אין כמו הרגע הגדול הזה. החבר'ה נפגשים, מתקבצים סביב הטלוויזיה. בדרך אתה כבר מכין את עצמך נפשית, הרי בסופו של דבר אתה גם המאמן, גם השחקנים ובתגובות שלך למתרחש אתה ראוי בהחלט להיות גם אחד מהאוהדים. מדליקים את הקונסולה ולידך מתיישב החבר, שלאורך הדקות הקרובות יהיה היריב הכי גדול שלך ועל הכף יונח הכבוד.
יש כל מיני חבורות של פיפ"א, וצורות שונות להעביר את הערב עם מטרה אחת ברורה - אין דבר כזה להפסיד, אין דבר כזה לעזוב את השלט. ובין כל חובבי המשחק יש קודים, נורמות וחוקים שאסור, אבל פשוט אסור להפר. אז לרגל יום העצמאות, ורגע לפני שתעזבו את המנגל ותנצלו את החופש לקצת זמן איכות מול המשחק הממכר, זמן טוב להעלות את הדברים על המסך - קבלו את חוקי הפיפ"א הלא כתובים. יש לכם נהלים שלא כתובים כאן? טקבקו.
חוק מספר 1: אין טלפונים!
הסיטואציה: כל שלב לאורך 90 הדקות, אך בדרך כלל בנטייה חזקה לקרות בשלבים המכריעים של המשחק. כפתור עצירת המשחק הוא מעין כפתור חירום, הוא לא נועד לשימוש חופשי ובטח לא בהחלטה אישית של אחד מהשחקנים. אמא, חברה, אח, עבודה, אף אחד לא שווה את העצירה של המשחק הזה.
מלבד חורבן המשחק, העובר על החוק צפוי לספוג מחבריו מגוון הקנטות והערות עוקצניות. דעו שבערב פיפ"א המוני, שבו יש גם אנשים שממתינים לחזור ולהוכיח את עצמם על השלט, אל תתפלאו אם תסובבו את הראש שלכם כדי לדבר בפלאפון ותאבדו את המקום שלכם על המגרש. היזהרו!
חוק מספר 2: אין ריאל מדריד, אין ברצלונה
הסיטואציה: דמיינו שהשקעתם בתכנית המשחק שלכם, בניתם יופי של מערך וגם הגעתם לכמה הזדמנויות יפות מול קיילור נבאס. ואז הבחור המעפן שלידכם, שחושב שהוא יודע דבר או שניים, מחליט להשתמש ביכולות העל של כריסטיאנו רונאלדו ולדהור את כל מחצית המגרש עד השער. ואתם? אתם חסרי אונים, שום דבר לא עובד. בקיצור, לא חוקי. מה גם שחלוקת היכולות העל טבעיות לא פסחה גם על מסי שיכול לעשות מה שבא לו. קצת קרוב למציאות, קצת רחוק מלממש את החוויה מול המסך.
הסיטואציה: חלומם הרטוב של כל ה"מזמינים", אלו שיושבים בחוץ ומחכים לתורם. החוק תופס רק לכמות של ארבעה שחקנים ומעלה (כשיש רק שני שלטים), או שבעה ומעלה (אם משחקים זוגות - ארבעה שלטים). החוק פשוט כמשמעו - אם 90 הדקות הסתיימו בתיקו, אין סיבה להארכה כששני אנשים ממתינים בחוץ, והם ייכנסו במקום השניים שלא הצליחו לנצח. באופן לגיטימי, יופעל לחץ גדול מצד ה"מזמינים" שיתנו תמיכה לשחקן שבפיגור בכדי שיאזן וידפוק את היריב שלו יחד איתו - כי אין מצב ש'רק אני אצא החוצה'.
חוק מספר 4: 0:3 טכני (מכונה גם - "זריקת שלט")
הסיטואציה: חלומם הרטוב מספר 2 של כל ה"מזמינים", הסיוט הגדול של השחקנים הפחות טובים. באופן פשוט - אם נוצר מצב שבו אחד מהמתמודדים מייצר יתרון של שלושה שערים, הוא זוכה בניצחון טכני ובזכות להקניט את יריבו לנצח (או עד שיחזיר לו בטכני). "אחי, זה לא יעזור שתספר לי על גמר ליגת האלופות של 2005 ועל הקאמבק הגדול של ליברפול מול מילאן, זה החוק". כן, זה מרגיז לשמוע את זה, זה לא נעים לשמוע את זה, אבל זה מה יש - השפל ראשך ועזוב את השלט.
הסיטואציה: ככל שהשנים מתקדמות, כך גם מערכת הבעיטות מהנקודה הלבנה מתקדמת ומצריכה הרבה יותר חשיבה מבעבר. ולמרות זאת, יש משהו קצת לא הוגן בניצחון דרך דו קרב של פנדלים. אם לא יהיו מזמינים ו-120 הדקות יסתיימו ללא הכרעה, אין ספק שהדרך הטובה להכריע היא מהנקודה הלבנה, אך ברמת העיקרון אין לניצחון שכזה שום תיקוף מבחינת ספירת הניצחונות.
חוק מספר 6: לא משחקים הגנתי
הסיטואציה: מערך של שלושה בלמים עוד יכול להתקבל על הדעת במקרים מסוימים, אך העברת האופי הקבוצתי ל-"Parking The Bus" אסורה בהחלט! באנו לשחק כדורגל, לתקוף, להבקיע שערים וליהנות ממה שקורה כאן - בעולם הקונסולות אין מקום לבונקריסטים. תירוץ עלוב לאנשים עלובים - "זו שיטת המשחק שלי". יש דברים שהשתיקה יפה להם.
חוק מספר 7: לא עוברים באמצע
הסיטואציה: האמת, חוק מספר 7 עבר בהשאלה מספרי חוקים לא כתובים אחרים ומפורסמים כגון: "מדריך לאישה בזמן מונדיאל", "מדריך לאישה בזמן שהחברים באים לראות משחק". עם זאת, בעבר היה קשה מאוד לעבור על החוק הזה כי השלטים היו מחוברים לקונסולות בחוט, אך בעידן המודרני השלטים האלחוטיים נתנו פתח לטעויות. אז שלא יהיו טעויות. לא עוברים לנו באמצע - לא כשהכדור מחוץ למגרש, ובטח לא כשהוא בתוכו.
חוק מספר 8: גב אל גב בפנדל
הסיטואציה: בהמשך לחוק 5, כל נושא הפנדלים הוא בסופו של דבר נושא די רגיש אצל חובבי הפיפ"א. זה לא משקף, זה לא פייר, וזה בדרך כלל גם יגרור תגובת "אבל אני בכלל לא לחצתי! לא רציתי להכשיל אותו!". אבל אז, כשהמסך מציג את הבועט ואת השוער, שני השחקנים יפנו את גבם זה לזה בכדי למנוע כל מחשבה זדונית על הצצה. גם אם אתם החברים הכי טובים, גם אם אתם הסרגל הכי ישר בקלמר, יש מין תחושת ביטחון אישית כשהאקט הזה מתבצע גב אל גב.
חוק מספר 9: חוק האתיקה והחיבור למציאות
הסיטואציה: אנחנו אוהבים להתרכז במסך, לדמיין אותנו כשחקנים על המגרש או כמאמן על הקווים ולספר עד כמה גאון מי שהמציא את המשחק הכל כך מציאותי הזה. אלא שלצערנו הרב, לפעמים יש "התפלקויות" - לחיצות על מקשים שלא התכוונו לבצע.
אי לכך ובהתאם לזאת, קיים חוק אתי שלא מאפשר למתמודדים (לפחות לאלו שמכבדים את עצמם ואת החוק) לנצל את הטעויות. דוגמא נפוצה: פס מהשוער (מסירה רגילה או בדרך כלל מבעיטת חמש) שמגיע לחלוץ היריבה, ומותיר אותו לבדו מול השער. מקרים נוספים של חוק האתיקה: הוצאת כדור לטובת ביצוע חילוף, לא להפריע בזריקת חוץ (פחות נפוץ עם החידושים בשנתיים האחרונות, אך בעבר הוצאת חוץ מוצלחת הייתה משימה בלתי אפשרית).
חוק מספר 10: השוואת רמות
הסיטואציה: כידוע לכם, הקבוצות במשחק מדורגות מאחד עד חמש על פי כוכבי איכות, ומקובל ששני השחקנים יבחרו קבוצות באותה הרמה. אלא שכמו על כר הדשא במציאות, גם מול מסך הטלוויזיה תפגשו לא מעט שחקנים יהירים שלא יתביישו להגיד "שחק אחי, קח איזו קבוצה שבא לך". כאן הסיטואציה כבר הופכת להיות יותר מורכבת, שכן מצד אחד בא לך לתת לו בראש עם קבוצה טובה יותר ולהשתיק אותו ומצד שני אתה רוצה לפעול על פי החוק ולהשוות רמות. מה שלא יהיה, פערי איכות בין הקבוצות הן לא תירוץ להפסד.
