17 שנים ארוכות מאז שאתלטיקו מדריד נמנתה על 8 הקבוצות האחרונות של ליגת האלופות, והערב (שלישי) ההמתנה הסתיימה: דייגו סימאונה, שב-1997 עוד בעט (ובעיקר תיקל) במדי הקולצ'ונרוס, הצליח להחזיר את הקבוצה שלו לעילית של היבשת, רק הפעם כמאמן: 1:4 ביתי על מילאן (ו-1:5 בסיכום) הספיק למדרידאים וחידד את המסר: הרוסונרי לא שייכים לרמה הזאת, אתלטיקו המתחדשת - ועוד איך.
עד לפני חודש, אתלטיקו החזיקה ברצף של 23 משחקים בכל המסגרות ללא הפסד, אלא שמאז העומס החל להשפיע והקולצ'ונרוס נכנעו ב-4 מ-8 משחקיהם האחרונים. למרות זאת, במפעלים האירופיים הקבוצה הפכה את הוויסנטה קלדרון למבצר אמיתי: הפעם היא רשמה ניצחון אירופי מספר 16 ב-17 משחקים בבית, כך שהחשש מחוסר הניסיון היחסי במעמד התפוגג והגב מהקהל המקומי הספיק. מעבר לכך, אין טעם לייפות את המציאות עבור מילאן: מדובר בשתי קבוצות שאינן משתייכות לאותה קבוצת איכות.
ה-0:1 של דייגו קוסטה בסן סירו קבע שסיידורף יצטרך לשכתב את ההיסטוריה כדי לעלות, שכן רק שתי קבוצות בתולדות המפעל שבו מהפסד ביתי במשחק הראשון להעפלה (אייאקס ב-1996 ואינטר ב-2011). איך נאמר זאת בעדינות? מקומה של מילאן הנוכחית הוא ממש לא בין ספרי ההיסטוריה, וגם ההגעה לשמינית היא בבחינת הוצאת מים מהסלע.
2 וחצי דקות בדיוק לקחו לדייגו קוסטה עד שסיפק ביצוע מרהיב וכבש בוולה עם נגיעה עדינה וקטלנית באותה מידה. קאקה הצליח לנגוח שיוויון זמני (כבש עם הלב יותר מאשר עם הראש), ובאותן דקות סיידורף היה במרחק של שער אחד בלבד מקאמבק מפתיע, אבל למרות שאתלטיקו הפגינה בלבול רגעי, היא התעשתה וחזרה למושב הנהג הודות לארדה (40). בחצי השני המארחת הקשיחה עמדות וגרסיה סגר את הסיפור עם 1:3 בנגיחה (71), ומשם החבורה של סימאונה כבר לא הביטה לאחור, כשקוסטה עוד הספיק להשלים צמד (85) והעלה את מאזנו ל-8 שערים העונה.
עבור מילאן ההדחה הזאת - כמה שהיתה צפויה - מסמלת שקיעה מהותית יותר מאשר סוף הקמפיין של 13/14. הסגל המוגבל והמבוגר ברובו מלא ביותר מדי שחקנים שנמצאים מעבר לשיאם, ובהתחשב בעונה המסוייטת שהרוסונרי חווים בסרייה A (תשע נקודות מהמקום ה-5 שמוביל לליגה האירופית), נראה שאלופת אירופה 7 פעמים בעבר עומדת להיעדר מערבי שלישי ורביעי שלנו לתקופה די ארוכה. לעומתה, אם אתלטיקו תשכיל לשמור על הכוכבים שלה, היא תבלה על הבמה המרכזית עוד הרבה ולא תלך לשום מקום.
מהלך המשחק
2 וחצי דקות מהפתיחה, הקלדרון כבר געש: קוקה הגביה כדור עם המון רגש, קוסטה הניף רגל ושלח וולה עדין לרשת, 0:1 מהיר. בדקה ה-9 קוקה שוב הרים, הפעם בכדור חופשי, גרסיה בעט מהאוויר, אבל רק ליד העמוד. ההזדמנות הראשונה של מילאן הגיעה בדקה ה-24, כשבאלוטלי השתחרר ברחבה ובעט, אבל זה היה חלש מדי וקורטואה לא התרגש. בדקה ה-27 כל הקלפים נטרפו: פולי שלח הגבהה מעל כל ההגנה, קאקה התגנב מאחור ונגח פנימה, 1:1 מפתיע. עוד 8 דקות חלפו ושוב קאקה נגח מקרוב, אבל הפעם מעל המשקוף.
הקצב המטורף נמשך, ובדקה ה-40 הרשת של אביאטי שוב זזה: ארדה קיבל כדור על קצה הרחבה, הקפיץ על הברך וירה טיל שפגע ברמי וטס בקשת מעל השוער, 1:2 לאתלטיקו. בקושי 3 דקות חלפו עד שגרסיה התעופף למספרת שגירדה את הקורה.
16 שניות אחרי ההפסקה קוסטה כמעט השלים צמד, אלא שהבעיטה השטוחה שלו החטיאה את המסגרת. בדקה ה-48 גבי מצא את עצמו מול אביאטי ובעט עם כל הלב, השוער התעופף ולקח. בדקה ה-66 מילאן יצאה להתקפה נדירה ורוביניו שלח רוחב חזק בחצי הגובה, קורטואה אגרף בהצלחה. בדקה ה-71 הסיפור נגמר: כדור חופשי של גבי נחת על הראש של גרסיה, שנגח לפינה, 1:3 לקולצ'ונרוס. כעבור דקה רוביניו היה מוכרח לצמק, אלא שהכדור שלו הלך למשקוף. אקורד הסיום היה שייך לקוסטה, ש-5 דקות לסיום ניער מגן ושלח כדור מדוד לפינה של אביאטי, 1:4 גדול.
הרכבים
אתלטיקו מדריד: טיבו קורטואה; חואנפראן, דייגו גודין, מירנדה, פליפה לואיז; גבי, מריו סוארס, ראול גרסיה (חוסה סוסה/72), קוקה (דייגו/81), ארדה טוראן (כריסטיאן רודריגס/78); דייגו קוסטה.
מילאן: כריסטיאן אביאטי; איגנאציו אבאטה, אדיל רמי, דניאלה בונרה, אורבי עמנואלסון; מייקל אסיין (ג'יאמפאולו פאציני/68), נייג'ל דה יונג (סולי מונטארי/72), אנדראה פולי, עאדל תערבת (רוביניו/46), קאקה; מריו באלוטלי.
