בווידאו: זלאטן מפריע לאנטוניו קסאנו בראיון בלתי נשכח
22 ביולי 2004, נבחרת איטליה פגשה באצטדיון אפונסו הנריקה, את בולגריה למשחק האחרון של שלב הבתים באליפות אירופה שנערכה בפורטוגל. הסקוודרה אזורה ידעה שניצחון מול הבולגרים (שכבר איבדו עניין ביורו אחרי שני הפסדים), יוכל להעלות אותה לשלב רבע הגמר. לצערם הרב של הכחולים, במפגש המקביל בבית זה נערך לו דרבי סקנדינבי בין שבדיה לדנמרק.
היום ב-16:00: איטליה מול שבדיה
גם בגזרה זאת ידעו שכל תוצאה מלבד חלוקת נקודות גבוהה מ-1:1 (כלומר 2:2 ומעלה ) תשלח אחת מהם לבית הקריר כבר בשלב המוקדם. "אין לנו שום כוונה להחליט על תוצאת 2:2 לפני המשחק. אי אפשר לעשות דברים כאלו בספורט" התראיין אז מאמן השבדים, לארס לגרבק, והרגיע את האיטלקים מקונספירציה אפשרית.
נדמה כי מאז ומתמיד האזורי נולדו להיחלץ ממצבים קשים ברגעי האמת, לכן עד דקות הסיום בכול אירופה היו בטוחים ששוב האיטלקים יינצלו ברגע האחרון. כשבמגרש המקביל לוח התוצאות הראה על 1:2 לטובת הדנים, כל מה שנשאר לבחורים מארץ המגף היה לכבוש עוד שער. הכיבוש המיוחל אכן הגיע, ועוד בצורה הכי דרמטית שיש. בדקה ה-95 אנטוניו קסאנו מצא את הרשת ופתח בריצת אמוק לעבר הספסל הכחול. כבר בדרך לשם, דמעות האושר התחלפו בדמעות של צער ויגון.
משחק השרוכים: הגרסה הסקנדינבית
"פאנאנטוניו" וחבריו ניצחו 1:2, אך במגרש המקביל נחתם הדיל שכולם פחדו ממנו. מתיאס יונסון השבדי כבש בדקה ה-90 והשווה ל-2:2. המשמעות: הדרבי הסקנדינבי הסתיים בתוצאה שהעלתה את שתי הנבחרות על חשבון איטליה בעקבות הפרש שערים עדיף בבית הפנימי. "המנטליות השבדית אינה מעודדת רמאות אלא משחק הוגן", הצהיר לפני המשחק המגן השבדי מיקאל נילסון, כנראה שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.
לא היה צריך להיות גאון הדור כדי להבין שמשהו לא כשר התרחש בדרבי הסקנדינבי. האוהדים האדומים והצהובים ישבו להם זה לצד זה בניחותא שלא בדיוק מתאימה למגרשי הכדורגל, שלטים שעליהם נכתבה התוצאה 2:2 הונפו באוויר החל משריקת הפתיחה. ולקינוח ניתן היה לראות את התגובות המחויכות של הדנים לאחר השוויון הדרמטי בשניות הסיום. למרות כל האנקדוטות הללו, האיטלקים היו לבוא בטענות רק את עצמם. כלומר, את עצמם ואת זלאטן איברהימוביץ'.
4 ימים לפני מחזור הסיום הדרמטי, איטליה פגשה באצטדיון הדרגאו בפורטו את השבדים החביבים ובדקה ה-37 עלו ל-0:1. שוב, משער של היהלום מבארי, אנטוניו קסאנו. ניצחון במשחק זה היה מעלה את חניכיו של ג'ובאני טראפטוני כמעט בוודאות לרבע הגמר. אך בדקה ה-85 בחור כשרוני בן 22, כבש לזכות הצהובים את אחד השערים היפים שנכבשו בתולדות אליפויות אירופה.
שמו של אותו בחור היה כמובן זלאטן איברהימוביץ'. איברה שהגיע לאחר עונה אדירה במדי אייאקס, נחת ביורו כאחד הצעירים המבטיחים בעולם, אך כשהתעופף מעל ג'יג'י בופון וכבש בעקב את השוויון הדרמטי, כולם כבר ידעו שמדובר באגדה.
שונאים סיפור אהבה: זלאטן וכותונת הפסים
רצה הגורל ותחנתו הראשונה של איברה האיום אחרי אותו יורו, הייתה כמובן ארץ המגף. זלאטן חתם ביובנטוס הגדולה ורשם פרק חדש ביחסי האהבה/שנאה עם האיטלקים. כשהחלוץ הדרום קוריאני-האן יונג הוואן, כבש מול איטליה את שער הזהב במונדיאל 2002 והדיח אותה מהטורניר, הוא נזרק בבושת פנים מקבוצתו פרוג'ה.
"אני לא הולך לשלם את המשכורת של מי שהרס את הכדורגל האיטלקי" הצהיר הנשיא השנוי במחלוקת, לוצ'יאנו גאוצ'י, כשהשפיל את חלוצו האסייתי במסיבת עיתונאים. כמובן שעם הפנומן השבדי, הסיפור היה שונה לחלוטין. המועדון המעוטר באיטליה עטף את זלאטן בכפפות של משי והפך אותו לאחד החלוצים הגדולים בהיסטוריית המשחק.
היהלומן שליטש את היהלום ממאלמו באותה תקופה היה כמובן פאביו קאפלו. הדון האיטלקי לקח את החלוץ הסורר בתור פרויקט אישי ועקב אחרי כל צעד שלו במתחם האימונים ומחוצה לו. כחלק מהתוכנית, קאפלו הקרין לחניכו ביצועים של מרקו ואן בסטן והכין לו רשימת אימונים מדוקדקת בחדר הכושר. התוצאה לא איחרה לבוא, השבדי "הצנום" שהגיע לטורינו כשהוא שוקל 82 ק"ג, העלה 13 קילו של מסת שריר והפך לחלוץ מאסיבי שפשוט אי אפשר להתקרב אליו.
איברה כיכב במשך 2 עונות תחת הדרכתו של קאפלו ויחדיו הם זכו בשתי אליפויות אך לתדהמתם של השניים, בשנת 2006 התפוצצה אותה פרשת קאלצ'יופולי ידועה לשמצה. שני גביעי הסקודטו נשללו מהביאנקונרי שגם הורדה לליגה השנייה ומלבד מספר יחידי סגולה, הכוכבים הגדולים החלו לנטוש את הספינה הטובעת בזה אחר זה.
מכאן בעצם החל עוד פרק ביחסיו המורכבים של זלאטן עם האיטלקים. איברה קיבל פניות כמעט מכל אריות היבשת, אך מכל אותן קבוצות פאר, בחר דווקא בזאת השנואה ביותר על אוהדי קבוצתו לשעבר. ב-10 לאוגוסט 2006 חתם בשורות אינטר ובכך ירק למעשה ישירות בפניהם של האוהדים בשחור לבן.
כמובן שגם במדים החדשים איברה הפך מידית לשחקן הדומיננטי ביותר ולאהוב הקהל, וגם בסן סירו הוא קטף אליפויות באופן סיטונאי (3) . אך שוב, לאחר 3 עונות הבחור הקשוח ממאלמו יצא לפרק חדש ושנוי במחלוקת בקריירה כשהצטרף למכונת הטיקי-טאקה של פפ גווארדיאולה בברצלונה.
אפשר לקחת את הקדנציה הקטלונית של איברה למספר כיוונים. מצד אחד הוא המשיך לספק את הסחורה (22 שערים בכל המסגרות) אך מצד שני, הוא לא בדיוק מצא את מקומו עם הילדונים הטובים תוצרת הבלאוגרנה. חבל ההצלה הגיע כמו תמיד, מארץ המגף.
כפי שכבר כולנו הצלחנו להבין, לאיברה מעולם לא היו סנטימנטים מיוחדים לאף קבוצה ולשום מחנה אוהדים. אין עוררין על כך שבכל מקום שבו נחת הוא עשה הכול עבור החבר'ה ביציעים, אך ובראש ובראשונה תמיד זה היה הוא עצמו, ורק אחר כך מקומם של האוהדים.
בדיוק מסיבה זאת, גיבורנו החליט לחתום בשורות מילאן ולא בשורות האקסית בכחול שחור שגם גיששה אצל סוכנו, מינו ראיולה. אין צורך לציין שגם בכותונת הפסים השחורה אדומה השבדי האימתני זכה באליפות, הוא עשה זאת כשלצדו בחוד הוצב לא אחר מאשר אנטוניו קסאנו, אותו גיבור טראגי מיורו 2004.
די קשה לתאר מה עובר כעת בראשו המשוגע של הענק השבדי, מאז ומתמיד זלאטן הרגיש כחלק בלתי נפרד מארץ המגף: "אני מתגעגע לאיטליה, זה הבית השני שלי. המועדונים ששיחקתי עבורם - יובנטוס, אינטר ומילאן נחשבים לגדולים ביותר בעולם, זכיתי עמם בתארים ואני יודע איך זה להיות כדורגלן במדינה שמטורפת על הענף. התרבות האיטלקית היא זו שעושה את ההבדל ביחס למדינות אחרות שבהן שיחקתי" סיפר זלאטן בראיון מרגש.
אין ספק שמהלך השנים איברה הפך לאחד הגיבורים השנויים במחלוקת באיטליה, הוא כבש את ליבם של האוהדים בקצב כיבוש שערים, אך פעם אחר פעם הוא גם שבר את אותם לבבות. כעת, 12 שנים לאחר שהדיח את איטליה במו רגליו והיה מעורב באותו משחק שרוכים הגרסה הסקנדינבית, האיטלקים סוף כל סוף יוכלו לסגור חשבון עם זלאטן, אחד האנשים האהובים בארץ המגף וגם אחד השנואים שבה.
