לאן הגיעה הנבחרת: אלופה.
סטטיסטיקה אישית: ספג שער אחד בלבד ב-6 משחקים, לא ספג במשחק נוק-אאוט מאז 2006.
בהרכב כי: נו, באמת. אחד מגדולי השוערים בהיסטוריה, ניטרל כל סכנה, שבר את שיא הטורניר של דינו זוף עם 510 דקות של רשת נקיה, הגיע ל-100 ניצחונות בינ"ל והפך לקפטן הראשון שמניף פעמיים את הגביע היבשתי.
מחליף: ג'יאנלואיג'י בופון (איטליה)
מגן ימני: ז'ואאו פריירה (פורטוגל)
לאן הגיעה הנבחרת: חצי הגמר.
סטטיסטיקה אישית: בישול.
בהרכב כי: היה אחת ההוכחות שפורטוגל היא לא נבחרת של איש אחד, סיפק תנועה בלתי פוסקת באגף תרם להתקפה ולא הפקיר את החלק ההגנתי.
מחליף: אלבארו ארבלואה (ספרד)
בלם: לאונרדו בונוצ'י (איטליה)
לאן הגיעה הנבחרת: גמר.
סטטיסטיקה אישית: 513 דקות, בחמשת המשחקים הראשונים איטליה ספגה רק 3 פעמים.
בהרכב כי: אחד הגורמים העיקריים לאליפות של יובנטוס היה גם בורג מרכזי בהגעה של האזורי לגמר. סלע במרכז ההגנה, שחקן אמין ויציב.
מחליף: סרחיו ראמוס (ספרד)
בלם: ג'רארד פיקה (ספרד)
לאן הגיעה הנבחרת: אלופה.
סטטיסטיקה אישית: 570 דקות, ספרד ספגה רק שער אחד.
בהרכב כי: רק בן 25 וכבר אחד הבלמים הטובים והמעוטרים בעולם. בהיעדרו של קרלס פויול הפצוע, היה אחראי לשילוב הנהדר עם סרחיו ראמוס וחיפה מאחור כששותפו יצא קדימה לעזור להתקפה.
מחליף: ג'יורג'יו קייליני (איטליה)
מגן שמאלי: ג'ורדי אלבה (ספרד)
לאן הגיעה הנבחרת: אלופה.
סטטיסטיקה אישית: שער ובישול.
בהרכב כי: המגן בן ה-23 עשה עונה גדולה בוולנסיה, אבל ביורו הוא הוכיח מעל לכל ספק שהוא ראוי להיות מחליפו של ז'ואן קאפדווילה בנבחרת ושל אריק אבידל בברצלונה. אמין, מהיר, בטחון עצמי בשמיים ותרומה מכרעת להתקפה.
מחליף: פדריקו בלצארטי (איטליה)
קשר אחורי: צ'אבי אלונסו (ספרד)
לאן הגיעה הנבחרת: אלופה.
סטטיסטיקה אישית: 2 שערים.
בהרכב כי: מאז הגיע מליברפול לריאל מדריד הפך לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם וליורש משודרג של מרכוס סנה במדים הלאומיים. משרה שקט במרכז השדה, מוסר בחסד וגם מאיים על השער כשצריך. קלאסה, אין מילה אחרת.
מחליף: מיגל ולוסו (פורטוגל)
קשר אחורי: סמי ח'דירה (גרמניה)
לאן הגיעה הנבחרת: חצי הגמר.
סטטיסטיקה אישית: שער ובישול.
בהרכב כי: היה השחקן היציב ביותר בסגל הצעיר ביותר בטורניר, תרם להגנה ולהתקפה וגם בהפסד לאיטליה היה נקודת האור היחידה של המאנשאפט.
מחליף: דניאלה דה רוסי (איטליה)
קשר מרכזי: אנדראה פירלו (איטליה)
לאן הגיעה הנבחרת: גמר.
סטטיסטיקה אישית: שער ושני בישולים.
בהרכב כי: הקשר הטוב ביותר בטורניר והשחקן הטוב מכולם עד הגמר המשפיל. בגיל 33, אחרי מעבר דרמטי ממילאן ליובנטוס, הגיע ליורו והוכיח שהוא האנדרייטד הכי גדול ביבשת. גאון כדורגל, מוסר מופלא ושחקן נשמה שהוכיח המון הקרבה. רק שחקן אחד רץ יותר ממנו בסגל האיטלקי.
מחליף: צ'אבי (ספרד)
קשר התקפי: אנדרס אינייסטה (ספרד)
לאן הגיעה הנבחרת: אלופה.
סטטיסטיקה אישית: בישול.
בהרכב כי: חיפה על עליות וירידות של צ'אבי וסילבה במהלך הטורניר, הוכיח שהוא יכול לרשת את תפקיד עושה המשחק והציג משחק בוגר ואחראי בכל נגיעה בכדור.
מחליף: ז'ואאו מוטיניו (פורטוגל)
קשר התקפי: כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל)
לאן הגיעה הנבחרת: חצי הגמר.
סטטיסטיקה אישית: 3 שערים.
בהרכב כי: השחקן בעל היכולות הגבוהות ביותר בכדורגל האירופאי, על אף שראינו רק ניצוצות מהן ביורו הזה ולא בהכרח בנקודות הקריטיות. כבש שלושה שערים לצד אינספור החמצות, ובכל זאת היה השחקן הטוב ביותר של נבחרת שהגיעה לחצי הגמר. בקושי, אבל נכנס להרכב.
מחליף: דויד סילבה (ספרד)
חלוץ: ססק פברגאס (ספרד)
לאן הגיעה הנבחרת: אלופה.
סטטיסטיקה אישית: שני שערים ובישול.
בהרכב כי: השחקן ששמע כל הטורניר שהוא לא מספיק טוב לעמדת החלוץ ובכל פעם מחדש הוכיח שכולם טועים. כבש במשחק הפתיחה של הנבחרת מול איטליה, פגע גם כמחליף מול אירלנד ובישל בצורה מבריקה את השער הראשון בגמר, זה שהתחיל את ההתפרקות האיטלקית. אול-אראונד פלייר אמיתי.
מחליף: מריו גומז (גרמניה)
המאמן: צ'זארה פראנדלי (איטליה)
על אף נבחרת אפורה על הנייר ויחסי ציבור עלובים, הראה לכל העולם שהכדורגל האיטלקי לא משעמם, לא הגנתי ובוודאי לא מת. אמנם ויסנטה דל בוסקה יצא עם עוד גביע, אבל הוא מלכתחילה הגיע כפייבוריט הגדול לזכיה. פראנדלי פשוט הפך את איטליה למעדן אטרקטיבי.
