בלילה שלפני משחק רבע גמר היורו מול בלגיה, החליט האל רובסון קאנו שלא לחדש את החוזה שלו ברדינג, הקבוצה בה שיחק ב-12 העונות האחרונות. בגיל 27 החליט החלוץ של נבחרת וויילס שזהו, הספיק לו לשחק בקבוצה הצנועה שסיימה את העונה האחרונה במקום ה-17 בליגת המשנה באנגליה.
התקופה האחרונה לא הייתה מוצלחת במיוחד עבור רובסון קאנו, שכבש רק 3 שערי ליגה בעונה האחרונה. גם מבחינת וויילס הוא היה בספק ליורו בצרפת, בשל פציעה ממנה סבל. במשחק הראשון של הנבחרת באליפות אירופה, מול סלובקיה, הוא ישב על הספסל, אבל אחרי שנכנס כמחליף כבש את שער הניצחון. במשחק נגד אנגליה הוא אמנם פתח, אבל לא הרשים ואיבד את המקום בהרכב לטובתו של סם ווקס, במשחקים מול רוסיה וצפון אירלנד.
ואז הגיע המשחק מול בלגיה. מעטים נתנו לוויילס סיכוי מול הנבחרת הבלגית עמוסת הכוכבים, המדורגת במקום השני בעולם. כצפוי, השדים האדומים הובילו, משער אדיר של ראג'ה ניינגולאן. לאחר מכן, החלה ההצגה הגדולה של וויילס.
הקפטן אשלי וויליאמס השווה במחצית הראשונה, ואז הגיעה הדקה ה-55. ארון ראמזי הנפלא מסר את הכדור לרובסון קאנו, שעמד עם גבו אל השער, כאשר שלושה שחקנים בלגים מקיפים אותו. מה שקרה באותו רגע ייזכר לנצח נצחים כאחד השערים הגדולים בהיסטוריה של היורו ולבטח אחד הגדולים בהיסטוריה של נבחרת וויילס. כדורגלן אלמוני מתחתית ליגת המשנה באנגליה, עשה את "סיבוב קרויף" המפורסם, זרק שלושה בלגים לכל הרוחות והכניע את טיבו קורטואה.
יוהאן קרויף איננו, אבל אני משוכנע שאם הוא היה בחיים, גם הוא היה מוריד את הכובע בפני רובסון קאנו. זה היה שער שלא מן העולם הזה, שער שהיינו מצפים שיבקיע אותו אשף כדור ברזילאי או ארגנטינאי – ולא שחקן מנבחרת וויילס.
ג'ון הארטסון, כוכב העבר של נבחרת וויילס (כן, ה"חבר" של אייל ברקוביץ'), שפירשן את המשחק ברדיו אמר: "האל רובסון קאנו שלח את תומאס מונייה לשתות כוס תה ולאכול טוסט עם הסיבוב שהוא עשה עליו. אם הייתי יושב ראש של מועדון בפרמייר ליג, הייתי ממהר להחתים אותו. איזה שער!". וכן, עד כמה שזה יישמע מדהים, כשרובסון קאנו הבקיע את שער הטורניר עד כה, הוא בעצם היה שחקן בלי קבוצה.
ההחלטה שלו לעזוב את רדינג, 24 שעות לפני הרגע הגדול ביותר בקריירה שלו, לא הייתה פשוטה. ובכל זאת, הוא הימר על עתידו. כפי שזה נראה כעת, ההימור הצליח – בענק. למרות שעדיין אין לו קבוצה חדשה, אין בכלל ספק שהשער המדהים שכבש והפרסום האדיר שהוא קיבל, כאשר מכדורגלן אלמוני הוא הפך לאחד שכל העולם יודע מיהו, שינו את חייו.
"היו לי הצעות לפני היורו, הצעות טובות מקבוצות טובות, אבל החלטתי לחכות ולהחליט על עתידי רק אחרי סיום הטורניר", אמר רובסון קאנו לאחר ההעפלה לחצי הגמר, "שיחקתי 12 שנה ברדינג, נתתי את הכל עבור הקבוצה והגעתי למסקנה שזו ההחלטה הכי טובה לטובת הקריירה שלי. וכן, זו כנראה אחת ההחלטות הטובות ביותר שעשיתי בחיי".
למרות שכמה מאוהדי רדינג לא אהבו לשמוע את הדברים הללו, גם הם מבינים את האל, שהיה שותף לעונה היחידה של רדינג בפרמייר ליג, 2012/13. אגב, זו הייתה העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, כשכבש 7 שערים, יותר מהכמות שרשם בעונות האחרות שלו, בליגות הנמוכות. "לא הסתרתי את השאיפה שלי לשחק שוב בפרמייר ליג וזה המקום שבו אני רוצה להיות", הוא אמר. אין עדיין הודעה רשמית, אבל השמועות מדברות על הצעות שקיבל בימים האחרונים מסוואנזי, ווטפורד וסאות'המפטון, לצד התעניינות מקבוצות מחוץ לבריטניה.
רובסון קאנו הוא אחד הסמלים של ההצלחה הפנומנלית של נבחרת וויילס ביורו הזה. לפני תחילת הטורניר דיברו על נבחרת שיש לה כוכב על אחד, גארת' בייל, עוד שחקן מצויין בדמותו של ארון ראנזי – וכל היתר הם "נגרים". כמה רחוק מהמציאות.
נכון, גם רובסון קאנו יודה שהוא לא מסי ולא ניימאר, ושהוא בסך הכל כדורגלן בינוני ברמות הבינלאומיות. אולם כשהוא לובש את חולצת הנבחרת, הוא מצליח להוציא מעצמו 120 ואפילו 130 אחוזים. וכך גם כל יתר השחקנים הלא ממש מפורסמים של "הדרקונים".
מאמן הנבחרת, כריס קולמן, אמר עליו: "כשהאל נמצא באלמנט שלו, הוא יכול להיות סיוט עבור כל הגנה. הוא נפצע במחנה האימונים בפורטוגל ולא התאמן במשך 10 ימים, ולכן כמעט ולא נכלל בסגל הסופי ליורו. אבל הוא קרע את עצמו כדי להיות כשיר. זה האל". וכל זה קרה גם בגלל הסבתא.
רובסון קאנו נולד באנגליה, החל את דרכו בנוער של ארסנל ושיחק בנבחרות הצעירות של אנגליה. יש לו הופעה אחת במדי נבחרת אנגליה עד גיל 20. אולם לפני 6 שנים הוא החליט לייצג את וויילס, וזה בזכות סבתו הוולשית. מאז הוא רשם 34 הופעות במדי הנבחרת וכבש 4 שערים.
הערב יתייצב האל רובסון קאנו בהרכב של נבחרת וויילס במשחק הכי גדול בהיסטוריה בת 140 השנים שלה. וויילס מגיעה גם הערב כאנדרדוג למשחק חצי גמר היורו מול פורטוגל. אבל זה לא מפריע לשחקנים של כריס קולמן שמאמינים ביכולתם לעשות צעד נוסף ולהעפיל לגמר יורו 2016. אם זה יקרה, ואם האל רובסון קאנו יהיה בהרכב ביום ראשון בערב בסטאד דה פראנס, זו תהיה הפעם הראשונה שבגמר היורו ישחק שחקן בלי קבוצה.
