כבר שנים שהמילים "סמל" ו"ריאל מדריד" לא ממש הולכים ביחד. הביקורת הנצחית על המועדון מקסטיליה היא העובדה שהוא קונה את הסמלים שלו. שהוא רוכש את המסורת. "תסתכל על הסגל של ריאל", אומר חבר אובייקטיבי (בניגוד אליי, אני אוהד ריאל), "כל שיטת 'יש לי כסף אז אני אקנה את כל העולם' פשוט מגעילה. איפה שחקני הבית? איך אפשר להתחבר ככה למועדון?". האמת? יש בזה צדק. תסתכלו על הקבוצה בשלוש השנים האחרונות ותבינו לבד איפה משקיעה ריאל את מרבית המשאבים שלה. בשחקני רכש. יותר מחצי מיליארד יורו (!!!) ביזבזו הבלאנקוס על חיזוק מאז 2009 (כולל כריסטיאנו רונאלדו ב-94 מיליון).
בהרכבה הראשון של ריאל יש שלושה ספרדים בלבד. כמה מתוכם גדלו במועדון? 0. עם נתונים כאלה קשה להתווכח. כנראה שבעיקר בגלל זה האהדה לאיקר קסיאס כל כך חזקה – שחקן שגדל וחונך במועדון, ממחלקות הנוער דרך קבוצות המילואים ועד סרט הקפטן בקבוצת הבוגרים. קסיאס הפך לסמל של ריאל מדריד, לפנים שלה. לעלה התאנה, אם תרצו. וגם לסממן ההצלחה. דרכו השקטה, הצנועה והמקצוענית הפכה אותו לקונצנזוס בספרד. סן איקר הם קראו לו. עם דגש על "קראו" בלשון עבר.
*
משהו לא טוב עובר על ריאל מדריד העונה. יכול מאוד להיות שהכל זה המצאה של כלי התקשורת המקומיים בספרד, שיצרו כדור שלג שאף אחד לא יודע איפה הוא ייעצר. אבל גם יכול להיות שלא. על כל מקרה, העובדות מדברות בעד עצמן – והראיה הטובה ביותר לכך מצויה בין הקורות של ריאל. נדמה שמה שמתרחש שם העונה הוא משל למה שקורה במועדון כולו.
הכל התחיל אי שם בדצמבר האחרון, עם החלטתו ההזויה של מוריניו להדיח את קסיאס לספסל במשחק הליגה מול מלאגה ולהציב במקומו את אנטוניו אדאן האלמוני בין הקורות, בטענה כי "נכון לעכשיו, אדאן פשוט שוער טוב יותר". נניח. שבוע אחר כך, לעיני הקהל בסנטיאגו ברנבאו, אותו אדאן הורחק בכרטיס אדום והזניק את איקר חזרה לשער, עד הפעם הבאה. עד שהגיעה הפציעה שתרתק אותו אל מחוץ למגרשים ותוביל לנקודת מפנה מפתיעה. אדאן כבר לא יחזור לקורותיה של ריאל, ובמקומו של איקר הוחתם דייגו לופס, אקס הבלאנקוס.
כבר שלושה חודשים שלופס מככב בין קורותיה של מדריד. הספרדי שוער נהדר, על כך אין ספק. הוא בכושר טוב, נכנס לעניינים די מהר ומשיב למוריניו על האמון שנתן בו. מצד שני, נראה שהרווח הכי גדול שלו מגיע דווקא מהסכסוך של קסיאס עם המאמן. השוער הוותיק כבר מזמן לא פצוע, ובכל זאת לא מקבל דקת משחק. אז נכון, 'הרכב מנצח לא מחליפים' – אבל זה קסיאס. איקר קסיאס. סן. אלוף עולם, אלוף אירופה, אלוף ספרד. על הספסל. ה-סמל. ה-פנים. ה-מועדון. או לפחות זה מה שהוא היה.
אם התכוון לכך או לא, מוריניו סגר את עידן הסמלים במועדון ריאל מדריד. אחת ו(אולי)לתמיד. היו לכך רמזים עם עזיבתו הלא-ברורה של ראול הגדול לשאלקה, היו שטענו שמאז בוטראגניו אין ממש סמל במועדון. עכשיו גם קסיאס, אהוב האומה הספרדית, כבר לא ממש נספר. מפתיחת העונה השמיצו אותו במחנאות, ביריבות עם הכוכב הגדול כריסטיאנו רונאלדו. תיעדו אותו לא-חוגג כשהפורטוגלי מבקיע. דיווחו על אולטימטום שהציב לנשיא המועדון עם תנאים להישארותו. בלאגן. לאט לאט איבד הקפטן את אמון התקשורת, את אמון המועדון, את אמון הציבור. בסוף השבוע האחרון, במשחק הליגה מול בטיס, איבד קסיאס גם את הברנבאו. האולטראס כינו אותו "חפרפרת", ודרשו שיעזוב. סוג של "אי-קר תת-פ-טר, לא רוצים אותך יותר". השפל הגדול בקריירה של השוער האגדי. יודעים מה? זה יותר כמו השפל הגדול בהיסטוריית ריאל מדריד.
*
לאף אחד לא ממש ברור מה קורה בחדר ההלבשה. בודדים יודעים מה טיב היחסים בין מוריניו לקסיאס. אבל יש עובדות, והעובדות אומרות שאחד השוערים הטובים בעולם יושב על הספסל כאחרון שחקני הנוער. סדרת חינוך? לגיטימי. אין אדם מעל המועדון? פנטסטי. אבל יש איזשהו גבול, דק ככל שיהיה, שלא חוצים אותו - גבול ההשפלה. את הגבול הזה חצתה ריאל מדריד מזמן. איקר קסיאס, מי שהעניק לקבוצה הזאת כל כך הרבה רגעי אושר, מי שלפני עשרה חודשים הניף את גביע אירופה כקפטן הנבחרת, מחמם קרוב לעונה שלמה את הכסאות בברנבאו משל היה תייר עם פרוטקציות.
התערבות של הנהלה בהחלטות מקצועיות היא כמו כל פיקוח במערכת מתוקנת – כל עוד אין איום לנזק ממשי, לא מתערבים. במקרה של קסיאס, עברנו מזמן את שלב האיום. המועדון נמצא עמוק בשלב הנזקים. ריאל מדריד, על שלל מחלקותיה, גורמת לעצמה עוול נוראי שייזכר לה לעוד הרבה מאוד זמן. חוסר הכבוד שמופגן כלפי יקיר האומה הספרדית, בין אם באופן אקטיבי (הושבה על הספסל או קריאות גנאי מהקהל) ובין אם באופן פאסיבי (עמידה מהצד בשילוב ידיים), מעורר סלידה מהמועדון. גם בקרב אוהדים מושבעים.
הערב תמשיך ריאל מדריד את העונה החמוצה, עם ניסיון נואש לצרוך את הגלולה שתרכך את תחושת הצרבת – העפלה לגמר האלופות והתקרבות לזכיה ב"דסימה" – הזכיה העשירית. אבל איך שלא תסתיים העונה, הקיץ הקרוב יהיה מכריע במיוחד לגורל המועדון. סביר מאוד להניח שקסיאס לא יסכים להמשיך לעוד עונה מסופסלת, וכבר מקושר למספר קבוצות ברחבי היבשת (כולל ברצלונה, שצפויה להיפרד מוויקטור ואלדס). עזיבה של סן איקר תהיה הרבה יותר מסיום צורם לדרכו הארוכה והמפוארת במועדון. נטישתו של הסמל, המוהיקני האחרון, תכתים את ריאל מדריד בחוסר כבוד כשיטת עבודה. ואם אין לך כבוד לסמל שלך, אין לך כבוד לעצמך. ואז לאף אחד אחר לא יהיה כבוד אליך. גם לא לתיירים עם פרוטקציות.
