הערב ב-22:05, כשמכבי חיפה ואלקמאר יעלו לכר הדשא בקריית אליעזר לקראת משחק הפתיחה בשלב הבתים של הליגה האירופית, לצד כ-11 אלף אוהדי מכבי חיפה ועשרות הולנדים שעשו את דרכם ארצה, יהיה גם ישראלי אחד, מחולון, שיישב ביציע האורחים. תכירו את עידו יוסיף אור בן ה-24, אוהד אלקמאר שרוף.
בראיון לאתר ערוץ הספורט מספר איך הכל התחיל, כמה התרגש שראה שקבוצתו האהובה מגיעה לארץ, איזו קבלת פנים הוא מתכנן להם בשדה התעופה ואיך הכניס גם את החברה לתוך "המחלה" הזאת.
"התחלתי לאהוד את הקבוצה בעונת 04/5, כשהם הגיעו לחצי גמר גביע אופ''א. זה התחיל עוד בשלב הבתים כשפשוט שלחתי עליהם פעמיים ברציפות בטופס הווינר במחזורים של גביע אופ"א, ופעמיים ההימור פגע וסידר לי זכייה. המשכתי לעקוב אחריהם באותה עונה. הדרך הנפלאה שלהם הסתיימה בהדחה כואבת בחצי הגמר לספורטינג ליסבון בדקה ה-121. מיד הזדהיתי איתם".
"לפני תשע שנים האינטרנט לא היה מפותח כמו היום ולא הייתי יכול לראות משחקים, הייתי עוקב דרך אתר הקבוצה עם PLAY BY PLAY ומתרגם להולנדית את מה שכתוב", מספר יוסיף אור על הדרך המקורית וממשיך: "אחר כך כבר הצלחתי למצוא לאט לאט כמה שידורים בשנה באינטרנט, ואפשר להגיד שמעונת האליפות ההיסטורית ב-08/9 אני רואה 95 אחוז מהמשחקים של הקבוצה בשידור ישיר במחשב. הסיכוי היחיד שלא אצפה במשחק הוא שהוא פשוט לא ישודר בלינק טוב, מה שכמעט ולא קורה בימינו".
יוסיף אור מספר על סימני השאלה הרבים שהגיעו מכיוון חבריו או מכל ממי ששומע על הקבוצה המיוחדת שבחר לאהוד: "הרבה אנשים לא הכירו את הקבוצה הזאת כשהתחלתי לאהוד ולעקוב, אבל אחרי עונת האליפות כבר כולם ידעו על מה מדובר. תמיד שואלים ''איך הגעת לזה? למה לא אייאקס?'' ואני פשוט מספר נשביתי בקסם של המועדון שהיה להם באותה תקופה. העניין הוא שאתה רואה את כל המשחקים בבית, אין דבר כזה להיות ביציע או בכל מקום אחר. אתה מתעצבן בבית ומקלל דרך מסך המחשב שלך, ככה זה כשאתה אוהד סוג כזה של קבוצה בחו''ל. כולם יודעים שאני לא עונה לאף אחד בזמן משחק למעט בת הזוג שלי (שגם היא אוהדת כמובן!)".
"יום ההגרלה היה אחד הגדולים בחיי. מאז שאני אוהד של הקבוצה אני מחכה לרגע בו נגריל קבוצה ישראלית, וכמעט כל שנה אנחנו באירופה, וכל עונה גם יש איזושהי אופציה לקבוצה ישראלית שנוכל לקבל. אבל זה פשוט לא קרה והיה רחוק מזה", מספר האוהד המסור ומוסיף: "בהגרלה הייתי בשיחת ועידה עם שני חברים קרובים, וגם הם רצו מאוד שזה יקרה. עברנו קבוצה קבוצה מהדרג השלישי עד שנותרה מכבי חיפה ונותר בית L האחרון, ועדיין, עד שלא ראיתי על המסך שבאמת מכבי חיפה מופיעה עם אלקמאר לא האמנתי שזה קורה. הצרחות לאחר מכן נשמעו ברחוב. כמות הטלפונים וההודעות שקיבלתי אחר כך היו גדולות מהרגיל, הרגשתי כמו ירדן ג'רבי קטנה שזכתה במדליה. כולם ידעו כמה אני מייחל לרגע הזה והמון אוהדי חיפה שאני מכיר סימסו לי ושמחו על הרגע.
האם כבר יש לו חברים הולנדים? כנראה שעדיין מוקדם. "אני נמצא בפורום האוהדים של AZ מ-2008. כולם שם יודעים שיש אוהד מישראל (אני לא מגיב יותר מידי), אבל לא יצא לי לפתח קשר אישי יוצא דופן עם אחד מהם. יש לי מכר שחי בהולנד ודווקא אוהד את אייאקס והוא מספק לי את מירב השמועות שרצות שם, הוא עושה עבודת קודש בשבילי, ובכלל הוא האיש קשר שלי בהולנד לכל מה שאני צריך לפעמים"
"יש סיכוי מאוד גבוה שאטוס לגומלין. יש לי כמה חברים שהם אוהדי חיפה בארץ ויכול להיות שאצטרף אליהם, למרות שיהיה לי מוזר לשבת ביציע שהוא נגד אלקמאר. בתור ילד הייתי אוהד חיפה מושבע, אבל מהרגע שאלקמאר נכנסו לחיי הדברים השתנו. היום אני מתרגש מההולנדים הרבה יותר. ביקרתי פעמיים באצטדיון של AZ. פעם אחת בקיץ 2006 באימון הפתיחה, ובפעם השנייה במשחק ליגת האלופות נגד ארסנל בו מנדס דה סילבה המופלא כבש שער שוויון בתוספת הזמן וגרם לאחד מרגעי השיא בהיסטוריה", מספר יוסיף אור שיודע שלא פשוט להיות אוהד שרוף של קבוצה בחו"ל.
ואיזה חלום הוא כבר הגשים? "אני מבקר יום יום באתר הקבוצה, שקלתי אפילו לעשות קורס הולנדית כדי שאבין מה השדרים אומרים וסתם כדי שאיהנה יותר במשחקים אבל כרגע זה לא קורה. אני בטוח שאחזור עוד כמה וכמה פעמים לאצטדיון באלקמאר, אבל עד אז אסתפק בכך שהגשמתי חלום קטן וקפצתי על השחקנים בנתב"ג".
