10. תומאס טוכל - קריירת האימון המכובדת של הגרמני נסקה למרות שזו כשחקן לא ממש, בלשון המעטה. טוכל היה בלם אפור שהתפתח במחלקת הנוער של אוגסבורג, רשם שמונה הופעות בלבד בשטוטגרטר קיקרס מליגת המשנה בגרמניה וארבע שנים באולם ששיחקה בליגה השלישית. ב-1998, כשהוא בן 25 הוא נאלץ לפרוש בשל פציעות ברך חוזרות ונשנות.
9. ז'וזה מוריניו - המיוחד לא היה מיוחד בכלל כשחקן והקריירה שלו הסתכמה במעבר בין מספר קבוצות בינוניות בפורטוגל ביניהן ריו אבה (בה שיחק תחת אביו), בלננשש, ששימברה וקומרסיו א אינדוסטריה. בשלב מסוים, הבין שייעודו האמיתי נמצא על הקווים, התמקד בהפיכה למאמן והשאר היסטוריה (או היסטריה, תלוי איזו קבוצה אתם אוהדים).
8. יורגן קלופ - לעומת לשניים הקודמים, למנג'ר שהפך את ליברפול לאימפריה הייתה קריירה די ארוכה. קלופ עבר במספר קבוצות חובבניות בגרמניה עד שהגיע למיינץ בה הפך לסוג של אגדה, אבל לא שיחק מעולם בליגה הגרמנית הבכירה ובסופו של דבר עבר לאמן אותה ולקחת אותה לגבהים שלא הכירה. 325 הופעות יש לגרמני בהן כבש 52 שערים. חמשת הגדולים שלו לפניכם.
צפו בשערים הגדולים של קלופ כשחקן>>>
7. דייגו סימאונה - ועכשיו, עוברים לכוכבים האמיתיים. העובדה שצ'ולו מאמן את אתלטיקו מדריד כבר תשע שנים ממש לא מובנת מאליה משום שכשחקן הוא החליף קבוצה מדי שנתיים או שלוש שנים בכולן סימאונה היה שחקן מוביל, קשר שנותן את הכל על המגרש וגם ווינר גדול. עם אתלטיקו זכה באליפות אחת (1995/6), עם אינטר בגביע אופ"א (1997/8) ועם לאציו הגדולה של 1999/00 בדאבל איטלקי. גם בנבחרת ארגנטינה, כמובן, כיכב צ'ולו עם 106 הופעות וזכיה בשתי טורנירי קופה אמריקה.
6. אנטוניו קונטה - ההודעה על מינויו לאינטר גרמה לחלחלה בקרב אוהדי יובנטוס. גם בגלל שזכה איתה בשתי אליפויות כמאמן, אבל בעיקר משום שהיה אחד השחקנים הבכירים שלה בשנות ה-90 ותחילת המילניום הנוכחי. 296 הופעות בליגה האיטלקית יש לקונטה, שהיה קשר דינמי ומנהיג אמיתי וגם ענד את סרט הקפטן של הביאנקונרי. חמש אליפויות איטליה יש לו כשחקן, גביע איטלקי אחד, גביע אופ"א, אינטרטוטו והדובדבן שבקצפת: שותף בזכיה האחרונה של יובה בליגת האלופות.
5. אולה גונאר סולשיאר - כמה מאמנים יכולים להתפאר בכך שכבשו שער ניצחון בתוספת הזמן בגמר ליגת האלופות? הנורבגי המצוין אמנם טרם הרים כמאמן את מנצ'סטר יונייטד לגבהים שהיא מכירה, אבל כשחקן היה אחד הגדולים שלה בתקופת סר אלכס פרגוסון. שש אליפויות אנגליה, שני גביעים והזכיה ההיא בליגת האלופות ב-1999. אין ספק, אגדה באדום.
4. פרנק למפארד - על הערך שלו לצ'לסי אין צורך לפרט יותר מדי. למפארד הפך לפנים של הבלוז עוד לפני תקופת רומן אברמוביץ' ולאחר מכן גם לכוכב ההצלחה שלה בפרמייר ליג ובזירה האירופית. 609 הופעות רשם בליגה, שמציבות אותו במקום השלישי בכל הזמנים, והבקיע 177 שערים מעמדת הקשר (!) - מקום חמישי בכל הזמנים. בין רשימת התארים שלו ניתן למצוא שלוש אליפויות אנגליה, ארבעה גביעים, זכיה בליגה האירופית וכמובן ליגת האלופות ב-2011/12.
3. קרלו אנצ'לוטי - אחד המאמנים המעוטרים בכדורגל העולמי היה מעוטר לא פחות כשחקן. אנצ'לוטי הקשר נחשב לאגדה ברומא (איתה זכה באליפות וארבעה גביעים) ובין השחקנים החשובים בתור הזהב של מילאן תחת אריגו סאקי שהניב שתי אליפויות איטליה ושתי זכיות בליגת האלופות. בנבחרת הלאומית לא ממש הטביע חותם ורשם במדיה 26 הופעות, אבל הספיק לזכות גם במדליית הארד במונדיאל 1990.
2. פפ גווארדיולה - רוב המאמנים הגדולים בילו את קריירת המשחקים שלהם בקישור ולא בכדי. קשר טוב זקוק לראיית משחק ויכולות ניתוח יוצאות דופן ולפפ היו אותן על כר הדשא מה שתורגם לשלמות כמאמן. ענד את סרט הקפטן של ברצלונה וזכה איתה בשש אליפויות ספרד וגביע אירופה לאלופות ב-1991/2 ורשם במדיה 382 הופעות. עם כזה רזומה, איך אפשר להתפלא שהוא מצליח גם כשהוא עומד על הקווים?
1. זינדין זידאן - מישהו מופתע מהמקום הראשון? מדובר באחד הקשרים הגדולים בתולדות המשחק, שהצליח בכל מקום בו דרך ועל הדרך גם הפך את ריאל מדריד לאימפריה בתור מאמן. בין גדולי כובשי השערים בנבחרת צרפת בכל הזמנים במדיה זכה במונדיאל 1998, ביורו 2000 והגיע לגמר המונדיאל ההוא ב-2006. עם יובנטוס זכה בשתי אליפויות איטליה, במדי ריאל הוסיף אליפות ספרד והזכיה בליגת האלופות ב-2001/2 (זוכרים את השער הגדול בוולה מול לברקוזן בגמר?). אגב, מדובר בשחקן היחיד ברשימה שזכה בכדור הזהב ושבר את שיא ההעברות כשעבר מהביאנקונרי לריאל תמורת 77.5 מיליון יורו. סיפור אגדה שעדיין נרקם.
