אברם גרנט נחת הבוקר (רביעי) בישראל דווקא כאורח של צ'לסי ששלחה נציגים לישראל לכבוד יום העצמאות במסגרת פרויקט המלחמה באנטישמיות שלהם, לאחר שבשבוע שעבר לקחו חלק במצעד החיים באושוויץ. יחד איתו הגיע גם אגדת האתלטיקה הבריטית סבסטיאן קו, שלוקח חלק פעיל בקמפיין כאוהד צ'לסי. "סבסטיאן תומך גדול במאבק נגד אנטישמיות וגזענות, אני פגשתי אותו כשהתמניתי למאמן צ'לסי וחבר הכיר בינינו", מבטיח גרנט. "הוא אוהד צ'לסי מושבע. החיבור הזה בינו לבין צ'לסי לפרויקט הזה נגד אנטישמיות הוא נהדר כי יש לו הרבה השפעה והוא גם בן אדם נהדר".
"אין מקום יותר טוב מספורט להילחם בגזענות", מסביר המאמן. "אחד הגיבורים שלי הוא מוחמד עלי שהיה ספורטאי למופת ובימי מלחמת וייטנאם אמר 'מה אני אלך להילחם עכשיו בצד השני של העולם באנשים שאני לא מכיר?' לא בגללו נפסקה המלחמה, אבל בזכותו זה עלה על הפרק".
"אני אישית לא נתקלתי באנטישמיות אבל נתקלתי באנשים שנתקלו ולכן היוזמה של רומן אברמוביץ' וצ'לסי היא נהדרת", הוא מספר מדוע הצטרף לבוס והקבוצה לשעבר בקמפיין. "עד עכשיו הרבה דיברו אבל אף אחד לא עשה. הקמפיין הזה הוא קמפיין מבורך ואני שמח להשתתף בו. אומרים שזה בגלל שהבעלים הוא יהודי? אני מכיר הרבה מאוד בעלים יהודים של מועדונים שלא עושים כלום".
"אני חזרתי בשבוע שעבר ממצעד החיים, זה מפעל מאוד מבורך, אבל לא ידעתי עד כמה", הוא משחזר. "ייחסתי לזה חשיבות כי אבי ניצול שואה, אבל לא הבנתי כמה. בדיוק לפני עשר שנים ניצחנו בחצי גמר את ליברפול ושמתי את הסרט כי רציתי לכבד את ניצולי השואה ואת אבא שלי ביום השואה. חצי מהשאלות במסיבת העיתונאים, והיו שם למעלה ממאתיים עיתונאים, היו על השואה. נתקלתי בבורות בלתי רגילה. שאלות כמו מה היה, מה לא היה. חזרתי הביתה ואמרתי לצופית, אנחנו גדלים לתוך זה ואנחנו חושבים שכל העולם מתעניין בזה אבל יש אנשים שלא יודעים מה קרה. וזה הביטוי הכי נורא שהיה לאנטישמיות".
"ראית לפי השאלות שהם יודעים באופן כללי על השואה. לא כולם, אבל היו שם כאלה שעל פי השאלות הבנתי שהם לא יודעים מה היה בשואה. הם יודעים שנהרגו יהודים אבל זהו. הם שאלו מה זה יום השואה, אמרתי שאני טס לאוושויץ שאלו אותי מה זה. על המחנות ריכוז לא כולם יודעים. אנחנו גדלים לתוך זה, אני בטח, כי אבי ניצול שואה. בעולם לא מבינים את זה".
התוכנית מתמקדת באנטישמיות, שהיא בעיה חמורה בעבר ולעיתים בהווה של צ'לסי, אלא שכאן בארץ האנטישמיות מן הסתם כמעט ולא קיימת. אלא שגזענות היא גזענות, וגרנט בטוח שניתן ללמוד מהטיפול של צ'לסי באנטישמיות וליישם כאן.
"מוחמד סלאח הוא שחקן נהדר אבל הוא לא יכול לשחק בבית"ר בגלל מוצאו וזו בעיה שצריך לדון בה", הוא מסביר. "הוא לא רצה ללחוץ פה את הידיים של השחקנים הישראלים אבל אני מאלה שהמליצו עליו לצ'לסי. אני הייתי במשחק פה וראיתי את הגול שלו מול מכבי, הוא רץ יותר מהר מסבסטיאן קו שם. סלאח ידע, וגם המשפחה שלו שפגשתי אותם לא מזמן בליברפול יודעים. הם אמרו שהם יודעים שאני המלצתי. אמרתי שהמלצתי עליו כי הוא כדורגלן מעולה. יוסי בניון ואייל ברקוביץ' עשו קריירה נפלאה באנגליה, חיים רביבו עשה קריירה נפלאה בספרד. עוד הרבה שחקנים עשו קריירה כי הם כדורגלים טובים, לא כיהודים, כשחקני כדורגל".
בחזרה לבעיות בארץ. "צריך לדון בבעיית הגזענות בבית"ר וצריך לטפל בה. ראיתי שדווקא אלי טביב מנסה לטפל בה. צריך להבין שמדברים רק על קומץ, ואני יודע שלא אוהבים את המילה הזו, אבל זה באמת קומץ. צריך לחנך אותו אחרת. אני לא חושב שצריך להילחם בו, אלא לחנך אותו", מספר גרנט, מורה בהכשרתו.
"למה אנשים מגיעים למצב כזה? למה הנאצים הגיעו לרצוח יהודים? בגלל חינוך. למה אנשים מגיעים לשנוא אנשים רק כי הם מדת אחרת או בצבע אחר? זה מגיע מחינוך. לכן אני חשוב שהפעולות צריכות להיות חינוכיות ולא להילחם בהם. אני עשיתי פרויקט חינוכיים והגענו להרבה דברים גם בספורט. אני יודע שאלי טביב מנסה להילחם בזה, אבל לא הייתי נלחם בזה בצורה הזו. עונשים? מענישים. זה עוזר? את מי מענישים? את מי שמשקיע מכספו".
"התוכנית של צ'לסי מכילה תוכניות חינוך", הוא מספר על ההבדל. "התוכנית לא רק מדברת על קמפיין ואירוע פה ושם. מה שרומן אברמוביץ' עושה זה תוכניות חינוך. אני מאוד התרגשתי שלמצעד החיים הגיעו שלושה שחקני נוער. פעם הבאה נביא שחקנים בוגרים אבל בוגרים זה בשביל התקשורת. בשביל לשנות חשוב שיהיו שחקני מחלקת הנוער.ממה התחילה האנטישמיות? בהתחלה אמרו שהיהודים גונבים כספים. היא התחילה מאיזה מישהו שזרע איזה זרע שלילי, אז למה לא לזרוע זרעים חיוביים?".
"השלום בין ישראל לפלסטינים הוא עניין של חינוך", הוא ממשיך בחזונו. "אני עוזר המון לפלסטינים, אבל כל עוד החינוך לא יהיה לדברים טובים, גם פה בארץ, תהיה בעיה. הכל עניין של חינוך. אנחנו יצירים של מה שלמדנו כשהיינו קטנים. אחרי זה הוספנו ניסיון עם השנים. החינוך ברשות הוא מאוד אנטי ישראלי וזו בעיה. אני נמצא שם הרבה".
"אם זה היה תלוי בי הייתי מזמין את נבחרת סוריה ופלסטין למשחק, אבל הם לא יבואו", הוא מספר באכזבה." אמי ממוצא עיראקי, ופגשתי עיתונאי מאוד מאוד חזק מעיראק ששאל אם יציעו לך בעיראק לאמן, אמרתי שאני אבוא בחינם. אבל הם לא יציעו. אני מבקר המון בארצות ערב, לרובם המוחלט אין שום דבר נגד ישראל. אבל הם מפחדים, מבחינה פוליטית אתה צריך להראות שאתה נגד ישראל. גם בשבוע הבא אני אהיה שם. כשאתה מדבר איתם אתה מגלה שהם הרבה יותר פתוחים מהאירופים".
גרנט מסביר כי החלוקה הזו לאויבים היא בעייתית. "גם אני, בספורט, הייתי יוצר פעם אויבים. אני זוכר את עמנואל אופיר תולה בחדר ההלבשה כתבות מהתקשורת כדי ליצור אויבים. אבל תראה את הקבוצה הטובה בעולם, ברצלונה מעולם לא מדברת על היריבה. מה הם צריכים אויבים?"
גרנט גם בטוח כי עד חגיגות ה-80 הנבחרת תוכל להגיע לטורניר גדול, אך רק אם תהיה תוכנית סדורה. "צריך לעשות תוכנית, אסטרטגיה נכונה ואז ישראל תהיה במונדיאל. אפשר ללמוד מהגדולות ביותר – גרמניה שבשנת 2000 הלכה לתוכנית אסטרטגית, ולקטנות יותר, איסלנד שעם 300 אלף איש עשו תוכנית אסטרטגית והגיעו למונדיאל וליורו. אנחנו התחלנו בקמפיין שלי לפתור שלוש בעיות – העניין הטקטי, העניין המנטלי והעניין הפיזי. הבאתי בחור בשם אבי מויאל, אי אפשר לשפר כושר בארבעה ימים. הוא ישב לשחקנים על הראש, שיפר להם את הרגלי התזונה והאימונים, והתוצאה הייתה שברבע השעה האחרונה בפעם הראשונה נבחרת ישראל התמודדה שווה בשווה. אני עזבתי, היו צריכים להביא מישהו שיוסיף עוד עשרה אחוז, ולהשאיר את אבי וכל הצוות שעשה עבודה נפלאה. לא אומר שלא הביאו מישהו טוב, אבל כל פעם אנחנו מתחילים מחדש. תראה בגרמניה יש אסטרטגיה, המאמן היה העוזר של המאמן הקודם שהיה בעצמו העוזר של המאמן הקודם".
"אני רואה שיש ניסיון לעשות את הדברים נכון, אבל הייתי ממליץ לכולם לעזוב את המודל הספרדי והמודל ההולנדי ולעשות מודל ישראלי", הוא ממליץ. "לקחת את הדברים הטובים מכל אחד, ואם לא אז לקחת איזה מודל ולעשות אותו כי מודל טוב יביא לדברים טובים. אני זוכר שפנה אלי מישהו מאוד מאוד בכיר ואמר לי מה תעשה כשתחזור לישראל, אמרתי שדבר ראשון אעשה אקדמיה לשחקנים ברמה הגבוהה ביותר, הוא אמר לי תעשה אקדמיה למאמנים ועסקנים זה יעזור הרבה יותר. אני לא חושב שאנחנו צריכים להתבייש לקחת דוגמה מהעולם. הידע שלי היום בהשוואה לידע שהיה לי כשעזבתי את הארץ הוא שונה גמרי. כולם צריכים לדעת ולהתקדם, ואז הכדורגל יגיע ובשנת ה-80 למדינה נהיה בטורניר גדול".
מי שלצערו לא הצליח להוביל את הנבחרת לטורניר גדול הוא אחד מבני טיפוחיו, יוסי בניון, שרק שמיעת שמו עדיין מעלה לו חיוך. "יוסי בניון היה לידי כשבישל את הגול נגדנו בחצי גמר ליגת האלופות", הוא משחזר. "הובלנו 0:1 בחוץ ושיחקנו יוצא מן הכלל, פתאום הוא החליט שהוא מבשל גול לטורס. אמרתי לו עוד שנייה אני הורג אותך. אבל בסוף ניצחנו בהארכה ועלינו לגמר. הוא עשה דברים נפלאים. כשמדברים איתי על כדורגל ואומרים לפתח כישרון אני אומר שכישרון זה הדבר הכי חשוב אבל זה לא מספיק. צריך תשוקה. אני רואה את התשוקה היום של יוסי לשחק והיא אותה תשוקה שהייתה לו כשהיה בן 20 במכבי חיפה ולקחנו אליפות בלתי נשכחת אחרי שבע שנים".
בניון יחגוג בעוד כשבועיים את יום הולדתו ה-38, וכפי שהוא לא מדבר על פרישה, גם גרנט לא חושב שהוא צריך לפרוש. "יש לו תשוקה בלתי נגמרת, הוא פשוט אוהב לשחק. אני מניח שתוך 6-7 שנים הוא יפרוש. זה לא המון בשביל יוסי. צריך להעריך את זה אצלו. צריך לזכור שזה המקצוע הבודד בעולם שכשאתה מתחיל אתה לא חושב על כסף. אתה ילד שאוהב כדורגל. גם אני משחק כל שישי בקיבוץ עינת, ומשחק לא רע, עם אנשים שאוהבים את המשחק בצורה בלתי רגילה ומביאים את זה לידי ביטוי. כל עוד יוסי יכול הוא ימשיך לשחק וזו דוגמא נפלאה לאחרים". ומה לגבי גרנט עצמו? "בוער בי לחזור לאמן, בגלל זה אימנתי בהודו, אבל היום אני כבר רוצה לעשות עוד דברים. לאמן בארץ? לא בקרוב".
