בווידאו: אימון נבחרת אנגליה לקראת המשחק מול רוסיה
באצטדיון הוולודרום במארסיי יעלה במוצ"ש המסך על התעלומה המסקרנת ביותר ביורו 2016 – נבחרת אנגליה. האמת היא שהמסתורין אופף את התנהלותה של מולדת הכדורגל בכל טורניר, אבל באליפות הזאת מרווח הטעות הסטטיסטית הוא הרחב ביותר. הוא יכול לנוע מרולטה רוסית (כבר בשבת) עד נשיקה צרפתית (בעשרה ביולי בפאריס).
זוהי אנגליה אחרת. לא עוד נבחרת גדולה – מלכה בעיני עצמה – הקורסת ברגעי האמת כמו המונדיאל לפני שנתיים בברזיל (נקודה מתשע והדחה בבתים), אלא צוות חדש, רענן ומגובש שמעורר יותר תקוות מציפיות.
בואו נזכיר: אנגליה לא זכתה מעודה באליפות אירופה. אפילו בגמר המפעל הזה היא עדיין לא ביקרה. בחצי הגמר היתה פעמיים, האחרונה לפני 20 שנה, כאשר הטורניר נערך בביתה (הפסידה לגרמניה 6:5 בפנדלים).
לפני ארבע שנים באוקראינה היא הודחה ברבע הגמר (איטליה, פנדלים). כך גם בפורטוגל 2004 (פורטוגל, פנדלים). ב-2008 נכשלה בניסיון ההעפלה לטורניר וראתה אותו מהסלון בבית. בארבעה מקרים נוספים היא לא צלחה אפילו את שלב הבתים. ערב כל הטורנירים הנ"ל היתה באנגליה רבתי תחושה ש-"הפעם אפשר לעשות את זה". היא התבדתה. כל פעם מחדש טפחה המציאות המרה על פני הסצנריו הוורוד.
שפע האכזבות והתסכולים, חדשות לבקרים, הולידו בשנים האחרונות יתרון אחד: חזרה לפרופורציות. לא עוד תחושה של "אתה בחרתנו" המלווה ומלובה תדירות על ידי כלי תקשורת להוטים ולאומניים. האוהדים והפרשנים הבינו שאף תואר לא רשום על שמה של אנגליה בטאבו, כפי שהם גרסו קודם לכן. מבחינה זו היה התהליך בריא. הוא הביא להנמכת ציפיות. כאשר הרף נמוך – הסיכוי המרכזי הוא להיות מופתע לטובה. עם התפנית החשיבתית הזו פותחת אנגליה את המפגש נגד רוסיה במארסיי.
זהו מצב מצוין, במיוחד משום שהנבחרת הנוכחית של רוי הודג'סון מפגינה בשנתיים החולפות, מאז הכישלון המהדהד בריו, יכולת משודרגת. ביום בהיר אפשר לראות אותה מתכחשת להיסטוריית הכישלונות. אבל דווקא בגלל קרני האור המסוימות המפציעות על אנגליה הלכאורה חדשה וטרייה הזו, כדאי לחזור למקורות ולהישאר מציאותיים. יותר מדי דברים עדיין יכולים להתהפך, ובדרך כלל אנגליה היא המייצגת הטובה ביותר של "כל מה שעלול להשתבש – ישתבש". לפחות הפעם תשחק בטורניר גם אירלנד, מולדתו של חוק מרפי. האנגלים מקווים שהיא היא תיקח עליו בעלות וחסות אקסקלוסיבית.
יכול להיות שקורטוב מסוים של אופטימיות אנגלית נולד לאו דווקא מיתרונותיה, אלא דווקא מחסרונות יריבותיה. פרט לצרפת, שמגיעה לפתיחה ביכולת, ריכוז ומומנטום שהיו הופכים אותה לפייבוריטית ברורה גם אם הטורניר היה מתקיים במדינה אחרת, על אחת כמה וכמה על אדמתה - אין כמעט אף נבחרת אחרת הנמצאת בכושר שיא ו/או מאפילה ללא עוררין על שאר המתחרות. זה מותיר אפשרות מושכת לאנדרדוג לנשוך כל הדרך לסדר אירופי חדש.
אחד הדברים הטובים שקרו לאנגליה בשנים החולפות, זה שהיא למדה (מניסיון) לאמץ את גלימת האנדרדוג בלי בושה. עיתונות אנגלית פטריוטית שבחודש האחרון כותבת ש"אנחנו יכולים לעשות לסטר סיטי" היא עדות חותכת לתפנית התדמיתית.
ברמה המקצועית מתבטא העידן האנגלי החדש בנבחרת הצעירה ביותר ביורו (ממוצע גיל 25.7) והצעירה של אנגליה מאז 1958. לכאורה הבוסריות הזו עלולה להיות נקודת תורפה. למעשה אנגליה מודל 16 מורכבת לא רק מצוות המתכחש לטירוניותו ובוטח בעצמו, אלא גם הרכב שנטל את השיטה (לחץ על פני כל המגרש) והדינמיות (מהירות ותנועה בלי כדור) משתי ההצלחות הגדולות של הליגה העונה – לסטר וטוטנהאם.
אם אנגליה תצליח להעביר בחודש הקרוב סחורה משובחת, יכול גם להיות שהיא תיאלץ לשנות את הכינוי שלה (ואת הלוגו על החולצה) משלושת האריות לחמשת התרנגולים. אם ללסטר יש שועל/אריה בודד בסגל, הרי שהוא מסתובב בלול התרנגולת. חמישה נציגים שולחת טוטנהאם לסגל – וכולם מועמדים בכירים להרכב הראשון. בעוד הספקות לגבי החלק האחורי של אנגליה, יהפכו את המשימה של מגיני הכנף קייל ווקר ודני רוז לתובענית, הרי שמרכז השדה מסוגל להפוך ל"להיות או לחדול" של אנגליה בעזרת הקשר האחורי אריק דאייר, והכישרון הטבעי הפורץ והגדול ביותר בבריטניה בשנה החולפת, דלה עלי.
התרנגול דאייר (ששיפץ את אמנותו בפורטוגל ונחשב הרבה יותר רב גוני) יכול לקרקר גם ככוח עזר לעורף, ואילו הכרבולת של עלי בן ה-20 – הצעיר, היצירתי והמסחרר שבכדורגלני ההרכב – עשויה להיות הדבר הבולט ביותר על הפודיום.
מאמנים ופרשנים רבים בעולם סבורים שגם ביום חשוך יפציעו מן הראש והרגליים של רוני קרני שמש – אנרגיה, הנהגה, מסירות (PASSES), מסירות (DEVOTION), תשוקה, כוח מחץ, נחישות וניסיון – שאין להן תחליף. אנגליה תחזיק אצבעות גם לאמונה/החלטה הזו.
אז מה יהיה? יש כמובן סיכוי שהמיתוג החדש – תרנגולים – יסתיים בבית המטבחיים. אחרי הכל, זו אנגליה. ובכל זאת – אל תתפסו אותי במילה - התחושה הפרטית הפעם היא שצרפת תהיה אלופת אירופה 2016, אפילו די בקלות, אבל אנגליה לא תבייש את הפירמה. השמיים הם הגבול, וכך אולי גם מחוזות הדמיון אליהם אני מפליג. נראה איזה גבול ינצח.
להלן הניחושים שלי לטורניר הקרוב:
אלופת אירופה: צרפת
המפתיעות לטובה: אוסטריה, בלגיה, אנגליה, פורטוגל
המאכזבות: ספרד, איטליה
מלך השערים: כריסטיאנו רונאלדו
כדורגלן הטורניר: פול פוגבה
