אבל בדירה 7 ברחוב הענבלים 18 בחולון, התחלפה ההתרגשות בפאניקה. אפי חורש (לובנפלד) בן העשר התבונן במסך והחוויר. ״אוי, לא. לא לא לא - אל תעשו לי את זה״, צעק הילד בסלון, והזניק את אימו מריבצה.
- מה קרה, אפי?
- הודיעו עכשיו שברצלונה תבוא בעוד חודשיים לישראל.
- נו, יופי, אתה הרי אוהב אותם מאד. החדר שלך מלא בפוסטרים שלהם.
- כן, אבל גם ליאו מסי יגיע.
- והוא השחקן הכי טוב בעולם, לא? האליל והגיבור שלך, נכון?
- כן, אמא, אבל את לא מבינה - הוא הולך להרוס לי את החיים.
אפי קטע את השיחה והלך לחדרו. הוא לא מצא את הכוחות לחלוק עם אימו את ההסבר לסיוט ההולך ומתרגש עליו. אבל הוא ידע שאם ליונל מסי אכן ידרוך על אדמת הקודש בעוד חודש, זה עלול להיות הסוף של אפי חורש.
*
שנה בלבד חלפה מאז שהמטוס שהביא את אפי ומשפחתו מארגנטינה נחת בנתב״ג. אחרי שישה חודשי התאקלמות במרכז קליטה ברעננה - בתוך ערב רב של ילדים מכל העולם, עולים חדשים שהמכנה המשותף הראשון שלהם, עוד לפני יהדותם, היה הכדורגל בכלל והסגידה לברצלונה ומסי בפרט - השתקעה משפחת לובנפלד (חורש, על פי המלצת המורה באולפן) בדירה שכורה מרווחת בחולון. הוריו של אפי התייחסו לחולון כאל תחנת ביניים בדרך לרכישת דירה בבירה. ירושלים הייתה חלומם הגדול, אבל עכשיו עלה אפי על יצועו כאשר ירושלים מעוררת בו חיל ורעדה. איצטדיון טדי עומד להיות הקיץ גן העדן של 14,000 צופים והקבר שלי, חשב לעצמו, ונשימותיו הפכו כבדות יותר ויותר לפני שהתשישות הכניעה גם את פחדיו והוא נרדם.
ליאו מסי הוא נשוא הערצה של מיליוני ילדים ברחבי תבל. הוא הגיבור והאליל של מבוגרים וטף כאחד. אבל עבור אפי לובנפלד-חורש מחולון, מסי הוא הרבה יותר מכך. הוא המושיע. הגואל. המשיח שעל גב כדורו הלבן שרד הילד הנבוך מכתה ד׳1 בבית הספר בחולון את שנת הלימודים, את השנה הראשונה שלו בארץ, את העליה לישראל.
ההתאקלמות הייתה קשה. כמעט טראומטית. הילד הרזה והתמיר מבואנוס איירס נחת בכתה בלי חבר, בלי קרוב משפחה, בלי שפה. הוא היה קרבן נוח של חבורת ילדים מגובשת ומפונקת שלא לוקחת שבויים. תנו לתלמידים לנהל את העולם ותראו את מפלס האכזריות עולה ומנפץ את האטמוספירה.
ספון בפינתו, פחד טמיר בגוו, פרפרים בבטנו ותפילות בלשונו - עבר אפי התגרויות, הקנטות, זלזול, לעג, לגלוג והתעללויות נפשיות ופיזיות שלא היו מביישות את הקוזה נוסטרה. הוא ספג ושתק. הוא כאב ומחה בסתר דמעה. הוא לא סיפר להוריו שהיו עסוקים מדי בתלאות סידורי העליה. הוא לא סיפר למורה כי לא חשב שיש לו דרך לתקשר עימה. הוא לא שמע ולא ידע על היועצת.
ואז נגלה אליו ליאו מסי. במקרה, בלי כוונה, ללא תכנון מוקדם. העמיתים בכתה שיחקו כדורגל בחצר ביה״ס, ואפי, שעמד מדי יום בצד וצפה בהם, זנוח ומנודה, החליט לנסות ולהצטרף אליהם על ידי הבאת הכדור שחואן, שכנו וחברו הטוב ביותר בארגנטינה, נתן לו כמתנה לנסיעה. הוא גם כתב לו הקדשה על הכדור: לאפי היקר, המסי הבא - באהבה וגעגוע, חואן.
הכדור של אפי היה חדש ומבריק. צבעי ברצלונה נצצו מעליו והציתו את הדימיון. הבנות של ד׳1 היו הראשונות שניגשו לאפי וביקשו לבחון את הסחורה. בעקבותיהן הגיעו גם הבנים. בראשם דחף את ראשו הגברבר של הכתה, הביריון והמנהיג הבלתי מעורער, אדי.
- מה זה הכדור הזה? הוא סנט לעבר אפי.
- הבאתי אותו מארגנטינה.
- ומה כתוב עליו?
- אה, זה בספרדית, הקדשה מהחבר שנתן לי אותו.
- חבר, בברצלונה? תפסיק לעבוד עלינו אחרת אני דואג שהכדור הזה ירפד לך את האף ואחרי זה לא תראה אותו יותר. מי זה העאלק חבר הזה שלך?
אפי רעד בכל גופו. הוא לא חווה אימה שכזו מימיו. עכשיו זו מלחמת הישרדות, שידר לו האינסטינקט שלו, ולשונו השתחררה כאילו קפיץ ענק ניתז ועף ממנה.
- החבר שלי הוא מסי. ליונל מסי. אנחנו מאותה שכונה. כשהוא בא לבקר בשנה שעברה הוא ראה אותי משחק בשכונה והעניק לי את הכדור הזה עם ההקדשה.
- מה כתוב בה?
- שממה שהוא ראה - אני יכול להיות מסי הבא.
אדי נטל את הכדור, בחן אותו והחל מלטף אותו מכל עבריו. הוא העביר אותו בין חבריו, מצביע על החתימה של הגדול מכולם. בעודו מחזיק באוצר ביד אחת, הוא הרים את השניה והניח אותה על כתפו של אפי, מפריד אותו בעדינות מהחבורה הגוהרת סביבו.
- בוא, מסי הבא, בוא נלך לשחק. אתה תהיה בהרכב הפותח, ובסוף כל משחק תספר לנו על מסי הקודם.
*
חייו של אפי חורש השתנו מאותו יום מקצה אל קצה. בתמורה לכך שנתן דרור לדימיונו וארג באמנות של מספר מדופלם את רשת קשריו עם הכדורגלן הטוב בתבל - הוא זכה לכבוד, יוקרה ומעמד של חצי אליל בעצמו. עיניים מעריצות רבות נישאו אליו בכל פעם שליונל מסי כבש פסגות ושבר שיאים. העולה החדש אפי חורש עלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. ועכשיו מסי הולך להרוס לו הכל.
*
הסיפור שזה עתה קראתם מבוסס על ״כדור השלג״, מאת רועי רשקס, בבימויו של רועי הורוביץ - הצגת ילדים של תיאטרון השעה, בכיכובו המדליק של ניב פטל. אפשר לראות אותה בימים אלה ברחבי הארץ וללמוד ממנה גם מה בדיוק קרה לאפי, מה יעלה בגורלו כאשר ברצלונה תגיע (או לא) בקיץ לטדי, ובעיקר מה קורה לנו, מבוגרים וילדים כאחד, אתמול, היום ומחר, כאן, שם ובכל מקום.
