1. רגע לפני פתיחת יורו 2012, ביקרו שחקני נבחרות איטליה והולנד באושוויץ. כי אין כמו השואה כדי לתת מוטיבציה לבחורים המצויינים. אין ספק שמדובר בניסיון חנופה זול לקהל הישראלי, שנוהג לבחור את מי לאהוד בטורנירים הבינלאומיים לפי מה שאותה מדינה עשתה במלחמת העולם השנייה. לא נותר אלא לתהות אם לאחר כיבוש שערים יחשוף באלוטלי חולצה עם טלאי צהוב, ורובן – תמונה של אנה פרנק.
2. אגב, למה יורו 2012? הרי אם למטבע הוחלט לקרוא "אירו" וקרקס השירים החף מפוליטיקה הוא "אירוויזיון", למה לטורניר הכדורגל לא קוראים אירו 2012? אבשלום קור שואל.
3. כשלעצמי, אני אוהד אנגליה (הם היו בצד של הטובים בשואה, אם כי צ'מברליין חתם עם היטלר על הסכם מינכ... לא משנה) ולכן טורנירים כאלה הם טראומטיים במיוחד. ליורו הקודם הם בכלל לא העפילו, וגם הפעם קשה להאמין שזה יגיע מעבר לרבע גמר. איכשהו אצל האנגלים, אתה יכול לדעת מראש שבשלב מסויים – מוקדם בדרך כלל - תקלל את חבורת הלוזרים הזאת, שאתה לא יכול להסביר את האהבה שלך כלפיהם.
4. ואם כבר חבורה של לוזרים – למישהו יש ספק שגם ליורו הבא, שיוגדל בשקל תשעים ל-24 נבחרות, נבחרת ישראל לא תצליח להעפיל?
למי קראת לוזר? ג'ון טרי | צילום:
Shaun Botterill, GettyImages IL
5. אחרי כמה לילות נטולי שינה שבהם הושבתי את הרך הנולד לצפות איתי בפלייאוף של ה-NBA כהכנה לקריירה עתידית בתחום, הגיע הזמן להכניס אותו גם לעולם הכדורגל (אין לדעת, ייתכן והוא יהיה נמוך כמו אביו, וצריך תוכנית חלופית). יתרון נוסף לצפייה המשותפת עם בן שבוע: אפשר לראות את המשחקים במיוט ולחסוך את השידור הצעקני והמתלהם של הצוותים הישראלים.
6. אחרי ההצלחה הגורפת של פול התמנון בניבוי תוצאות משחקי המונדיאל האחרון, החליטו הפולנים להמשיך את המסורת ולנסות לחזות את משחקי היורו בעזרת צ'יטה הפילה. היא גברה בנקודות על החיה הלאומית של פולין, גפילטע הפיש.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן