ביום חמישי בבוקר, הכיכר הפסטורלית בפלאס קארנו שבמרכז ליון חזרה למצבה הרגיל. קשישים הוליכו את כלביהם בין המדשאות והמזרקות, סטודנטים ישבו על הספסל כדי לעשן סיגריה בנחת ובבתי הקפה שמסביב נראו זוגות אוהבים.
כמה שונה מאיך שהכיכר הזו נראתה ונשמעה פחות מ-24 שעות קודם לכן, כאשר אלפי אוהדים באדום לבן מילאו אותה ויצרו את הוויסנטה קלדרון בזעיר אנפין. הם לא הפסיקו לשיר את השירים המוכרים מהאקס-איצטדיון שלהם, הדליקו אבוקות של עשן אדום וסמיך ופוצצו נפצים שהרעידו את האזור כולו. וכמובן, האלכוהול זרם כמים. אני לא בטוח אם כמה מהחבר'ה האלה הצליחו בכלל להגיע מאוחר יותר בערב למשחק...
גם הנסיעה במטרו לעבר האצטדיון הייתה חוויה. קרונות שלמים עמוסים לעייפה בקולצ'ונרוס, שלא מפסיקים לשיר ולדפוק בקצב על החלונות. אבל הכל היה ברוח טובה וגם כמה אוהדי מארסיי שנקלעו לשם לא הרגישו מאוימים. אפילו הצרפתייה הזקנה שישבה בקרון הביטה משועשעת באורחים הרעשניים.
אבל השואו האמיתי היה באצטדיון. עם כל הכבוד לרבבת אוהדים שהגיעו מספרד – מחוזקים בכמה מאות ישראלים – הם היוו מיעוט ביציעי האצטדיון המדהים של ליון. למעלה מ-30 אלף כחולים-לבנים יצרו אווירה מטורפת והרבה לפני שריקת הפתיחה הם כבר סיפקו מופע אור קולי בלתי נשכח.
כמות האבוקות האדומות שהודלקו ביציע של האולטראס שהגיעו ממארסיי (כשעתיים נסיעה לכל כיוון) הייתה חסרת תקדים. היציע כולו נראה כמו מדורת ל"ג בעומר אחת גדולה. וריח אבק השריפה נישא באוויר והגיע לכל רחבי האצטדיון.
בשלב מסוים הושלכו גם כמה אבוקות לכר הדשא, ואחת מהן כמעט ופגעה באחת הנערות שהחזיקה את הדגל הגדול עם הסמל של מארסיי. למרבה המזל לא נגרם שום נזק, אולם כנראה שאופ"א תעניש את מארסיי על המופע של האוהדים. אגב, במהלך המשחק, כאשר האוהדים שוב הציתו את האבוקות, הכרוז הודיע כי אם זה יימשך המשחק יופסק. אף אחד כמובן לא לקח ברצינות את האיום. האבוקות נדלקו שוב והמשחק הגיע לסיומו בלי שום בעיה.
ידענו שאוהדי מארסיי הם משהו מיוחד ואתמול הם הוכיחו זאת, ובגדול. לא רק האבוקות, העשן והריח, אלא גם השירה האדירה לאורך כל 90 הדקות, גם כשאתלטיקו כבר הוליכה 0:2 והיה ברור שהחלום הגדול התנפץ. פ.ס.ז' היא הקבוצה העשירה והטובה ביותר היום בצרפת, אבל האוהדים של מארסיי היו ונשארו החזקים והעוצמתיים ביותר במדינה.
נכון, גמר הליגה האירופית לא משתווה בחשיבותו ובהילה שלו לגמר ליגת האלופות. אבל רק מי שהיה אתמול באצטדיון בליון וראה במו עיניו את כל מה שקרה שם, יודע עד כמה המשחק הזה היה סופר חשוב עבור שני המועדונים ועבור שני מחנות האוהדים.
