אחרי ההדחה המשפילה של נאפולי בידי אתלטיק בילבאו במוקדמות ליגת האלופות, הכדורגל האיטלקי צריך את יובנטוס יותר מאי פעם. מה קשורה יובה, אתם שואלים? ובכן, היא הסיכוי האחרון של הסרייה A להשיב לעצמה מעט מהכבוד. למה רק מעט תהיתם? כי לא נראה שום תהליך באופק שיכול לשקם את המעמד המרוסק של הליגה, שכעת יש לה שתי נציגות בלבד במפעל היוקרתי באירופה. הבעיה היא, שהאלופה לא בטוח תהיה שם בשבילה.
הקיץ הזה היה בגדר סוף עידן ביובנטוס. אנטוניו קונטה, המאמן שלקח את הקבוצה מהמקום השביעי וסחף אותה לשלוש זכיות רצופות בסקודטו, עזב. כחודש וחצי אחרי המקרה, המיסתורין סביב התפטרותו עדיין גדול מאוד. דיברו על המשרה בנבחרת איטליה שהתפנתה והוא לקח אותה, אבל התחושה האמיתית היא שקונטה פשוט מיצה את עצמו. המועדון לא איתגר אותו יותר.
כשיובה עשתה את הקמאבק שלה לפני שלוש עונות, דיברו שם גם על השלבים המתקדמים של הצ'מפיונס. הבעלים אנדראה אניילי אמנם פותח את הכיס בכל קיץ, אבל לא בצורה יותר מדי מרגשת. בואו נקח לדוגמא את פבלו אוסבלדו שהגיע בעונה שעברה בהשאלה. הוא היה כמו עובד קבלן: בשל חולשת הליגה, הסכימו בטורינו לסבול את האישיות הבעייתית כדי להבטיח עוד חלוץ שטוב לליגה, לסגור את סיפור האליפות ולתת לו ללכת בקיץ.
מאז ארתורו וידאל ואנדראה פירלו, לא הגיעו לביאנקונרי שחקנים שעושים את ההבדל. קרלוס טבס ופרננדו יורנטה אולי סקוררים טובים לליגה, אבל שם זה נגמר. זאת אחת הסיבות שקונטה הלך. לא היה רצון מצד ראשי מועדון להיכנס חזק לשוק ההעברות, להילחם על כוכבים, לנסות שוב להוכיח שיובנטוס חזרה להיות מותג אירופי. הגורם העיקרי היה שהוא לא קיבל הבטחה חד משמעית שווידאל ופול פוגבה לא יימכרו בעתיד. איך אפשר להמשיך להתקדם אם הכסף הגדול יגרום לך לשחרר את הלב והנשמה בקבוצה?
"אנטוניו עזב בגלל שלא היו לו יותר כוחות להמשיך ולהתווכח עם הבעלים", חשף פאבל נדבד, חבר הנהלת המועדון. עם עוד מהלך תמוה שנעשה ביובה, אי אפשר להאשים אותו: הקבוצה שילמה 15 מיליון יורו לריאל מדריד תמורת אלבארו מוראטה. כישרון גדול, שלא בטוח שווה את הסכום. מעבר לכך, לבלאנקוס יש סעיף שמאפשר להם לקנות חזרה את הספרדי. איזה אבסורד, מועדון מפואר עם שתי אליפויות אירופה, סגר חוזה עם שחקן, אבל לא בטוח שיחזיק בו לכל אורך התקופה שלו. אין פה שום כוונה לזלזל, אבל הם קנו את מוראטה ולא את ראדמל פלקאו שדיברו עליו ושם זה גם נגמר.
ואיך אפשר בלי מסימיליאנו אלגרי, מי שהפך לפרסונה נון גראטה. לבוס החדש בגברת הזקנה יש תזמון "מושלם". הוא אימן במילאן כשהתחילה המהפכה הפיננסית בקבוצה, קרס שם, וכעת הגיע להחליף את קונטה המעוטר. הוא שוב יספוג את כל ההחלטות התמוהות מההנהלה וייבחן בחשדנות, בעיקר עם פירלו. אמנם בעיתונות האיטלקית טוענים שהשניים יישרו את ההדורים אחרי שהמאמן ויתר על ה"מאסטרו" בסן סירו, אבל לכו תדעו.
למרות הכל, אם תשאלו את קלאודיו מרקיסיו, שום דבר לא אמור להחליש את יובה: "זאת טעות להגיד שזו סוף השושלת. המטרה שלנו היא להשתפר היכן שנכשלנו ואלגרי הוא האיש הנכון להצית אותנו מחדש". אלגרי הגיע למועדון עם שאיפות הפוכות כביכול מקודמו בתפקיד. זה נכון בכל מה שקשור לסקודטו, אבל לא מעבר לכך. כל עוד ביובה יחפשו את הפתרונות הזולים, את אלה שמתאימים רק לליגה, לא תהיה שום התקדמות. בטח כשהאיום ממנצ'סטר יונייטד על וידאל עדיין לא הוסר.
זאת שנה שעשויה להיות מפנה עבור הגברת. האיומים עליה קיימים: רומא לא מפסיקה להתחזק, אינטר חוזרת לעניינים עם הכסף של הבעלים מאינדונזיה ובמילאן התחילו עבודות שיקום. נכון שלא כתוב באף מקום שהיא חייבת לזכות באליפות בכל שנה, אבל מקרה כזה עשוי להיות אסון ספורטיבי עבורה. אלגרי כנראה כבר לא יאמן ברמות הגבוהות, הכוכבים קרוב לוודאי יעזבו, והשאלה איך יתמודדו שם עם זה. השאננות של יובה היא האויב הגדול האמיתי שלה. אם לא תשנה את המחשבה בבחירת השחקנים בהתאם לשינויים בליגה ובעיקר באירופה, היא עלולה לראות את המאבקים המעניינים בטבלה ממתחת בעתיד הלא הרחוק.
