חוסר מזל לאלון תורג'מן. חלוצה של ויסלה קראקוב הודיע היום (שישי) - דרך חשבון האינסטגרם שלו - כי נפצע ברגלו וייאלץ להיעדר מהמגרשים כשלושה שבועות. מדובר בחוסר מזל עבור תורג'מן, שפתח את הקדנציה בפולין באופן חיובי, עם שתי הופעות בהרכב ושער כבר במשחקו הראשון.
עוד לפני שהודיע על פציעתו (אגב, מהמועדון לא נמסר דבר), תורג'מן העניק ראיון לעיתון פולני, וסיפר על נקודות בקריירה, על שחקנים שהעריץ - וגם על העצה הטובה שקיבל ממאור מליקסון ומדודו ביטון.
- "Chciała mnie też Legia. Wybrałem Wisłę, bo to wielki klub"
— Kuba Radomski (@KubaRadomski) February 21, 2020
- "Brat był w armii, o jego pracy nie mogę mówić wiele. Dzięki niemu jestem pewny siebie"
- "Obrażali mnie kibice Maccabi"
Opowieść Alona Turgemana, napastnika @WislaKrakowSA. Z @przeglad:
https://t.co/LsIbvIgFIi
הכתבה החלה באנקדוטה מהתואר היחיד שיש לתורג'מן, נכון לרגע זה, בארון: גביע המדינה עם הפועל חיפה. "ניר קלינגר, המאמן, ביקש מאיתנו להתרכז. ואז הוא התחיל לדבר: 'הם משוכנעים שהם ינצחו אתכם. הם כבר ארגנו הצגה שלמה. הזמינו זמרים לבמות אחרי הניצחון. המשחק עוד לא התחיל. בואו נביס אותם! בואו נהרוס להם את החגיגה!'. כבר הייתי בגמר גביע בעבר, אפילו לקחתי תואר עם בני יהודה, אבל ב-2018 זה היה אחרת. אף אחד לא נתן לנו סיכוי מול בית"ר, כולם הימרו עליהם. והנאום הזה נתן לי השראה".
בדקה ה-120 של אותו משחק, תורג'מן הבקיע את השער המכריע שהעניק להפועל חיפה את הגביע הראשון והיחיד בתולדותיה. "הייתי באופוריה", הוא הודה, "זה השער הכי חשוב בקריירה שלי". אבל בהמשך, הוא שפך אור גם על רגע פחות זוהר בתקופה שלו בקרית חיים: המעבר מהיריבה העירונית, מכבי. "לא שיחקתי במכבי חיפה, והבהרתי לנשיא (יעקב שחר) שאני רוצה לעזוב. הושאלתי להפועל חיפה, ואוהדים משתי הקבוצות שלחו לי הודעות נאצה. נפגעתי, אבל אמרתי לעצמי: אני כדורגלן שעושה את העבודה שלי, ואני צריך להירגע ולהתרכז בעצמי. ככה הצלחתי להתמודד".
באופן טבעי, תורג'מן גם נשאל על הכדורגל הישראלי, ועל העובדה שלא מצא את מקומו בנבחרת: "שיחקתי כמה משחקים בנבחרת, אבל לדעתי הנבחרת מגיעה להרבה פחות ממה שהיא מסוגלת. יש לנו שחקנים טובים שמשחקים בליגות חזקות. למה אנחנו לא טובים יותר? אני חושב שמדובר באגו של כמה אנשים", תורג'מן סירב לפרט, אבל טען: "אלה כמה שחקנים, מאמנים ואנשים בהתאחדות".
בהמשך, הוא התייחס גם לשני מודלים לחיקוי: אחד ששיחק לידו ואחד שראה דרך המסך, ולא שיתף עימו פעולה. הראשון הוא, כמובן, יוסי בניון. "יוסי הגיע מאנגליה אבל הוא לא התנהג כמו כוכב בכלל", אמר תורג'מן על בניון, איתו שיתף פעולה במכבי חיפה. "הוא בחור רגיל. שקט, פשוט. זו לא רק תדמית. למדתי המון ממנו, והוא הראה המון כישרון גם בגילו על הדשא".
הגיבור השני כבר היה קרוב יותר בעמדה על המגרש. "מכל השחקנים תמיד הערצתי את תיירי הנרי. אהבתי את הסגנון שלו, ואת האלגנטיות בכיבוש השערים. ראיתי כל משחק שלו, וראיתי שהוא אף פעם לא בועט בכל העוצמה, אלא מתמקד בטכניקה, ועדיין הוא הכי אפקטיבי. התחלתי לשנות את המשחק שלי בהתאם. היום אני מתנהג קצת כמו הנרי מול העשר. בסופו שלד בר, זה משתלם וככה הצלחתי להבקיע הרבה שערים".
לאחר מכן, הוא התייחס (באופן טבעי) גם לסיבות שבגללן עזב את אוסטריה. "בעונה הראשונה שלי דווקא התחלתי נהדר. שיחקתי 28 משחקים, כבשתי 10 שערים והיו לי עוד ארבעה בישולים. אבל אז, אחרי שנפצעתי, פשוט הפסקתי לשחק. לא הבנתי את ההחלטה, אבל הייתי חייב לקבל אותה. החלטתי שאני צריך לחפש קבוצה חדשה".
"היו לי הצעות מהפועל באר שבע ועוד מועדונים קטנים יותר בליגה הישראלית", הוא חשף. "הסוכן שלי הראה לי הצעה מאולימפיאקוס, וידעתי שגם לגיה ורשה רצתה אותי. בחרתי בוויסלה, כי זה מועדון גדול שכל אחד מכיר בישראל. התייעצתי עם מאור מליקסון ודודו ביטון, שאמרו לי: 'אלון, אל תהסס. פשוט לך לשם'".
בנוגע להתאקלמות, תורג'מן שיבח רבות את יאקוב (קובה) בלאסצ'יקובסקי. "אני חייב לו הרבה. הוא קיבל אותי לקבוצה נהדר. הוא סיפר לי שהוא כבר היה בישראל, כי דוד שלו (יז'י בז'צ'ק, היום מאמן נבחרת פולין) שיחק אז במכבי חיפה. הוא זכר משהו מישראל, כי כשהגעתי הוא בירך אותי בעברית ואמר לי: 'שלום'".
