בימים טרם מלחמת העולם הראשונה היה יוליוס הירש כוכב עולה בכדורגל הגרמני. הירש, חלוץ יהודי שנולד בגרמניה התגלה על ידי מאמן אנגלי בשם וויליאם טאונלי, שזיהה בו פוטנציאל גדול וכבר בגיל 17 נתן לו הזדמנות בקבוצה הבוגרת של קרלסרוהה.
הירש, שהתחיל לשחק במדי הקבוצה מדרום גרמניה כבר בגיל 10, היה מהיר מאוד, אהב לשחק בעיקר כקיצוני שמאלי והיה ידוע בבעיטות מצוינות מרחוק. היכולת שלו סייעה לקרלסרוהה לזכות בשבעה גביעים, כשגולת הכותרת הייתה זכייה באליפות בשנת 1910.
אבל לא רק במסגרת הליגה הציג הירש יכולת מצוינת. הוא הפך להיות היהודי הראשון בהיסטוריה שלבש את מדי נבחרת גרמניה. הוא ערך שבע הופעות בינלאומיות, כולל השתתפות באולימפיאדת שטוקהולם ב-1912. יותר מכול, זכורה בקריירה של הירש הופעה אחת שהייתה מיוחדת במינה: הגרמנים פגשו את נבחרת הולנד למשחק ידידות והתוצאה הסתיימה בלא פחות מ-5:5. במשחק הזה הוא כבש רביעייה.
אך מעבר לפרטים הסטטיסטיים, צריך להבין לעומק מי היה הכדורגלן יוליוס הירש. בשנים המוקדמות של המאה הקודמת, הירש נחשב לכוכב כדורגל בקנה מידה לאומי. מעין תומאס מולר של ימינו. הוא היה אימת ההגנות ויכולת הכיבוש שלו הייתה ידועה בכל רחבי גרמניה. אבל במקום שיוזכר באותה נשימה יחד עם פרנץ בנקבאואר ורודי פלר, הירש נרצח במחנה ההשמדה אושוויץ בשל היותו יהודי.
במהלך הקריירה הירש שיחק בשתי קבוצות בלבד, קרלסרוהה ובגרויטר פירט (כיום בליגה השנייה בגרמניה), עימה זכה הכדורגלן המצטיין באליפות נוספת. הקריירה הענפה שלו לא מנעה מהירש, שהיה פטריוט גדול, להתגייס לצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה, שם גם איבד את אחיו לאופולד. כעבור ארבע שנים, כשהמלחמה הסתיימה, הוא חזר לקבוצת נעוריו.
לאחר שתלה את הנעליים בשנת 1923, הירש נשאר קרוב מאוד לעולם הספורטיבי. הוא הצטרף לעסק המשפחתי לביגוד ספורט ובמקביל נשאר לאמן את קבוצת הנוער של קרלסרוהה. אבל בשנת 1933 חייו השתנו, בעקבות הנחייה שקבעה ממשלת הרייך לקבוצות הכדורגל הגרמניות, להשעות עובדי מועדון יהודים, ביניהם גם הירש.
עוד בטרם קיבל את הודעת העזיבה באופן רשמי, הירש הבין מצוין לאן נושבת הרוח, ולאחר כמעט 30 שנה במועדון הוא הודיע להנהלת קרלסרוהה: "לצערי אני נאלץ לעזוב את המועדון. זיכרו שיהודים כמוני וכמו אחיי נלחמו ונפלו עבור גרמניה".
השנים עברו והאקציות בגרמניה החלו. בשנת 1943 הירש נשלח יחד עם יהודי קרלסרוהה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצח בתאי המוות. הירש היה פטריוט ולוחם בצבא הגרמני, כוכב כדורגל וחלק בלתי נפרד מהתרבות באותן שנים, אך עבור הנאצים, כל מה שראו בו זה את יהדותו.
על הרצח הנפשע אין מחילה. שנים מאוחר יותר נעשו מספר מחוות להנצחתו של הירש. פרס יוליוס הירש הוא אות כבוד אותו מעניקה ההתאחדות לכדורגל בגרמניה משנת 2005. הפרס ניתן לארגונים שמשתמשים במעמדם החברתי כדי לקדם ערכים כמו חירות, סובלנות ואנושיות. בנוסף, גם באנגליה נעשתה מחווה נוספת בינואר האחרון. דמותו של הירש מצוירת על אחד מקירות הסטמפורד ברידג', אצטדיונה הביתי של צ'לסי, כמחווה ומאבק באנטישמיות בעולם.
חייו של יוליוס הירש נלקחו על ידי מקורות הרוע האנושי, אבל ערכי הכבוד והיושר לא עזבו אותו עד נשמת אפו האחרונה. אם בכל זאת ננסה לסכם את הישגיו של שחקנה של נבחרת גרמניה לשעבר בחייו, שמו של הירש חקוק על שתי אליפויות, שבעה גביעים ומסר אחד גדול וברור - לא עוד לאנטישמיות, לא עוד לשנאה, כן לאנושיות.
יהי זכרו ברוך.
