נשארנו אם כן עם היבשת הישנה.
6) למרות טורניר לא מרשים ותבוסה לספרד בחצי הגמר, הכישרון נוזל מרגלי שחקני נבחרת צרפת. תשעה בני מהגרים עלו בהרכב בהפסד לספרד וקשה לתהות אם בלי ההגירה המסיבית צרפת היתה כזאת אימפריה ועד כמה אירופה נהנית מההגירה אליה, ולא רק כשמדובר בכדורגל. האם יכול להיות שפוליטיקאים אירו-סקפטים כמו לה פן, סאלביני ואורבן מפגינים מידה של קוצר ראייה בכל מה שקשור להגירה?
7) היו כאלה שהספידו אותה, אבל איטליה לא הולכת לשום מקום. הכדורגל האיטלקי ממשיך לייצר שחקנים מצוינים ובעיקר מוסיף להיות כר פורה לרעיונות, חידושים וצמיחה של מאמנים. קייזה, מנצ'יני, פלגריני, זניולו, בארלה וקן הם שחקנים מצוינים, ואם מצרפים את ההישג של הנבחרת עד גיל 20, שסיימה במקום הרביעי במונדיאליטו, מבינים שהכישלון במוקדמות המונדיאל היה מעידה חד פעמית.
8) דור הזהב הקרואטי שכולל שחקנים כמו מודריץ', ראקיטיץ', מנדז'וקיץ' ופרישיץ' הולך ומתבגר, ולא בטוח שיש מי שייכנס לנעליים הגדולות. נבחרת המשבצות היתה אחת החלשות באליפות וצברה נקודה אחת בלבד, למרות שמות מבטיחים כמו יוסיפ ברקאלו וניקולה ולאסיץ'.
9) אם באליפות ב-2017 התעלל סאול בחצי הגמר בנבחרת איטליה עם שלושער מהאגדות, הפעם זה היה תורו של פביאן רואיס. הקשר המצוין של נאפולי ממשיך להשתדרג, ובקצב הזה הוא יתפוס מקום של קבע גם ב-11 של ספרד הבוגרת ממש בקרוב. אחרי שער מושלם ושני משקופים מול פולין בשלב הבתים, הוא קינח עם עוד שער נפלא בגמר ובחירה לשחקן הטורניר.
10) קמיל גרברה היה אלמוני כמעט מוחלט לפני האליפות, אבל היום אין סקאוט באירופה שלא מכיר אותו, למרות החמישייה שספג מספרד. השוער הפולני בן ה-20 נרכש על ידי ליברפול כבר בגיל 17 והושאל העונה ל-AGF מדנמרק. יהיה שווה לעקוב אחרי ההתפתחות של הכישרון הזה.
11) דני סבאיוס הוא שחקן כדורגל נפלא שקיבל רק 17 פעמים את חולצת ההרכב בשתי העונות האחרונות בליגה הספרדית. היכולת שלו במרכז המגרש של "לה רוחיטה" מחדדת את השאלה, האם המעבר לריאל מדריד היה מוטעה מבחינתו?
12) הנבחרת הכי חלשה באליפות הייתה סרביה שסיימה את שלב הבתים עם אפס נקודות ושער זכות אחד בלבד. המאמן גוראן דורוביץ' שם את מבטחו בלוקה יוביץ' שהגיע אחרי עונה מצוינת בפרנקפורט, אבל החלוץ שנרכש על ידי ריאל ב-60 מיליון יורו לא מצא את הרשת בשני המשחקים הראשונים, כשבשלישי הוא כלל לא שותף. האם ההימור של הבלאנקוס על הסרבי הצעיר היה מוקדם מדי?
13) עד כמה שזה נשמע מפתיע, צרפת זכתה בטורניר רק פעם אחת, ב-1988. גם באליפות הנוכחית היא לא הרשימה ונהנתה מתועפות של מזל, כשהצמד של ליון, לוקה טוזאר וחוסאם אוואר, בראש רשימת המאכזבים. למרות זאת אין מקום לפאניקה, הטריקולור סבלו מהפציעה של ג'ונתן במבה במשחק הראשון, אי כשירותו של מרטן טרייה וגם שאחד בשם קיליאן אמבפה בכלל לא זומן.
14) זה היה טורניר של בנים ממשיכים. כמו חאג'י, גם מרקוס תוראם נפרד מהטורניר בחצי הגמר. בניגוד לאבא ליליאן ששיחק בהגנה, מרקוס הוא ווינגר ואחד האתלטים הכי גדולים שהתרוצצו הקיץ באיטליה, למרות שסיים את האליפות בלי אף שער. אחרי שבעונה שעברה הוא ירד ליגה עם גנגאן, תוראם בן ה-21 יחפש יעד חדש לחרוך בו את האגפים.
15) חמישה אצטדיונים באיטליה (ועוד אחד בסן מרינו) אירחו את האליפות, אבל כולם מצויים צפונית לרומא. 148 שנה אחרי איחוד איטליה ו-32 שנה אחרי שמראדונה הוביל את נאפולי לאליפות, רוב המתקנים היותר ראויים עדיין נמצאים בצפונה של ארץ המגף.
16) אפס נציגים היו לברצלונה ב"לה רוחיטה". היחיד מבין ה-23 שעבר בלה מאסיה הוא דני אולמו המצוין שעזב את קטלוניה בגיל 16 לטובת דינמו זאגרב. בעונה החולפת הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר בליגה הקרואטית ולצעיר הטוב ביותר, בדרך למעבר למועדון עשיר יותר במערב היבשת. ולנסיה, מילאן, לברקוזן וגם בארסה כבר לוטשות לעברו עיניים.
17) 40 מעלות בבולוניה, 38 מעלות באודינה. גל החום שפוקד את אירופה אילץ את השופטים להורות על הפסקות שתייה בכל רבע שעה בחלק מהמשחקים. בקצב הזה בקרוב מאוד כבר יהיה בלתי אפשרי לשחק כדורגל בקיץ. למרבה המזל אף אחד לא נפגע והכל עבר בשלום.
18) ג'וניור פירפו הוא שחקן כדורגל משובח. אחת הסיבות לעונה הבינונית של בטיס היתה ההיעדרות הארוכה שלו בעקבות פציעה. אחרי שנים שבהן עמדת המגן השמאלי בנבחרת ספרד הייתה רשומה על שמו של ג'ורדי אלבה, השחקן שככל הנראה יחליף אותו יהיה שחקן עם איכויות שונות.
19) אחת ההפתעות הכי נעימות של הטורניר היתה נבחרת רומניה שהיתה קרובה להדיח את גרמניה בחצי הגמר. מלבד חאג'י, שווה לציין את החלוץ העוצמתי גאורגה פושקש, השוער אנדריי ראדו והקשרים אנדריי איוון ודניס מאן. גם המאמן הצעיר מירל ראדוי (38) הותיר רושם מצוין ויהיה מעניין לראות לאן תתפתח הקריירה שלו. אחרי לא מעט שנים במדבר, עושה רושם שהכדורגל הרומני חוזר לימיו היפים.
20) לא רבים הכירו את לוקה ואלדשמידט ערב האליפות, אבל חלוצה של פרייבורג חיפה על היעדרם של יוליאן ברנדט, לירוי סאנה, קאי האברץ וטימו ורנר. הגרמני בן ה-23, שמעדיף לבוא עם הפנים לשער ולהשתתף בהנעת הכדור השווה את שיא האליפות של מרכוס ברג השבדי שכבש שבעה שערים ביורו 2009, והתכבד בשער הטורניר עם פצצה לרשת של אוסטריה. בגמר הוא כבר היה הרבה פחות טוב.
*פורסם בבלוג של טל עוזיאלי - 'אמש בטריבונה'
