לפעמים בקריירה של ספורטאי קשה להעריך בזמן אמת את כמה גדולים ההישגים שלו. רק בדיעבד אתה יכול להבין המשמעות. כך זה היה במקרה של אליניב ברדה. לפני שהוא הגיע לבלגיה, היא נחשבה, לפחות בעיניי הפרשנים, לליגה בינונית, ברמה של ליגת העל שלנו פחות או יותר. אחרי שהוא עזב, זו כבר ליגה שמייצרת כישרונות שמשחקים בריאל מדריד, ברצלונה ומנצ'סטר סיטי ומשחקים בנבחרת שהגיעה לחצי גמר המונדיאל. ברדה היה חלק מזה, ויותר מכך. הוא היה המנהיג בקבוצה הטובה של גנק בכל הזמנים וחנך את דווין דה בריינה וטיבו קורטואה, שניים מהשחקנים הטובים בעולם היום. עכשיו, הרבה שנים אחרי, הגיע הזמן לתת לו את הכבוד שמגיע לו, וכך היה בפודקאסט "הליגיונרים" עם נדב יעקבי.
גנק, כך מספר ברדה, לא הייתה האופציה הראשונה שלו, וגם הוא לא האופציה הראשונה שלה. המשחק במדי הפועל ת"א מול פ.ס.ז' היה זה שעזר לי להגיע לגנק", הוא מגלה, "הם הגיעו למשחק הזה כדי לראות שחקן אחר. אם אני לא טועה הם הגיעו כדי לראות את זיטו אוגבונה. ופתאום באותו משחק שום החליט שזיטו חלוץ ואני בכנף ימין. היה לי משחק טוב. הקפטן של גנק קרע את הרצועות הצולבות בברך (תומאס שאטל) והם חיפשו כנף ימין ואני בכלל לא כנף ימין, אני רגיל להיות מתחת לחלוץ או חלוץ. דווקא באותו משחק ספציפי שיחקתי בצד ימין".
"פתאום הגיעה הצעה בקיץ", ממשיך ברדה, "זה משהו שלא ציפיתי לו. באותו קיץ היינו בפגרה ויצאתי לקפריסין לבחון הצעה מאפואל ניקוסיה. באותה תקופה, הם עלו לשלב הבתים של ליגת האלופות במשך שנתיים ברציפות. הייתה בעיה במיסוי. בין ישראל לקפריסין אין אמנת מס. זה העלה את השכר שלי וזה בסוף לא הסתדר. חזרתי ארצה, נסעתי לחופשה באילת וקיבלתי טלפון שיש הצעה לבוא ולחתום בבלגיה. לא הכרתי את המועדון, לא ידעתי מה זה גנק, לא ידעתי כלום. החלטתי לבדוק את המקום, טסתי לשם, אהבתי את המקום, ההצעה התאימה לי והשאר היסטוריה. כלכלית העונה הראשונה לא הייתה משתלמת, אבל מקצועית זו הייתה החלטה טובה".
מהר מאוד ברדה הבין לאן הוא הגיע: "בהתחלה אתה מקבל הלם תרבות מהמתקנים, מרמת האימונים, מקצב האימונים מכמות האימונים. בבלגיה מזג האוויר רוב הזמן קר, אז אפשר לדחוס כמות גדולה של אימונים. היינו מתאמנים כמעט כל יום פעמיים ביום ואתה נשאר במועדון בין אימון לאימון. בהתחלה זה קצת קשה, אבל לאט לאט מתרגלים וזה הולך להיות חלק מהשגרה שלך. אצל המאמן הוגו ברוס, זה לא היה קל בהתחלה. בכל משחקי האימון הוא שיחק איתי בשלל תפקידים. במשחק האימון האחרון נגד פורטו פתאום פתחתי בהרכב אחרי שישבתי על הספסל במשך כל ההכנה ושיחקתי כמספר 8 בשלישייה באמצע. ניצחנו, הבקעתי שער יפה ואחרי שבוע היה משחק ליגה והיו לי ציפיות. המשחק הסתיים ב-0:0 ואני לא פתחתי ואפילו לא התחממתי. יום אחרי הגעתי לאימון, וזה היה אחד האימונים הכי קשים שעשיתי. דוחפים אותך לרמה ולקצב שאתה מסיימים את האימון סחוט, כאילו שיחקת. פעם ראשונה שאני נתקל בדבר כזה".
"דה בריינה? אבל ראית שיש בילד הזה משהו מעבר"
"בשלושת המשחקים הראשונים לא שולבתי. הבנתי שבשביל לשחק אני צריך לעשות משהו אקסטרה, אחרת אני לא ישחק. הבנתי שאני צריך לעבוד סופר קשה וכל שנייה שאני אקבל, אהיה חייב להוכיח ואם לא, ישחק מישהו אחר. הגיע המשחק נגד בירסחוט. גנק לא ניצחה שם הרבה זמן. הוא קרא לי ואמר לי שאשחק חלוץ מרכזי אחרי שכל השבוע תורגלתי בהרכב השני ככנף. עשינו חימום, נכנסנו לחדר ההלבשה והנשיא הגיע ואמר לנו 'חבר'ה, אם תנצחו פה תקבלו פרמיה של שש נקודות במקום שלוש'. היה שגעון. הצלחנו לנצח את המשחק בדקה ה-90 והבקעתי שער ניצחון. זה עזר לי להמשיך ולשחק בהרכב".
כבר בעונה השניה ברדה ראה את דה בריינה וקורטואה מקרוב: "בעונה השנייה שיחקתי קצת פחות כי הייתה לי פציעה בברך. קווין דה בריינה התאמן איתנו באופן קבוע וגם קורטואה. ראית כבר מאותם אימונים שאלה שני שחקנים שהם משהו... הם בלטו מעל כולם. הם גם זכו באליפות בליגת המילואים. היה איתנו גם עו שחקן שבאותה עונה הושאל לסטנדרד ליאז', קראו לו כריסטיאן בנטקה. אח"כ נמכר ב-15 מיליון לאסטון וילה. אלה סימנו את עונות האליפות והמהפך שעשינו בליגה".
ברדה אף נזכר במשחקים שסללו לדה בריינה את הדרך ויש שלהם יותר מנקודה ישראלית אחת: "קווין עלה אלינו לבוגרים בהתחלה רק לאימונים. אני הייתי פצוע ושחקן פצוע בבלגיה מחזירים למילואים והמשחק הראשון הוא שם כדי לראות שאתה כשיר למשחק. באמת עליתי לשחק עם קבוצת המילואים וניצחנו 0:5. הבקעתי שלושה שערים וקווין בישל את שלושתם. בבוגרים לא קיבלתי כדורים כמו שהוא שם לי באותו משחק. אמנם זו לא אותה רמה, אבל ראית שיש בילד הזה משהו מעבר. היה בינינו שיתוף פעולה מצוין גם באימונים. זה משהו שבלט. כל שחקן שהיה עושה תנועה לעומק, הוא היה מוצא אותו. מהר מאוד הוא מצא את הדרך להרכב וכשהוא התחיל, הוא היה בכנף שמאל והיה לנו משחק מול שרלרואה ואיתן טיבי שיחק שם כמגן ימני. הוא פגש אותו ביום שהכל הלך לקווין ולא היה פשוט בשביל טיבי. ניצחנו 0:5 והיה משחק מיוחד. בטוח שהוא זוכר את המשחק הזה".
"היו בינינו יחסים טובים", ממשיך ברדה לספר על כוכב סיטי, "הייתי נחשב אחד השחקנים המשמעותיים בקבוצה. הוא היה ילד שגם באימונים ראית את החוצפה החיובית שלו. הייתי נותן לו עצות כמו שאני כנער צעיר קיבלתי מהשחקנים הוותיקים בהפועל ב"ש. הייתה לי הזכות לעזור לו ולכוון אותו. אנחנו בקשר עד היום. הוא הגיע לאן שהוא הגיע אחרי מסע לא קל. מאוד הייתי רוצה לראות אותו בליגה הספרדית. הכדורגל שלו מאוד מתאים לשם. אולי זה יקרה. הוא וטיבו ילדים מצוינים, ההצלחה לא סיחררה אותם. הם אותם ילדים צנועים וחמודים ולא השתנו או איבדו את הצניעות".
"בדיעבד מאוד הייתי רוצה ללכת לדורטמונד"
בסופו של דבר הכישרון של השחקנים בא לידי ביטוי ובעונת 2010/11 הגיעה האליפות: "זו הייתה עונה משוגעת כי זו הייתה עונה של קיזוז. סיימנו את העונה הסדירה במרחק 14 נקודות מליאז' ואחרי הקיזוז זה ירד לשבע. ליאז' סיימה את הפלייאוף עם שמונה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו ושתיהן מולנו. המשחק האחרון היה מולם, ואם הם היו מנצחים, הם היו זוכים באליפות. הם הובילו 0:1 ולשמחתי השווינו ואז קורטואה נעל את השער. הוא לקח כדורים ועשה הצלות מדהימות והוא הביא לנו את אותו תואר מדהים".
ברדה הגיע לגנק במטרה להתקדם לליגות בכירות יותר, ואפילו הייתה הצעה על השולחן מדורטמונד: "מבחינתי מאוד רציתי. אמרתי להם מה התנאים שלי והם חזרו עם קצת יותר ממה שדרשתי אז לא היה לי בעיה להסכים. הבעיה היא שהם לא הצליחו להגיע לסיכום עם גנק, שדרשה שמונה מיליון יורו. אז זה היה סכום מטורף. הם היו מוכנים להציע 2-2.5 מיליון יורו. גנק סירבה. באתי לגנק ואמרתי להם שאני רוצה ללכת. אמרו לי שהם רוצים לשבת איתי על חוזה לחמש שנים. הכדור היה אצלם. החלטתי שאם אני לא הולך, אשתכר כמו שצריך וחתמתי לחמש שנים. אמנם זה מאכזב, כי בדיעבד מאוד הייתי רוצה ללכת לדורטמונד. עשיתי סיור במועדון, ראיתי איפה יושבים האולטראס. אבל בסדר. אלה היו חמש שנים טובות בגנק".
עוד לפני שעזב את גנק, ברדה הספיק לשחק לצד עוד כוכב גדול קאלידו קוליבאלי, אחד הבלמים הטובים בעולם כיום: "שיחקנו משחק אימון נגד קבוצה מהליגה השניה בצרפת. הוא היה בעמדת הבלם ובסוף אותו משחק אימון הלכתי למנהל המקצועי ואמרתי לו שיש להם בלם צעיר ומעולה. המנהל המקצועי צחק ואמר לי שקיימנו את המשחק בגלל הילד הזה וביום ראשון הוא יתאמן איתנו. היית יכול לראות מה הוא הולך להיות הרבה יותר מהר אפילו מקווין ומטיבו כי היו לו נתונים מדהימים. הוא היה תמיד מקום ראשון בכל המבדקים. בניתור, בקפיצה, בריצות ארוכות, בספרינטים. בהכל הוא היה עילוי. היכולות האתלטיות מיד בלטו. כשאתה משלב את זה עם שכל ועם טכניקה, אתה מגיע לרמות שהוא מגיע. הספקתי לשחק איתו עונה וחצי ותמיד הייתי אומר לו שכשהוא ישחק בקבוצה גדולה, שלא ישכח אותי והוא היה עונה לי שאני לא אשכח אותו כשאני אהיה בקבוצה גדולה".
אחרי שקטף את הגביע וגם לקח אליפות, נותרה עוד מטרה אחת: להעפיל לליגת האלופות. וזה הגיע דווקא אחרי ניצחון בשני משחקים על האקסית, מכבי חיפה: "די זילזלו בנו. היו בטוחים שמכבי חיפה קיבלה הגרלה קלה והיא כבר בליגת האלופות. הגענו למשחק וזה נפתח כמו שכולם חשבו. חיפה הייתה טובה מאיתנו. הגענו לחום מאוד כבד, השחקנים לא היו רגילים. לשמחתי באחד מהמהלכים הצלחתי לנצל ערבוביה ולתת תקווה עם שער חוץ יקר. זו הפעם השניה בהיסטוריה שהמועדון הצליח להגיע לליגת האלופות. זה היה גדול יותר מהאליפות".
בסופו של דבר שש שנים מצויינות בגנק הסתיימו בגביע ובחזרה לנגב: "ידעתי שזה מסיים לי את הפרק בגנק עוד לפני סיום העונה. אמנם סיכמנו את התנאים לעוד עונה. לא הייתה לי בעיה עם הכסף, אלא עם השנים. הבת שלי עלתה לכיתה א' והייתי צריך לשים אותה באנטוורפן. לא הצלחנו להגיע להסדר ואמרתי להם שאחכה לסוף העונה ואהיה שחקן חופשי. סיימנו את העונה עם גביע ומקום באירופה. היו כמה קבוצות בבלגיה שרצו אותי, ואז נכנסה לתמונה מלכת הדרום אלונה וזה עירער אותי. החלטתי שאני מוותר על ההצעות וחוזר הביתה".
