"היו הרבה דברים שלא הבנתי ואני לא חושב שאי פעם אבין באמת בקשר למה שקרה בהפועל ת"א", מודה ארון שויינפלד, בראיון ראשון שלו מאז חצה את הכביש. מי שעבר מאדום לצהוב, נראה כמי שמנסה לשכוח את התקופה שלו בוולפסון, כמעט כמו מי שחווה טראומה ומוכן לדבר עליה רק בהתייחס למקום הבטוח בו הוא נמצא כעת.
"למה העדפתי את הפועל על מכבי ת"א בזמנו? היו אז הרבה נסיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן, היו הרבה דברים בזמנו", הוא אומר ומהסס. "איך שהכל הסתדר... אתה לא יכול לשנות את העבר גם ככה, אתה יכול רק להסתכל קדימה. אני שמח איפה שאני נמצא עכשיו. עכשיו אני נהנה מכדורגל".
מה שהחל כחלום - שני משחקים במכבי נתניה הביאו אותו מיד לקבלת פנים בנוכחות ראשת העיר, לפנקס של כל הקבוצות הגדולות בארץ, ולמעבר בזק לאדומים, המשיך לסיוט הישראלי של בירוקרטיה, מאבקים משפטיים וההתעסקות בהכל פרט לכדורגל. "הייתה לי התחלה מהירה בישראל, חשבתי שהכל מסתדר טוב", משחזר החלוץ האמריקאי-יהודי. "אבל לפעמים בחיים אתה לומד להתמודד עם מה שאתה לא יכול לשלוט בו. פשיטת הרגל של הפועל, המאבק המשפטי, זה דברים שלא הייתה לי שליטה עליהם. למדתי הרבה שיעורים לחיים מהתקופה בהפועל, והחשוב שבהם - איך לדחוק את המחשבות על דברים שלא בשליטתך".
"באותה נקודה, זה לא היה בידיים שלי", הוא ממשיך. "בסופו של דבר המועדון היה צריך כסף, מכרו אותי, ואני מאוד שמח ממה שיצא מזה. אני מאושר בטירוף לשחק פה", הוא אומר, וממהר להסביר מה יש במכבי, אולי גם שולח מסר להפועל. "היו לי רק רגעים מעולים עם כל מה שקשור במכבי, השחקנים, האוהדים, האנשים הקשורים בקבוצה. אני מאוד מאוד מאוד נהנה מחיי פה. אחרי האימון הראשון שלי במכבי חזרתי הביתה ואמרתי לחברה שלי כמה אני אוהב את הקבוצה. כמה אני מרגיש בבית".
אלא שמה שהחל כסרט הוליוודי דביק והמשיך כדרמה משפטית סבוכה, הפך בצהוב לטרגדיה, כששוינפלד סגר את חצי העונה הראשונה שלו במכבי ללא אף שער ליגה. "לא הייתה לי שנה אידאלית, על המגרש ומחוצה לו", מודה השחקן בן ה-27. "באתי למכבי אחרי שעברתי הרבה מחוץ למגרש, ומיד נפצעתי. מאז הייתי כל הזמן במרדף לנסות ולחזור לכושר משחק. זו לא שנה שאסתכל עליה אחורה ואגיד שהייתה לי בה הרבה הצלחה. אני מחכה כבר לשנה הבאה ולהמשיך מה שהתחלתי לבנות במכבי".
בגביע דווקא כן הצליח לכבוש שער אחד במדי מכבי, שער חשוב מול בית"ר ירושלים בחצי הגמר שנתן למכבי את הכרטיס לגמר, שם התרסקו שוב כל תקוותיהם של הצהובים עם הפסד לבני יהודה, בסיומו התרחש גם פיצוץ בין המאמן ליטו וידיגל למנהל הספורטיבי ג'ורדי קרויף. "האווירה בחדר ההלבשה אחרי גמר הגביע הייתה קשה. כמו שהיית מצפה אם אתה מבין את הציפיות ממכבי. היה איום ונורא. אין לי איך לתאר את זה אחרת. ידענו שאיבדנו הזדמנות גדולה".
כעת, נראה כי תסריט חדש מתחיל להיכתב, ושוינפלד הפך לכוכב הראשי בו, לפחות בליגה האירופית, שם רשם שני שערים במשחק וחצי בו שיחק. אם תשאלו אותו, גם אותו פיצוץ, שבסופו של דבר הביא את קרויף לעמדת המאמן, קשור לכך. "היו לי הרבה מאמנים בארץ, אבל דמות כמו ג'ורדי זו דמות שאפשר ללמוד ממנה הרבה, דמות עם הרבה כבוד. האמת שגילתי שהוא המאמן רק כשחזרתי לארץ לאימון הראשון. הופתעתי, לא ידעתי מה יקרה. כיביתי את הטלפון שלי בקיץ, רציתי להתרחק מהכדורגל. הגעתי לחדר ההלבשה ביום האימונים הראשון והייתה אווירה אחרת, טובה, ומהר מאוד הגיעה ההודעה שג'ורדי הוא המאמן. אתה אף פעם לא רוצה לראות מישהו מפוטר, אבל התרגשתי להתחיל לעבוד עם ג'ורדי".
"אני מאוד אוהב את פילוסופיית המשחק של ג'ורדי", מצהיר החלוץ. "שיחקתי בשיטות דומות בקלומבוס. אני אוהב את זה, זו שיטת משחק אטרקטיבית, הרבה החזקה בכדור, שליחה של הרבה שחקנים קדימה. אני מאוד התרגשתי לעבור לשיטה כזו".
מבחינה גופנית, שוינפלד נמצא רגע לפני שיא הקריירה שלו, אך לא מסמן מטרות רחוקות מדי. "אני לא חושב קדימה מדי, אני רוצה להבקיע כמה שיותר ולזכות בכמה תארים שאפשר. שם הראש שלי, לא בלעבור לליגה טובה יותר. אני חושב רק על ההווה. חי את הרגע. זה משהו שלמדתי מהכדורגל בישראל", הוא מוצא בכל זאת על מה להודות להפועל ת"א, וממשיך בכנות. "בתור ילד אתה מפנטז על הרמות הגבוהות ביותר, עד שאתה מבין מה היכולות שלך באמת. כילד קטן, כמו כולם, חלמתי לשחק באנגליה ברמות הגבוהות. להיות חלוץ בטוטנהאם, אותם אני אוהד כי הם יהודים, אבל אז המציאות בועטת בך ואתה מבין כמה זה קשה באמת".
אז לטוטנהאם הוא אולי לא יגיע, אבל לשחק בנבחרת הלאומית הוא דווקא כן רוצה. בנבחרת ישראל יוכל לשחק רק בעוד שנתיים בגלל חוקי פיפ"א, ואם יקבל זימון בנתיים מהנבחרת האמריקאית, הוא לא מסתיר כי יסכים מבלי לחשוב פעמיים. "על נבחרת ישראל לא התחלתי לחשוב אפילו כי זה עוד רחוק, אבל זו כמובן אופציה. כל שחקן חולם לשחק ברמה בינלאומית. אני מאמין בעצמי ומקווה לקבל זימון לנבחרת ארה"ב יום אחד".
לפרשת קני סייף הוא לא מעוניין להתייחס יותר מדי, רק רוצה להבהיר "אני נולדתי בארה"ב, אני מגדיר את עצמי כאמריקאי, זה מעט שונה מקני. אבל אני לא מאשים אותו, אני לא מכיר את הסיפור המלא, אבל זו נבחרת שתהיה במונדיאל כל פעם, הוא רוצה לתת לעצמו את האפשרות הכי טובה לשחק במונדיאל".
הילד היהודי מטנסי שפספס את בית הספר לעברית בימי ראשון כי היה עסוק בלשחק כדורגל, לומד עכשיו עברית עם מורה פרטי, ובעיקר מבין כבר את המנטליות הישראלית. "אני מרגיש שבתרבות המזרח תיכונית כאן הכל באנרגיה גבוהה והכל ישר בפנים. יש הרבה ציפיות, ואין מקום לתירוצים. גם את המנטליות של מכבי אני מבין היטב - זו מנטליות של ווינרים. פחות מזכייה בתארים ואליפות לא מתקבל. זו האווירה במכבי. מכבי מועדון גדול מאוד, הרבה דברים באים עם זה - ציפיות גבוהות. עבורי זו תחושה טובה להיות במועדון כזה. דואגים לך להכל, ואתה רק צריך לשחק כדורגל".
מי שעבר כל כך הרבה סרטים בשנה וחצי בכדורגל הישראלי, כבר לא מתעניין יותר בתפקיד שלו בעלילה, אלא רק בקידומה, על אף שהוא חושב שיש לו הרבה יותר מה לתת. "אני מאמין שיש לי עוד הרבה מה להציג מעבר למשחק בתוך הרחבה. אני מקווה להציג העונה עוד הרבה צדדים במשחק שלי שלא יצא לי להציג עדיין בישראל. אבל למען האמת, בשבילי הדבר הכי חשוב זה להיות ווינר. לא אכפת לי מה זה דורש, אני רוצה לזכות. אני רוצה לזכות באליפות", הוא מבהיר, ומוכיח כי בין אם נולד כזה ובין אם זו תכונה שרכש בחצי השנה האחרונה - ארון שוינפלד הוא מכביסט.
הערב הצהובים יתארחו אצל ריקיאוויק למשחק הגומלין, ועל אף יתרון 1:3 שוינפלד מזהיר משאננות. "מהמשחק הקודם אפשר לראות שהם חבורה של לוחמים. המשחק לא נגמר עד השריקה האחרונה, בכדורגל הכל יכול להיות", סיכם החלוץ.
