אמונה. זה היה הנשק העיקרי של מכבי חיפה במשחק הגומלין שנערך באצטדיון סמי עופר. זה לא הספיק: הירוקים סיימו את העונה האירופית שלהם, לאחר שניצחו "רק" 1:2 את שטרסבורג הערב (חמישי), במסגרת הסיבוב השני של מוקדמות הליגה האירופית.
הצרפתים כבשו ראשונים משער של לודוביק אז'ורק, אבל אז הגיעה רבע שעה משוגעת שהעירה את האצטדיון: שועה ורוקאביצה הבקיעו, צמצמו את התוצאה הכוללת ל-4:3 והכינו את הקרקע לקראת, אולי, מהפך גדול: שער ירוק אחד הספיק כדי לכפות הארכה במגרש הביתי, שער אחד שהירוקים פשוט לא הצליחו להשיג.
אצטדיון סמי עופר אירח הערב לראשונה בתולדותיו הקצרות ערב אירופי גדול: אחרי שנים שהאב המיתולוגי, אצטדיון קרית אליעזר, היה בית לאינספור משחקים בלתי נשכחים (דוגמת המהפך נגד טורפדו מוסקבה או הניצחון הבלתי נשכח על צרפתית אחרת, פאריס סאן ז'רמן), בפעם הראשונה הבית החדש של הירוקים קיבל הזדמנות להיכנס להיסטוריה. אלא שכנראה, כדי להגיע לערב גדול, צריך גם שחקנים גדולים. ולחיפה יש סגל נחות משמעותית מאלה שהשיגו את הנצחונות המוזהבים ההם.
ובכל זאת, היא תצא מהערב הזה מעט אופטימית: היא הגיעה בעמדת נחיתות משריקת הפתיחה, נכנסה לפיגור שסיבך אותה עמוק יותר אבל הצליחה להפוך את התוצאה, לעלות ליתרון וגם להפעיל איזשהו לחץ בדקות הסיום, עם האווירה הדוחפת של קרוב ל-25 אלף איש. אין ספק שבלבול הצליח להביא קבוצה מוגבלת יחסית עד לקצה: בסופו של דבר, בשני המשחקים היא היתה קרובה להפוך את הקערה על פיה, ו"כמעט" (שאף פעם הוא לא באמת מספיק) יכול להיות טוב מול יריבה מהליגה הצרפתית הראשונה.
שטרסבורג תתקדם לשלב הבא, ובסופו של דבר היא ראויה לכך. הקבוצה של תיירי לורי הגיעה למשחק, באווירה עוינת (וגם מתוחה קצת מסיבות שלא קשורות לכדורגל), אבל בסופו של דבר הצליחה לשלוט בקצב (כאמור, למעט אותה רבע שעה במחצית הראשונה), להרגיע את ההתלהבות של הקהל הירוק ולשמור על היתרון הכולל, בדרך לסיבוב השלישי.
וחיפה? היא תתפנה כעת לליגה, שם היא אמורה להסתדר עם הסגל הנוכחי (בוודאי כשתקבל בחזרה את חבשי, שלא שיחק היום בשל כרטיס אדום) אבל עדיין זקוקה לחיזוק, בוודאי במאבקי הצמרת, שם התלהבות, אמונה ורגשות, עלולים שלא להספיק.
מכבי חיפה ידעה ערבים אירופיים גדולים בעבר, ובהיעדר נכסים ראויים על הדשא, כנראה שבכל זאת משהו מערכי המותג חלחלו לשדה המשחק. הקהל הגדול שמילא את היציעים ותחושת האמונה שפיעמה בהם, לא היו שם ללא היסטוריה ארוכה של הישגים מקצועיים. אבל לאמונה, כאמור, יש תוקף מוגבל: בסוף צריך לבוא גם כדורגל. וזה, כנראה, יהיה האתגר, עד הפעם הבאה שיריבה אירופית תגיע לאצטדיון סמי עופר.
