1. שינוי תדמית המפעל
בשנים האחרונות הפכה הליגה האירופית (ובגלגולה הקודם גביע אופ"א) למפעל שמחבק את הליגות המשניות של אירופה ואולי עקב כך זקוק לרענון. פורטו (פעמיים), פיינורד, זניט סנט פטרסבורג, צסק"א מוסקבה ושחטאר דונייצק הניפו את הגביע בשישה מעשרת המקרים האחרונים. גם יתר הקבוצות שקטפו את התואר בעשור כגון ולנסיה, סביליה (פעמיים) ואתלטיקו מדריד אינן נחשבות לאריות הכדורגל האירופי ולוקחות בכובד ראש את המפעל משום שהן רואות בו הזדמנות נדירה לאסוף עוד גביע לארון התארים שלהן, בשעה שבליגה הספרדית אין להן באמת צ'אנס מול שתי הענקיות, ריאל מדריד וברצלונה. בעונה האחרונה ניתן היה לראות בבירור את המשך המגמה כאשר ויאריאל שהעפילה לרבע הגמר הייתה הנציגה היחידה של חמשת הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת), והאחרות ייצגו את פורטוגל, הולנד, אוקראינה ורוסיה. וכפי שכבר נוכחנו לדעת, מדובר בקבוצות ממדינות שכבר הניפו את הגביע בעשור האחרון.
2. לשנות את התפיסה האנגלית
למנצ'סטר יונייטד יש אפשרות לשנות את התפיסה הארוגנטית שאוחזות בה הקבוצות האנגליות בשנים האחרונות, לפיה הליגה האירופית אינה מספיק סקסית ומתגמלת כדי שייקחו אותה ברצינות. מאז שליברפול ניצחה את אלאבס 4:5 בגמר בדורטמונד ב-2001, אף קבוצה מהממלכה לא הצליחה לשחזר את הישגה. הכי קרובות היו מידלסברו (2006) ופולהאם (2010) הצנועות שהעפילו למשחק הגמר, אבל יצאו רק עם מדלית הכסף. טוטנהאם, שאינה נחשבת לאחת הקבוצות הגדולות באנגליה, הודחה השנה בשלב הבתים של המפעל (קאזאן ופאוק עלו מהבית שלה) בעיקר משום שהעדיפה לשתף שחקנים מחליפים חסרי ניסיון ולהשקיע את עיקר מאמציה בפרמיירליג. בעונה שעברה, עיתונאים אוקראינים האשימו את מנצ'סטר סיטי בזלזול והתנשאות אחרי שהקבוצה של רוברטו מנצ'יני טרחה לנחות בקייב רק 24 שעות לפני מפגש שמינית הגמר מול דינמו. הסיטיזנס לא הספיקו אפילו להתאמן בקור המקפיא בבירה האוקראינית והודחו בסיכום שני המשחקים.
כאמור מאז ליברפול, אף קבוצת פאר אמיתית מהליגות המובילות ביבשת לא השתמשה בגלגל ההצלה של גביע אופ"א/הליגה האירופית לתועלתה. עוד לפני כן, הפסידה ארסנל של ארסן ונגר בגמר 2000 מול גלאטאסאריי בפנדלים, למרות שנחשבה לפייבוריטית ברורה. הביקור האחרון של ברצלונה במפעל היה ב-2001 לאחר הדחה מוקדמת מליגת האלופות. הקטאלונים הפסידו בחצי הגמר לליברפול וסיימו את הסיפור שלהם. מילאן של 2002 זכורה לנו כמי שהרסה את החלום של דרור קשטן והפועל ת"א, אבל הרומן של סילביו ברלוסקוני עם המפעל המשני נגמר בחצי הגמר לאחר הפסד לדורטמונד. בצד השני של העיר, באינטר, הפסידו בדיוק באותה השלב ושנתיים לאחר מכן הסתפקו רק בהעפלה ל-8 האחרונות. גם באיירן מינכן, בהופעה נדירה לגמרי, ב-2008 הייתה אמורה להניף את גביע אופ"א אך הושפלה ע"י זניט בחצי הגמר והודחה. יובנטוס, שאם לא פרשיית הקלצ'יופולי, ספק אם הייתה משתתפת בטורניר בכלל, נדרסה 4:1 ע"י פולהאם ב-2010 ועפה כבר בשמינית הגמר.
4. לעשות היסטוריה
בשעה שאלכס פרגוסון הגיע למנצ'סטר יונייטד היה לו חזון: לעקוף את ליברפול במספר האליפויות. הוא עשה את זה בעונה שעברה עם האליפות ה-19 של המועדון ובסה"כ קטף 37 תארים ב-21 השנים האחרונות באולד טראפורד. סר אלכס השיג כבר הכול בחיים: מדאבל בסקוטלנד עם אברדין עד לאליפות העולם למועדונים עם השדים האדומים. אבל תואר אחד אין לו עדיין וזהו גביע הליגה האירופית/גביע אופ"א. אם יצליח לגרוף אותו בחודש מאי יהפוך למנג'ר השלישי בהיסטוריה אחרי אודו לאטק הגרמני וג'ובאני טראפטוני האיטלקי שזוכה בכל שלושת התארים החשובים באירופה: גביע האלופות, גביע מחזיקות הגביע (ז"ל) וגביע אופ"א/הליגה האירופית. יונייטד תוכל להצטרף לרשימה המצומצמת שכוללת את באיירן מינכן, יובנטוס ואיאקס שהניפו את שלושת הגביעים המדוברים.
5. חידוש היריבות העירונית
תחילה חששה יונייטד שהמשחקים ביום חמישי יגזלו ממנה עוד יום מנוחה לפני מחזור סוף השבוע בליגה, אבל בשל העובדה שגם מנצ'סטר סיטי מתמודדת באותה מסגרת, משחקי הבית של הקבוצות יפוזרו על פני ימים שונים. כך יוצא שסיטי תארח את פורטו בגומלין ביום רביעי הבא ולא בחמישי. הנוכחות של הסיטיזנס, אמורה כמובן לתת זריקת מרץ לשתי המוליכות של הפרמיירליג וגם בשל כך, הצהיר פרגוסון שהוא מתכוון לעלות בהרכב החזק שלו בליגה האירופית וההתייחסות למפעל תהיה רצינית הרבה יותר מאשר לסיבובים המוקדמים של הקארלינג קאפ. האפשרות לחידוש המאבק על העיר מנצ'סטר גם במסגרת אירופית מגרה את אוהדי שתי הקבוצות ולא פחות את ערוץ 5 הבריטי שצפוי לרשום שיעורי רייטינג גבוהים במיוחד בימי חמישי. לכן היריבות בין פרגי למנצ'יני, שעשויה לרשום פרק היסטורי בגמר בבוקרשט, אמורה לשדרג את המותג הדועך של מישל פלאטיני וזה כשלעצמו דבר מבורך.
