קצת מוזר לדווח על כך באתר חדשות, שכן אין בכך שום דבר חדש, ובכל זאת: באיירן מינכן היא אלופת הבונדסליגה לעונת 2019/20. כך נקבע הערב (שלישי), לאחר שהבווארים גברו 0:1 קטן בחוץ על ורדר ברמן, והשלימו את הזכייה ה-30 בתולדות המועדון, כמו גם השמינית ברצף. בכך, היא משתווה ליובנטוס ולליון ברצף האליפויות הגבוה ביותר בחמש הליגות הבכירות.
האנס-דיטר פליק, שהגיע באמצע העונה במקומו של ניקו קובאץ', משלים הישג אדיר - לאחר שהצליח לסגור פער של שמונה נקודות, שהיה שם כשהגיע, עד לכדי זכייה מרשימה, שני מחזורים לתום העונה. המאמן הגרמני, שהגיע בכלל בתור מחליף זמני, הלך ותפס את מקומו על הקווים - וגדל למשרת המאמן, באופן בלתי צפוי. בעונתו הראשונה, כשהוא נזרק לסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, הוא מוביל את באיירן לאליפות דומיננטית וחזקה - ויכול עוד לסיים את העונה הזאת עם טרבל - הגביע וגם ליגת האלופות עוד מחכים.
ואי אפשר שלא לתת את הקרדיט לרוברט לבנדובסקי: החלוץ הטבעי הטוב באירופה ממשיך לשבור את השיאים של עצמו, ומאז שובה של באיירן מפגרת הקורונה הוא שיחק בשבעה משחקים - ורק במשחק אחד הוא לא כבש שער. 31 שערי ליגה (נכון להיום), 45 בכל המסגרות. הפולני הבקיע גם היום את השער היחיד במשחק, שכמו סימל את העונה כולה: הבווארים ולבנדובסקי לקחו את המשחק, כמו את כל העונה הזאת, בהליכה.
על המשחק היום אין הרבה מה לדווח. ורדר ברמן, שטרודה ולא תלויה בעצמה במאבקי ההישרדות בליגה, לא הצליחה להוות יריב אמיתי לקבוצה החסונה - מנטלית ופיזית - שעמדה ממול. הירוקים אולי הגיעו למצב או שניים, אבל לא ברמה שגרמה לנוייר להתפעל, או אפילו למתוח איברים. באיירן היתה גדולה על קבוצות טובות בהרבה מברמן, ולא בהכרח היא תיבחן. מעכשיו, היא תצטרך לקחת את שש הנקודות שנותרו - ולקוות לטוב, מאחר והיא אינה תלויה בעצמה, בקרב על עוד עונה בבונדסליגה.
באיירן מינכן היא עבור הכדורגל הגרמני מה שמכבי תל אביב היתה פעם עבור הכדורסל הישראלי: קבוצה שגדולה על המפעל שבו היא משחקת. טובה משמעותית יותר מכל יריבותיה, עושה בהליכה את מה שאחרות צריכות לדפוק בשבילן את הספרינט של החיים. הבונדסליגה היתה פעם הליגה הכי תחרותית באירופה, כזו שההכרעות בה מגיעות רק בדקה התשעים של המחזור האחרון, אבל היום היא נמצאת בידיים של המינכנים. וכמו מכבי סל, גם אצלה - המאבק האמיתי הוא באירופה.
כי השאלה עכשיו היא לא אם באיירן מינכן גדולה, אלא כמה היא גדולה. האם היא יכולה ליישר קו עם הקבוצה הגדולה של יופ היינקס, רובן וריברי שהביאה את גביע אירופה האחרון לאליאנץ ארנה? או עם הקבוצה של אוטמר היצפלד, סטפן אפנברג ואוליבר קאן שהתגברה על המפלה בברצלונה - והצליחה, בפנדלים, לקחת את גביע אירופה במילאנו? על פניו, יש לה את כל הכלים - מאמן טוב וחכם, סגל עמוק ומוכשר, כוח אש בלתי נגמר בהתקפה.
מחר, היא תדע איך ובאיזה פורמט היא תשחק את מה שנותר מליגת האלופות. זה, למעשה, האתגר האמיתי היחיד שמצליח להדיר שינה מעיניה. האליפות שלה בטאבו, כנראה גם הגביע המקומי. הצ'מפיונס יבדיל את הגברים מהילדים, כמאמר הביטוי האמריקאי, ויאפשר לבאיירן לא רק להיחשב - אלא גם להיזכר. הרבה מעבר לעונת 2019/20 המפותלת, שנגמרה (הלכה למעשה) הערב בברמן.
