1. שלב הבתים הסתיים בלי אף תיקו מאופס ועם ממוצע שערים גבוה. אין מה להיות אופטימיים, זה רק אומר שעכשיו נגמרו החגיגות, ומרבע הגמר נראה יותר משחקים "טקטיים" שילכו לכיוון פנדלים. ככה זה, המטרה מקדשת את האמצעים.
2. מה עוד למדנו מסיבוב הבתים? שהתוספת של שני שופטי הרחבה לקאדר הקיים של שופט ושני קוונים הופך את טקס לחיצת הידיים לפני כל משחק לאירוע בסדר גודל של חלוקת פרס ישראל.
3. ולפחות הייתה בהם תועלת, אבל למה צריך בכלל שופטי רחבה אם כשזה מגיע למילוי תפקידם במשחק – לראות אם הכדור עבר את הקו, מטלה שלשמה ודאי עברו מבחנים מקיפים שמורכבים מ, אני מניח, בדיקות עיניים – הם לא מסוגלים לראות שער ברור של אוקראינה. אם רק מישהו היה ממציא טכנולוגיה שמאפשרת לבחון מקרים כאלה באמצעים דיגיטליים... אה, רגע
4. שיר הלל: הו וויין רוני, וויין רוני / כמשב רוח צונן באמצע חודש יוני / אז מה אם לפעמים אתה קצת לוני / ויש לך לוק מעט קרטוני / כאשר אנגליה זועקת הושיעוני / תמיד תהיה שם וויין רוני / עיוני
5. אפילו שנבחרת שבדיה איבדה מראש כל סיכוי לעלות שלב, הם עלו לשחק נגד צרפת כאילו מדובר במשחק מכריע עבורם, נלחמו על כל כדור, ניצחו 2-0 והשפיעו על טבלת הבית הסופית ועל תמונת רבע הגמר. הכדורגלן הישראלי מגרד בראשו בפליאה.
6. לגמרי במקרה האישה הלבישה היום את התינוק בפעם הראשונה בחולצה עם פסי אדום–לבן. כאוהד מכבי התחייבתי שזה יהיה הפריט היחיד מסוג זה שיהיה לו בארון. לעולמי עד, כלומר. אבל עכשיו לך תתווכח עם אלוהי הנאחס.
7. וגלעד שליט היה אומר: זו לא הפעם הראשונה שצרפת לא מתפקדת כשזה מגיע למשהו חשוב.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן