שלוש נציגות ישראליות ואפס אחוזי הצלחה - כך הסתיים עוד ערב עגום של הכדורגל הישראלי במפעלים האירופיים. ועדיין, אחת מהן רשמה אכזבה גדולה שתיזכר לעוד הרבה מאוד זמן והאחרות דווקא יכולות לצאת מחויכות ועם הרבה מוטיבציה לקראת המשך הקמפיין.
נתחיל במפסידה הגדולה של הערב - מכבי תל אביב. אכזבה זה אנדרסטייטמנט לעומת מה שראינו על כר הדשא בנתניה. משהו רע עובר על החבורה של ולדימיר איביץ', והוא אפילו לא יכול לשים את האצבע על מה בדיוק מדובר. המאמן הסרבי נראה פשוט חסר אונים לנוכח חוסר התפקוד וחוסר הלוחמנות של קבוצתו, שמעלה הרבה סימני שאלה לגבי העתיד.
רק כדי לסבר את האזניים: ליגת העל הישראלית ממוקמת 25 מקומות לפני הליגה הליטאית בדירוג אופ"א, ולמרות זאת, הפער לא הורגש על כר הדשא. אין ספק שמכל שלושת המשחקים שמכבי שיחקה באירופה עד כה, זהו המשחק בו הציגה את היכולת החלשה ביותר. סודובה אמנם הגיעה בסך הכל לשלושה מצבים, אך כבר בהזדמנות הראשונה שהייתה לה מצאה את הרשת של אנדראס יאניוטיס, וזה אומר דרשני.
הנתון הזה יכול להצביע על דבר אחד יותר מהכל - החולשה ההגנתית של מכבי. איביץ' עלה עם שני בלמים שמעוניינים לעזוב את המועדון (אמאדור ופיבן), ומגן אחד שלא ערך מחנה אימונים וחזר רק לפני שבוע מפציעה ארוכה (סבוריט). אבל המבט על פניו ועל פניהם של מנהלי הקבוצה במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי המשחק, מספר את הסיפור יותר הכל.
מי שהפסיד אפילו יותר ממכבי עצמה זה הקהל הצהוב. אוהדי מכבי, שרגילים להצלחות עד כדי כך שכבר נשארו אדישים לניצחונות, הם המאוכזבים הגדולים. אחרי עונה נהדרת, הם ציפו כל כך שכבר יגיע הקמפיין האירופי ובתמורה צפו בקבוצתם נכשלת בכל מהלך התקפי שניסתה לייצר. עוד קודם לכן, הם ציפו לרכש, אבל לא קיבלו אף שחקן שהרים את רף ההתלהבות במועדון.
כאמור, ההפסד לסודובה מעלה לא מעט סימני שאלה. אם מכבי לא תתעורר, יהיה לה קשה מאוד לנצח בליטא, אבל מה שמדאיג באמת זאת העובדה שגם האליפות כבר לא נראית בטוחה כל כך. ובכל זאת, הפסד 2:1 זה לא סוף העולם. מכבי מספיק טובה כדי להעפיל לשלב הפלייאוף והיריבה לא גדולה כל כך כמו שהיא נראתה בנתניה, מה שמשאיר לאיביץ' מעט תקווה להמשך.
אז נכון שמכבי ציפתה להיות הגאווה הישראלית השנתית באירופה, אבל ההצלחה במוקדמות הליגה האירופית הגיעה דווקא ממקום לא צפוי. מעט מאוד אנשים האמינו בבני יהודה לפני המשחק מול נפטצ'י, אבל היא הפתיעה את כולם, כולל אותי. החבורה של יוסי אבוקסיס יצאה למשחק חוץ, לא התגוננה ואפילו תקפה - ועשתה זאת בצורה טובה.
פייר? לא האמנתי שיצליחו להבקיע שני שערי חוץ, אבל בני יהודה הייתה מעוגנת היטב בחלק ההגנתי ויצאה עוד יותר טוב קדימה, רק חבל שכל זה הסתיים בטעם מר עם שער חובה בדקה ה-97. שער שנמצא על הספקטרום שבין חוסר מזל לחוסר אחריות. לכתומים יש סיכוי טוב להעפיל לחצי הגמר, שכן לא עומדת מולה קבוצה גדולה, אבל כך או כך, הם ייזכרו כנקודת האור של הערב הראשון של סיבוב המוקדמות השלישי בגזרה הישראלית.
גם ב"ש, כמו בני יהודה, יכולה להיות מרוצה מהתוצאה שהשיגה. לכדורגל הישראלי תמיד קשה מול יריבות סקנדינביות, בעיקר בגלל החוסן הגופני שלהן, אבל החבורה של ברק בכר התמודדה כראוי, ובבית, בחום הישראלי של אוגוסט, אני בטוח שהם יצליחו להשלים את המשימה, שכן במשימה הראשונה - לכבוש שער חוץ ולא להפסיד - היא כבר עמדה.
אז אמנם זה היה ערב נטול ניצחונות עבור הנציגות שלנו באירופה, אבל יש כמה נקודות אור, ולמרות הכל, צריך לזכור: היריבות שלהן הן קבוצות ששיחקו כבר משחק או שניים העונה והגיעו הרבה יותר מוכנות מהקבוצות הישראליות, שעדיין לא טעמו דשא העונה.
