sportFive705249 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
יחיד ומיוחד (getty) (צילום: ספורט 5)
יחיד ומיוחד (getty) | צילום: ספורט 5

מי מכם שראה את הסרט זוכה האוסקר "גלדיאטור", לא יכול שלא למצוא קווי דמיון בין סיפורו של מקסימוס, גנרל בצבא הרומי שהוגלה מרומא והפך לגלדיאטור ולאט לאט לאהוב הקהל הרומי, לבין סיפורו של טוטי שגדל בקבוצת הכדורגל של העיר. מעמדו של החלוץ האגדי בקרב חלק מהרומאים שקול לזה של האפיפיור, אם לא יותר נערץ מזה של האב הקדוש.

אם תשאלו את חובב הכדורגל הממוצע מה הוא הדבר הראשון שעולה לו בראש כשאומרים לו רומא בהקשר של ספורט הוא ככל הנראה יאמר – טוטי. זה לא צירוף מקרים, הקלישאה אומרת שאין שחקן כדורגל שיותר גדול מהקבוצה, ב-99 אחוזים מהמקרים זה אכן כך, אך לא במקרה של טוטי.

למלך הבלתי מעורער של רומא יש חלק מאוד גדול בקבלת ההחלטות בעיקר בקשר לבחירת המאמנים או יותר נכון להמשך העסקתם. רודי פלר שילם במשרתו בכך שלא הסתדר עם טוטי, גם בפיטורי לואיס אנריקה מאימון הקבוצה, לקפיטאנו יש חלק די גדול, וכשרודי גארסיה אימן את הג'יאלרוסי ולא שיתף את טוטי במשחקים מספר 10 הגיע לאימון עם חולצה שעליה כתוב 'Basta'- די באיטלקית.

אז מה סוד החיבור הכל כך גדול של טוטי לרומא? התשובה לשאלה הזו מורכבת מכמה גורמים שונים. בראש ובראשונה עצם היותו רומאי אמיתי, כלומר לא רק יליד העיר, אלא כזה שגאה בהיותו רומאי, אחד שמדבר בסלנג ובמבטא רומאי כבד שאפילו לא טורח ללמוד או לנסות ללמוד לדבר באנגלית. כזה שמדבר ללא הפסקה על האהבה והקשר למאמא שלו. "Er Pupone', התינוק המגודל" כמו שהוא מכונה בסלנג המקומי אפילו קעקע על כתפו דמות גלדיאטור כדי להראות כמה החיבור שלו לעיר חזק.

המלך של האולימפיקו (getty) (צילום: ספורט 5)
המלך של האולימפיקו (getty) | צילום: ספורט 5

כרומאי אמיתי, טוטי ידוע בפיוז הקצר שלו ובהיותו 'Pazzo' משוגע. ובהרבה מקרים דוחף, יורק, ומקלל שחקנים אחרים, במה שהפך אותו לכל כך מחובר למשחק. היצר שלו הביא כמה מהרגעים הזכורים בתולדות המשחק כמו היריקה על כריסטיאן פאולסן הדני ביורו 2004, או הפאננקה מול הולנד בחצי הגמר ביורו 2000.

פרנצ'סקו כילד לא שאף לגדולות וכאחד שבא ממשפחה קטנה ופשוטה ברומא חלם בכלל להיות מתדלק בגלל אהבתו לריח הדלק. הכדור היה דבוק אליו כבר כילד כשהתחיל לשחק במועדון רומי קטן בשם לודיג'אני. כבר אז הקפיטנו לעתיד משך את עיניו של לא אחר מאשר אביו של ג'וזפה ג'יאניני הקפטן של רומא באותם ימים שאמר לטוטי שהוא מאוד מזכיר לו את בנו. ההצעות לא אחרו לבוא כאשר נציגים מלאציו, מילאן ורומא באו עד לביתה של פיורלה, אימו של פרנצ'סקו, וחיזרו אחר בנה. פיורלה נתנה אולטימטום לפיו הילד ישחק רק ברומא כי הוא צריך לסיים קודם כל את הלימודים ולהישאר בבית וכך רק לאציו ורומא נותרו במירוץ.

טוטי עצמו אמר שעד שהתחתן עם אשתו הילארי לא עזב את בית אימו ולכן בעצמו לא חשב ללכת למילאן. במכתב מרגש שכתב השנה לאוהדי רומא הבהיר שגם ההחלטה בין קבוצות העיר לאציו ורומא הייתה מאוד פשוטה מכיוון שחוץ מהיותו אוהד מושבע של רומא מגיל קטן גם כל משפחתו אוהדת את הזאבים: "לצערי, לא זכיתי להכיר את סבא שלי בגלל שהוא מת כשהייתי ילד קטן, אבל הוא השאיר לי אחריו מתנה נפלאה. למזלי, סבא שלי ג'יאנלוקה, היה אוהד שרוף של רומא והוא העביר את האהבה לקבוצה לאבא שלי שהעביר אותה לאחי ולי".

"רומא היא יותר מקבוצת כדורגל עבורי, היא חלק מהמשפחה שלנו, הדם שלנו, בנשמות שלנו. לא ראינו הרבה משחקים בטלוויזיה בגלל שאפילו ברומא לא שידרו יותר מדי את הקבוצה בשנות ה-80, אבל כשהייתי בן 7 אבא שלי השיג לנו כרטיסים וסוף סוף ראיתי את הזאבים באולימפיקו. יכולתי לעצום את עיניי ולחוש את התחושה. הצבעים, השירים, פצצות העשן, הייתי ילד שמוקף באוהדי רומא אחרים ומשהו בי נדלק. אני לא יודע איך לתאר את החוויה. 'בליסימו' זו המילה שמתארת את החוויה יותר מכל".

לא התפתה לכסף הגדול (getty) (צילום: ספורט 5)
לא התפתה לכסף הגדול (getty) | צילום: ספורט 5

בגיל 16, שנת 1993 הגיעה הבכורה של טוטי נגד ברשיה בחוץ כאשר המאמן דאז, וויאדין בוסקוב, הכניס אותו כמחליף מאז ועד היום (נכון לכתיבת שורות אלו) ערך הקפיטאנו 616 הופעות בסרייה A (שלישי למאלדיני ובופון). השער הראשון שלו עבור רומא כבש נגד פוג'יה בספטמבר 1994 מאז כבש בליגה האיטלקית 250 שערים (מקום שני אחרי סילביו פיולה שמקדים אותו ב-24 שערים). ב-1997 תחת הדרכתו של המאמן זמאן, טוטי קיבל את ההכרה כמנהיג ואת המספר 10 ובשנה שלאחר מכן הגיעו שתי סימני דרך משמעותיים בקריירה של הקפיטאנו.

הראשון היה הזימון הראשון לנבחרת איטליה, והשני, הפיכתו לקפטן ולסמל הכי גדול בתולדות המועדון. עונת 2001 הייתה העונה שבה זכה טוטי בתואר האליפות היחיד שלו בקריירה. דווקא בעונה הזו התחיל פלורנטינו פרס לבנות את פרויקט הגלאקטיקוס בריאל מדריד וניסה בכל מאודו לצרף לבלאנקוס את הקפיטאנו מהבירה האיטלקית, אך טוטי סרב.

"אני יכול להגיד שרציתי מאוד להחתים את פרנצ'סקו טוטי. אני חושב שהוא שחקן נהדר ובזמנו חשבתי שהוא השחקן הכי טוב בעולם", סיפר פרס בראיון אז, "אי הבאתו למדריד זה כמו חלום שלא התגשם עבורי". טוטי בעצמו נשאל על נאמנותו ועל הישארותו במועדון בינוני כמו רומא בזמן שהוא יכול לעזוב למועדונים מצליחים יותר, להרוויח הרבה יותר כסף ולזכות בתארים, ובכל הזדמנות שיש לקפיטאנו הוא הראה שהוא שונה מאחרים.

"היית עוזב את ההורים שגידלו אותך למשפחה אחרת בשביל כסף?", טוטי הסביר, "בכל הנשים שהייתי איתם בגדתי, רק ברומא לא עשיתי זאת". לקפטן הנצחי של הג'יאלורוסי לעומת זאת יש בעיה עם מי שעוזב את רומא בשביל היוקרה. פאביו קאפלו הוא אחד האנשים המושמצים בעיר רומא וזאת מכיוון שעונה לאחר שאימן את רומא בדרך לאליפות, ערק ליריבה השנואה יובנטוס, צעד שנתפס גם בעיניי טוטי כנטישה ויצר סכסוך בין הקיסר הרומאי לבין המאמן המעוטר.

גם על הטרבלמייקר, אנטוניו קסאנו היה לקפיטאנו בטן מלאה ובאחד הראיונות איתו אמר בשיא התמימות: "אני לא יכול להבין איך אפשר להעדיף את ריאל מדריד על פני רומא". במהלך הקריירה שלו הקיסר הרומאי זכה ב-30 תארים אישיים. החשובים ביניהם הם: נעל הזהב האירופית (לשחקן שהבקיע הכי הרבה שערי ליגה באותה עונה), ה-MVP בגמר יורו 2000, מלך הבישולים במונדיאל 2006, ופעמיים שחקן העונה בסרייה A, ושער השנה בסרייה A.

רגע השיא בקריירה של הקפיטאנו היה בקיץ 2006. כמו בכל סרט כמעט לפני הסוף הטוב הגיעה נקודת המפנה. כחצי שנה לפני המונדיאל בגרמניה טוטי נפצע בקרסול ושילובו בסגל הסופי היה בסימן שאלה. בסופו של דבר, ליפי זימן את מספר 10 וזה החזיר לו ביכולת מצוינת לאורך הטורניר.

בשמינית הגמר כשאיטליה פגשה את אוסטרליה, פאביו גרוסו סחט פנדל בדקה ה-93 וכל העיניים בארץ המגף היו נשואות לאדם אחד, זה שמכונה המלך של רומא. המצלמה כיוונה לטוטי מסדר את הכדור על הנקודה, התמקדה בעיניים שלו, בזום אין, מתבוננות לעבר הכדור ואז לעבר השער ואז הגיעה הבעיטה. רגע אחד של שקט שלאחריו מיליוני איטלקים בגרמניה ובעולם קפצו באוויר מתוך שמחה. בכך, טוטי הציל את איטליה מהדחה מוקדמת ובסופו של דבר בזכייה בגביע העולם.

בחגיגות שלאחר הזכייה בגביע המוזהב טוטי נראה כמי ששם את דגל איטליה על הראש כמו מאמה מרומא, כמה סימבולי. הזכייה הזו הייתה אקורד הסיום לקריירה הבינלאומית של הקפיטאנו בנבחרת איטליה, אקורד שכיפר על ההפסד לצרפת בגמר יורו 2000. בשנים האחרונות הספידו את הקפטן הוותיק ואמרו שהוא כבר זקן ולא מהיר כמו פעם או שאין לו אוויר, אבל בכל פעם שהוא עלה למגרש, בכל פעם שהוא לבש את אותם המדים שהוא לובש כבר 25 שנה, התשוקה והאהבה למועדון ולמשחק השכיחו את הגיל.

הוריד את השריון (getty) (צילום: ספורט 5)
הוריד את השריון (getty) | צילום: ספורט 5

אשתקד טוטי סתם הרבה פיות כשבמחזורים האחרונים עלה בכל שבוע מהספסל בדקות האחרונות ושינה את המשחק, גם ביצירת מצבים וגם בשערים שכבש. המשחק הזכור מכל הוא המפגש נגד טורינו כשבדקה ה-85 במצב של פיגור 2:1 מול טורינו, הקפיטאנו החליף את סיידו קייטה וכמה שניות לאחר שנכנס כבש את השוויון.

בדקה ה-88, הקיסר כבר גרם לקרלו זאמפה, השדרן המיתולוגי ואוהד רומא, לצרוח עד איבוד הקול ולבכות כאשר כבש את השני שלו ונתן לרומא את ה-2:3 על טורינו. בשנה-שנתיים האחרונות הסוף כבר היה כתוב על הקיר, רמיזות מצד ההנהלה והמאמן, לצד פציעות חוזרות ונשנות שהקפיטאנו סחב לאורך כל הקריירה העידו שהוא מתקרב לפרישה.

למרות שהקהל עוד לא מוכן לעזיבתו של אחרון הגלדיאטורים, אולי הסמל הכי גדול בתולדות הכדורגל גם טוטי הבין שזה הזמן להוריד את השריון, את המגן, את החרב ולתלות את הנעליים. "אנשים שואלים אותי למה בזבזתי את כל חיי ברומא? רומא היא המשפחה שלי, החברים שלי, האנשים שאני אוהב", הוא סיפר לאחרונה, "רומא היא הימים, ההרים, הפסלים. רומא כמובן היא הרומאים. רומא היא צהוב ורומא היא גם אדום. רומא עבורי היא העולם. המועדון הזה, העיר הזו הם כל החיים בשבילי".

אז בדרך כלל בסרטים יש סוף טוב וכל אוהדי רומא רצו שגם הסרט הזה יסתיים כשטוטי יניף תואר אבל כמו ב"גלדיאטור" הסוף לא נגמר טוב, הגיבור מת, והקהל מבין שאתה לא חייב לנצח כדי להפוך לאגדה.