ולמען האמת, יהיה זה מעט עוול לומר "השתלטות גרמנית", שכן הגיבור של הערב היה בכלל פולני. רוברט לבנדובסקי שמו. האיש שהגיע לסיגנל אידונה פארק כשחקן אלמוני מלך פוזנאן ב-2010 התעלל ברפאל וראן, בפפה ובסרחיו ראמוס, כשהפך לראשון אי פעם שמבקיע ארבעה שערים בשלב חצי גמר ליגת האלופות, במתכונתה הנוכחית מ-1992. החלוץ המעולה היה צעד אחד לפני ההגנה הלבנה בכל רגע, אותה הגנה שנחשבה - לפחות עד למשחק הזה - לאחת הטובות והיציבות באירופה.
אבל - וזה אבל גדול - לתת רק ללבנדובסקי את הקרדיט יהיה זה חטא ענק. דורטמונד כולה עשתה "בית ספר" ליריבה שלה ופשוט נראתה כמו קבוצה טובה הרבה יותר. הרבה הרבה יותר. מאטס הומלס אמנם ביצע שגיאה אחת חמורה שהובילה לשער השיוויון של כריסטיאנו רונאלדו, אך מעבר לכך סיפק עוד משחק שהוכיח למה הוא נחשב לאחד הבלמים הטובים בעולם; מרקו רויס, שוב, הראה כ-מ-ה כשרון יש לו ברגליים; אילקיי גונדוגאן השכיח את העובדה שפעם במשבצת שלו היה אחד בשם נורי שאהין, וביטל כמעט לחלוטין את מסוט אוזיל; רומן ויידנפלר סימן לכולם שוב כמה שהוא אנדר-רייטד; ומריו גצה. אוי, מריו גצה.
הסיפור סביב שחקן הבית בן ה-20 של דורטמונד הוא בלתי נתפס. עד כדי כך. רגע לפני אחד המשחקים הכי חשובים שלו ושל הקבוצה שלו, פורסם כי הוא סגור דווקא בשורות היריבה הכי גדולה, באיירן מינכן. האוהדים, שדחפו אין סוף את הקבוצה שלהם במהלך המשחק, קיבלו את פניו בשלטי גנאי. אבל הוא, כמו ספורטאי אמיתי וכמו שחקן גדול - עשה את שלו. אם לא ההצגה של לבנדובסקי, אין ספק שהוא זוכה בתואר של המצטיין במגרש. עם בישול נהדר בשער הראשון, עם ניהול משחק מדהים ועם ניידות מטורפת, הוא - גם הוא - לא ספר את צ'אבי אלונסו, סמי ח'דירה וכל מי שעמד מולו.
ולראשונה מזה הרבה זמן, אותם ח'דירה, צ'אבי אלונסו ויתר הלבנים פשוט נראו חסרי אונים. נטולי כל יכולת. מאז ה-5:0 שהם ספגו מברצלונה ב-2010/11 הם לא נראו כל כך חלשים. אולי זה סוג של הומאז' לבלאוגראנה, שחטפה אתמול מבאיירן, אולי זו בכלל העובדה שפשוט עמדה מולם קבוצה טובה יותר. נחושה יותר. מהירה יותר. חזקה יותר. חכמה יותר. כל מה שמוריניו בערך ידע לעשות עם הקבוצות שלו ליריבות.
קשה להגדיר את המשחק הספציפי הזה כ"סוף עידן", כהתפרקותה של השושלת או כהיסטורי - כפי שזעקו הכותרות אחרי ה-0:4 של באיירן - אבל בסופו של יום אי אפשר לומר שהוא לא שינה משהו בתפיסה הכללית. היומיים האחרונים לא היו עוד יומיים בהיסטוריה של הכדורגל האירופי. הליגה הספרדית, זו שנחשבה עד לא מזמן בעיניי רבים לאיכותית ביותר בעולם, הוכתה פעמיים על ידי יריבות גרמניות ועושה רושם שחטפה נוק-אאוטים מהם יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי להתאושש. אותה ליגה, אגב, ששלחה את כל 11 הנציגים לנבחרת השנה של אופ"א - כשעשרה מתוכם הם שחקני בארסה וריאל. זה אולי אומר משהו על איכות הבוחרים במשאל הזה, אבל מראה בעיקר על שינוי עמוק יותר.
המעבר של פפ גווארדיולה היה אולי קצה הקרחון - אך עם יחד שתי ההצגות הללו והגמר הכל-גרמני ההולך ומתקרב - החותמת כבר פה: הבונדסליגה כאן כדי להישאר. היא כבר מזמן לא זו שמשתרכת מאחור ורואה את הגב של לה ליגה, הפרמייר ליג והסריה A. עצם העובדה שבאיירן דרסה את גרמניה העונה רק מלמדת על העוצמה של הבווארים, ממש לא על חולשתה של הליגה עצמה.
השאלה היא לאן הולכת דורטמונד מכאן. בידיעה שגצה בדרך לבאיירן וגם לבנדובסקי עושה קולות של עזיבה, בקיץ הקרוב היא תעמוד בפני מבחן ענק: האם היא תצליח להביא תחליפים ראויים - ממחלקת הנוער הפנטסטית - או בכסף גדול מבחוץ. עם איך שהקבוצה הזו נראית, זה יהיה עוול וזה יהיה חבל מאוד אם היא לא תישאר כאן עוד עונה, שתיים או עשר. מגיע לה. לה, ולקהל המדהים שלה, ככל הנראה הטוב באירופה. עד אז, היא צריכה להשלים את המשימה מול ריאל בשלישי הבא בברנבאו ועל אף היתרון הגדול זה לא יהיה כל כך פשוט. אבל אם ה'מיוחד' בצד שלך, אז כנראה שזה אפשרי. ובמקרה הזה, עם הקסמים שהוא הוא עושה בדורטמונד, כנראה ששם התואר המחייב הזה יכול לעבור באופן רשמי ליורגן קלופ.
מהלך המשחק
דורטמונד נראתה טוב יותר בדקות הראשונות וכבר בדקה ה-5 רויס סחט הצלה נפלאה מדייגו לופס אחרי מבצע אישי. אלא ששלוש דקות אחר כך, גם האיש שמשאיר את איקר קסיאס על הספסל לא הצליח להושיע. גצה, דווקא הוא, הגביה מדויק מצד שמאל ולבנדובסקי המשיך מהאוויר מקרוב, 0:1 לדורטמונד. ניסיון הכיבוש הראשון של ריאל הגיע בדקה ה-23: בעיטה חופשית טובה של רונאלדו מ-25 מטרים מצאה את ויידנפלר מוכן. דורטמונד דרשה פנדל בדקה ה-41 אחרי ספק עבירה של וראן על רויס, אך דקה לאחר מכן נענשה בענק: הומלס ביצע שגיאה חמורה ואיפשר להיגוואין להגיע למצב של אחד על אחד. הארגנטיני פירגן לרונאלדו, שמצא את הרשת בקלילות מול שער חשוף. 1:1, תוצאת המחצית.
המחצית השניה החלה בדיוק כמו הראשונה, ושוב היה זה לבנדובסקי שחגג: מסירה-בעיטה של רויס הגיעה לפולני, שנותר לא מכוסה במרכז הרחבה. ההגנה הלבנה קפאה והחלוץ גילגל בקלות פנימה, 1:2 לדורטמונד. רק חמש דקות חלפו ולופס הוציא עוד כדור מהרשת: לבנדובסקי, שוב הוא, השתלט עם הגב ברחבה, הסתובב וירה לפינה הגבוהה. 1:3 מדהים. זה לא נגמר כאן: החלטה גבולית של השופט אחרי ספק עבירה על רויס שלחה את הפולני לנקודה הלבנה. בום, 1:4 לדורטמונד. וראן הגיע להזדמנות םז ממש לפני השריקה, אך החטיא את המסגרת במילימטרים. 1:4 מדהים בסיום.
הרכבים
דורטמונד: רומן ויידנפלר; לוקאש פיז'צ'ק (סבסטיאן קל /82), מרסל שמלצר, נבן סובטיץ', מאטס הומלס; סוון בנדר, אילקיי גונדוגאן (יוליאן שייבר /90), יאקוב בלאצ'יקובסקי (קווין גרוסקרויץ /82), מריו גצה, מרקו רויס; רוברט לבנדובסקי
ריאל מדריד: דייגו לופס; סרחיו ראמוס, פאביו קואנטראו, פפה, רפאל וראן; צ'אבי אלונסו (קאקה /80), סמי ח'דירה, לוקה מודריץ' (אנחל די מריה /68), מסוט אוזיל, כריסטיאנו רונאלדו; גונסאלו היגוואין (כרים בנזמה /68)
