"מתי מיגל ויטור חוזר?" זה היה אחד המשפטים הכי שגורים בפיו של קהל הפועל באר שבע בעונה שעברה. איבוד האליפות אחרי שלוש שנים עוד התקבל בהבנה מסוימת, אבל 46 שערי ספיגה גרמו גם לאוהדים הכי מסורים שיש להעביר ביקורת. החיסרון של הפורטוגלי היה מאוד משמעותי. המספרים אומרים הכל. בשנה הראשונה, בה שיחק 20 משחקי ליגה, ב"ש ספגה רק 18 שערים. פחות מחצי מכמות השערים שהיא ספגה העונה. הוא, אולי, השחקן היחיד אי פעם שזכה בתואר שחקן העונה (מטעם המנהלת) לכמות משחקים כל כך מעטה.
הפורטוגלי, שחגג יום הולדת 30 ביוני האחרון, מחזיק בתיק רפואי בלתי נגמר. בעונה שעברה הוא שותף ב-9 משחקים בלבד, וגם כאן קיים הבדל בין המשחקים ששיחק, לאלו שלא שותף בכלל. מתוך תשעת המשחקים בהם נטל חלק (שישה ניצחונות ושלושה הפסדים), בחמישה הוא הוחלף. שלושה משחקים הסתיימו בשער נקי ובאחד הוא נפצע מול בני יהודה ונאלץ לראות את חבריו, שהיו ביתרון, סופגים שלושה שערים בדרך לעוד הפסד בעונה לא פשוטה.
בב"ש יודעים שבלי ויטור, הסיכוי שלהם להתמודד על התואר נמוך. מי שכמה חודשים אחרי שקרע את הצולבת ועבר ניתוח לשחזורה, קיבל הצעה לחוזה חדש, יקבל העונה עוד יותר כבוד. בשלושת המשחקים במחנה האימונים בגדנסק, פולין, הוא ענד את סרט הקפטן במקומו של מאור מליקסון, שלא ברור מתי יחזור לשחק, אם בכלל.
"מעטים השחקנים שעצם הנוכחות שלהם על המגרש שווה הרבה יותר מעוד שחקן. מיגל הוא מסוג השחקנים שעושים את כולם מסביבו יותר טובים ואין הרבה שחקנים שיש להם השפעה כזו", אומר עמיר נוסבאום, עד העונה האחרונה עוזר מאמן של ברק בכר והיום מאמנה של הפועל פ"ת, "הוא רוצח שקט. אתה משחק לידו ומרגיש בטוח. הוא היה מאוד חסר לנו בעונה שעברה. אתה מרגיש ערום. בלי בגדים. כשהוא משחק, יש לך ביטחון שלא ניתן להסביר אותו. הוא אולי יכול להיות פחות טוב, אבל אין תחליף לקריאת משחק שלו. זה הרבה יותר מעוד כדור שהוא לקח או תאקל. כל ההילה מסביבו והנוכחות שלו משפיעה".
שוב ושוב חוזרת המילה "נוכחות" כאשר מדברים עם אנשים בב"ש על ויטור. מצד אחד, הוא לא מסוג השחקנים שמתערבבים יותר מדי בחדר ההלבשה או יש להם מה לומר באסיפות. הוא מסיים אימון והולך הביתה. אבל רק המבט שלו לחברים שמסביבו משדר רוגע. "יש בו משהו שנותן לך להיות רגוע. גם אם תהיה באימון חמישה נגד שמונה, כשאתה איתו אז תדע שתנצח" אומר חברו לקבוצה לשעבר, עדן בן בסט, "סוס עבודה כזה לא ראיתי בחיים שלי, גם בצרפת. צריך כוחות נפשיים כדי לעבור פציעות כמו שהוא עבר ולבוא לשיקום פעם אחר פעם ולהתאמן בצד כדי להיות כשיר. יש לו את זה".
לולא הפציעות, ויטור כנראה היה מגיע הרבה יותר רחוק בקריירה. כל גורם שהתראיין לכתבה הזו סבור שמדובר באחד הבלמים הכי טובים שהגיעו אי פעם לישראל, אבל שאלת ההיעדרויות הארוכות שלו לאורך השנים ממשיכה להדאיג גם לקראת העונה שבפתח. "ימים יגידו אם יצליח לשחזר את אותה יכולת מהעבר, והאם זה יהיה לאורך זמן", אומר נוסבאום, "דבר אחד בטוח, במשחקים שהוא יהיה על המגרש, יש לשחקן הזה ערך מוסף".
על מנת להבהיר את גודל ההערכה אליו, צריך לחזור לפתיחת מחנה האימונים. אחרי הפציעה הקשה של מליקסון, ניגש ברק בכר לבלם והודיע לו שהוא יהיה אחד המחליפים של בן ביטון בתפקיד הקפטן. לולא הפציעות התכופות, אולי הוא אף היה קפטן ראשון. בב"ש, ובכלל בכדורגל הישראלי, לא נהוג לתת את הסרט לשחקן זר ומאז וויליאם סוארס, לא היה בב"ש אחד כזה. "מיגל הוא קפטן מלידה. דמות להערצה", מסביר נוסבאום, "אף פעם אתה לא תראה אותו נותן פחות ממאה אחוז באימון. הכדורגל בשבילו זה דרך חיים. זו לא קלישאה. אין לחפף, אין לעגל פינות. הרי איפה הוא נפצע? בקרן, כשהוא מבצע לחץ על החלוץ".
בימים בהם חאתם עבד אלחמיד "עושה פרצופים" ומחפש לעבור לכסף הגדול בסקוטלנד או לזכות בשדרוג בחוזה, את ויטור לא תמצאו מעקם פרצוף. אולי בגלל זה, כל עוד הוא כשיר, הוא באנקר ב-11 ואלחמיד, אם יישאר, ולואי טאהא יתחרו בינהם על המקום לצידו, כל עוד ברק בכר ישחק עם קו של ארבעה שחקני הגנה. לוויטור יש תכונה נוספת. הלחץ שלו על שחקני החלק הקדמי של היריבה והשמירה הגבוהה זכתה לשבחים רבים, ובצדק. תוסיפו לזה את השקט עם הכדור והרוגע גם במצבים לחוצים ותבינו למה מבין כל השחקנים הזרים שהגיעו בשלוש השנים האחרונות לבירת הנגב, הוא נחשב לאהוב מכולם.
בזמן ששחקני ב"ש בילו במקסיקו, ארה"ב, ובלא מעט חופים בעולם, ויטור החליט העונה לא לצאת לחופשה. הוא נסע לרופא הנבחרת של נאני ורונאלדו ועבר שיקום יומיומי, שכלל חדר כושר, מתיחות ובריכות. הוא תיעד ברשת החברתית את תהליך החזרה והקפיד על החיוך שאי אפשר להתעלם ממנו. "או שאתה רואה אותו בחדר כושר כל היום או במיטת טיפולים. הוא עובד לפי הספר. אין לנוח", אומר בן בסט.
בשורה התחתונה, כשוויטור בריא, ב"ש טובה. בכר חייב אותו בכושר טוב העונה, או לפחות בריא, בכל המפעלים. רק בסוף העונה נדע האם המאמן ואלונה ברקת, שביצעה לא מעט שינויים ולא נגעה בבלם הפציע, צדקה. האם היה נכון לחכות לוויטור שיחזור לעצמו בדרך אולי לעוד עונת שיא בקריירה. או שממיגל אנז'לו לאונרדו ויטור, בשמו המלא, נזכור את השנים הטובות בבנפיקה, את הפוטנציאל הגדול בלסטר ובפאוק סלוניקי, את האליפות ההיסטורית שרשומה בעיקר על שמו לפני שלוש עונות, או עוד עונה שכולם בב"ש, כולל הפורטוגלי, ירצו לשכוח.
