אלא שביולי 2012 הדברים מעט שונים. מועדוני העל היחסית שפויים כלכלית לא מסוגלים להתחרות בכסף הגדול שמגיע מרוסיה או מארצות ערב. זה התחיל בצ'לסי ורומן אברמוביץ' ששינה את חוקי המשחק, עבר דרך השייחים שקנו את מנצ'סטר סיטי וכל מה שזז, וזה ממשיך כעת באיר האורות ועם נאסר אל ח'ליפי בפאריס.
המעבר הסנסציוני של זלאטן תמורת 25 מיליון יורו לקבוצה של קרלו אנצ'לוטי, שפיזרה כסף הקיץ גם על אסקיאל לאבסי (30 מיליון) ועל טיאגו סילבה (42 מיליון) הצית שוב את הדיון על השתלטות בעלי הממון על הכדורגל, בו השתתף גם סגן נשיא מילאן אדריאנו גליאני.
"שחקני העל יתחילו לברוח מאיטליה וגם יפסיקו להגיע", אמר די בכאב אחד האנשים החזקים ביותר בצד האדום-שחור של סן סירו, "אנחנו רואים שהכוכבים הגדולים ממעטים לבוא ונראה מה נוכל לעשות בעתיד בנושא זה. אני מסכים בהחלט עם מינו ראיולה (סוכנו של זלאטן), שאמר שאיטליה כבר איננה יעד מועדף".
סגן הנשיא הוסיף באותו נושא: "הסריה A כבר הפכה לאטרקטיבית פחות מבעבר. גם הקבוצות הכי גדולות כאן לא מסוגלות לתת פייט לכסף הגדול של הקבוצות העשירות ביבשת שמסוגלות להצויא סכומים אדירים". כדי לסבר את האוזן, מילאן עצמה - אלופת אירופה 8 פעמים בעבר - הוציאה רק 4 מיליון יורו על רכש על שחקנים יחסית אלמוניים.
