ברור לכולם שבשלב מסוים הנרטיב של "שכר לימוד" מסתיים ומתחיל הלחץ האמיתי של עמידה בציפיות, הגעה ליעדים וזכייה בתארים. ממצב שבו אפשר לקבל בהבנה הפסדים, פתאום שחקן, מאמן או קבוצה מוצאים את עצמם בסיטואציה בה כל מעידה היא כבר בגדר אכזבה וכישלון. למרות שאנחנו מכירים את התופעה עדיין קשה בזמן אמת לשים את האצבע על הרגע האחד הזה – הרגע שבו מתרחש שינוי הסטאטוס. המשחק בין מנצ'סטר סיטי לבורוסיה דורטמונד ב"איתיחאד" נראה בדיוק כמו "הרגע האחד הזה" עבור שני המועדונים.
שתי הקבוצות חוות בשנים האחרונות התעוררות. דורטמונד, שזכתה באליפות אירופה עם אוטמאר היצפלד ב-1997 ובאליפות גרמניה ב-2002, מצאה עצמה מתנדנדת על קצה המצוק הכלכלי בעשור הקודם. אבל הסכם השידורים החדש של הבונדסליגה, לצד 80 אלף האוהדים שמגיעים לכל משחק ביתי בליגה בזכות יציעי העמידה בווסטפאלן שטאדיון, איפשרו לה ליפול לצד הנכון ומאז שיורגן קלופ הנהדר עלה על הקווים לקראת עונת 2008/9 הסיפור של דורטמונד הפך אולי למקסים ביותר שראינו בשנים האחרונות ברמות הגבוהות בכדורגל האירופאי.
ב-2010/11, עם הרכב שכלל לאורך העונה שמונה שחקנים בני 22 ומטה – בכללם כמה מהכשרונות המלהיבים ביותר ביבשת, פרושים על פני כל המגרש (מריו גצה, שינז'י קגאווה, קווין גרוסקרויץ, נורי שאהין, מרסל שמלצר, מאטס הומלס ועוד) – הילדים של קלופ זכו באליפות ולאהוב את דורטמונד הפך לדבר הכי טרנדי שחובב כדורגל אירופאי יכול לעשות. הרכב מאוד דומה המשיך את החגיגה עם דאבל מופלא בעונה שעברה ולאף אחד לא היה איכפת ממש שב-2011 דורטמונד לא עברה את שלב הבתים בליגה האירופית (סיימה שלישית אחרי פ.ס.ז' וסביליה) ושב-2012 הקבוצה סיימה אחרונה בבית בליגת האלופות, אחרי ארסנל, מארסיי ואולימפיאקוס. הסיבה? "שכר לימוד".
במקביל, גם מנצ'סטר סיטי טיפסה במעלה הטבלה המקומית בשנים האחרונות. אחרי שסיימה במקום העשירי ב-2008/9 (העונה הראשונה תחת השליטה של אבו דאבי), טיפסה למקום החמישי ב-2010 ופרצה את הרביעייה הגדולה בפרמיירליג ב-2011 עם המקום השלישי וזכייה בגביע האנגלי. כמובן שאת הפיניש של עונת 2011/12 בליגה האנגלית אף אחד לא יישכח עוד הרבה זמן.
השנה רצה הפלאטיני וסיטי ודורטמונד הוגרלו לאותו בית בליגת האלופות. אבל בית ד' הוא ממש לא חגיגה פרטית של האלופה האנגלית והדאבליסטית הגרמנית – עם ריאל מדריד ואיאקס הוא הבית היחיד השנה באלופות שכל הקבוצות שמשובצות בו הן, ובכן, אלופות. והוא בלי שום ספק אחד מבתי המוות האיכותיים והמלהיבים שראינו מזה זמן רב. לכאורה, תירוץ מצוין להיכשל ולא לעלות שלב. עם מקום אחד שפחות או יותר מובטח לבלאנקוס, ועם האפשרות הממשית שהקבוצה המתחדשת של פרנק דה בור תציק לא מעט, במיוחד באמסטרדם ארנה, פספוס של המקום השני בבית וצניחה למחוזות הליגה האירופית אמור להתקבל בטבעיות. אבל לא השנה. לא עבור דורטמונד ולא עבור סיטי. ככה זה כשהבקשות לתשלום מהמזכירות מתחלפות בדד ליינים מהמרצים. עכשיו זה הזמן להראות מה אתה שווה.
אבל על אף קווי הדמיון, הדרכים השונות בתכלית שסיטי ודורטמונד לקחו בשנים האחרונות, מביאות אותן הערב במצב שונה מאוד לאצטדיון במנצ'סטר. זו לא רק העובדה שדורטמונד מגיעה אחרי ניצחון (ביתי וצפוי על אייאקס) ושסיטי מגיעה אחרי הפסד (בתום מאבק אדיר בברנבאו). נכון, הפסד נוסף של סיטי ירחיק אותה משמעותית מהסיכוי לסיים באחד משני המקומות הראשונים, בעוד הפסד מינימלי של דורטמונד בהחלט ישאיר אותה בתמונת המאבק הזה. אבל הדבר שמפריד יותר מכל בין המצב של סיטי לזה של דורטמונד הוא מה שיקרה במקרה של הדחה. וזו תוצאה של הדרכים בהן המועדונים האלה הולכים בהן.
בשתי הקבוצות הציפייה היא לעלות שלב. בדורטמונד יודעים שיש להם קבוצה מספיק מוכשרת ומגובשת כדי לעשות את זה, ואת הכישלון המתבקש הם חוו כבר בעונה שעברה. בסיטי, כמובן, אחרי שכמעט חצי מליארד פאונד נשפכו שם על רכש מאז ינואר 2009, אף אחד כבר לא יסתפק בדבר מלבד הופעה היסטורית בשלב הנוק אאוט של הצ'מפיונס.
עם זאת, הבדל אחד בולט במיוחד, והוא שהמשרה של קלופ לא תלויה בעליית שלב העונה, וזו של מנצ'יני כן. והסיבה לכך נעוצה בדרך. בדורטמונד, קלופ הוא חלק אינטגרלי מהדרך. כי בעוד שתי הקבוצות צירפו בשנים האחרונות עשרות שחקנים חדשים, בדורטמונד עשו את זה תוך שהם מפגינים אומנות סקאוטינג מהמעלה הראשונה, קבלת החלטות נהדרת ותהליך הטמעת כישרונות צעירים עליו מנצח קלופ בגאונות. כיום הוא מחזיק בסגל צעיר ומוכשר שהוא בנה, מלטש ומשפר כל הזמן. בסיטי, כמובן, מתפארים גם כן בטבלאות רכש ארוכות, אבל מנצ'יני הוא רק עוד שם ברשימה. מנצ'יני, וזה בלי קשר לכך שהוא עושה עבודה טובה בסיטי, הוא עוד אחד משלל הכוכבים שזרמו לקבוצה בזכות הכסף מהמפרץ. וכמו אצל כל כוכב, מתישהו האור שלו יפסיק לנצנץ.
רק לשם השוואה, הגיל הממוצע בו שחקן מהסגל הבוגר הנוכחי של דורטמונד הצטרף למועדון הוא 19. בסיטי הגיל הוא 24. המשמעות היא שקלופ מקבל אותם ילדים, מנצ'יני מקבל אותם שחקנים מוכנים. מה שהופך את קלופ לחלק מה-DNA של המועדון ואת מנצ'יני לבר החלפה. כמו ההבדל בין ללמוד לתואר לבין לקנות תואר, הבסיס של קלופ יציב ושל מנצ'יני לא. במלים אחרות, בשביל קלופ המפגש באצטדיון איתיחאד אמנם מגיע אחרי שהקבוצה שלו שילמה את שכר הלימוד, אבל הוא רק עוד נקודת ציון בדרך. בשביל מנצ'יני, הוא בהחלט יכול להיות המשחק שמסמל את תחילת הסוף.
