בבחירה ה-2 נדב יעקבי לקח את רובין ואן פרסי.
בבחירה ה-3 אבי לקח את וויין רוני.
בבחירה ה-4 נדב לקח את איקר קסיאס.
בבחירה ה-5 אבי לקח את צ'אבי אלונסו.
בבחירה ה-6 נדב לקח את מסוט אוזיל.
בבחירה ה-7 אבי לקח את סרחיו ראמוס.
בבחירה ה-8 נדב לקח את סמי חדירה.
בבחירה ה-9 אבי לקח את אנחל די מריה.
בבחירה ה-10 נדב לקח את רייאן גיגס.
בבחירה ה-11 אבי לקח את נמניה וידיץ'.
בבחירה ה-12 נדב לקח את רפאל ואראן.
בבחירה ה-13 אבי לקח את מייקל קאריק.
בבחירה ה-14 נדב לקח את פפה.
בבחירה ה-15 אבי לקח את פטריס אברה.
בבחירה ה-16 נדב לקח את מרסלו.
בבחירה ה-17 אבי לקח את רפאל.
בבחירה ה-18 נדב לקח את גונסאלו היגוואין.
בבחירה ה-19 אבי לקח את שינג'י קגאווה.
בבחירה ה-20 נדב לקח את צ'יצ'אריטו.
בבחירה ה-21 אבי לקח את דויד דה חאה.
בבחירה ה-22 נדב לקח אלברו ארבלואה.
בבחירת המאמנים: אבי לקח את אלכס פרגוסון, נדב את ז'וזה מוריניו.
אתם יכולים לעזוב את הדף והעט (או האקסל), הנה ההרכבים המלאים:
נבחרת מלר
דה חאה; רפאל, ראמוס, וידיץ', אברה; צ'אבי אלונסו, קאריק, קגאווה; די מריה, רונאלדו, רוני
מאמן: הסר
נבחרת יעקבי
קסיאס; ארבלואה, ואראן, פפה, מרסלו; חדירה, גיגס, אוזיל; היגוואין, ואן פרסי, צ'יצ'אריטו
מאמן: המיוחד
וסתם כדי להראות עד כמה הקבוצות האלה עמוקות, הנה כמה שמות שנשארו בחוץ:
דייגו לופס; סמולינג, אוואנס, פרדיננד, ג'ונס, קרבאליו, אלביול, קוונטראו, בוטנר; אסיין, אנדרסון, פלטשר, סקולס, מודריץ', קאקה, ולנסיה, נאני, קלברלי, יאנג, קייחון, בנזמה. קבוצה לא רעה, הא?
אבל לא בשביל התכנסנו, אלא בשביל להכריע איזה מהקבוצות טובה יותר – של אבי או של נדב. ובשביל זה, נתחיל קודם מניתוח קצר של הדראפט (ועוד משהו על תוצאות הבחירות: בקבוצה של אבי 7 שחקני יונייטד, בזו של נדב 8 שחקני ריאל. אנחנו רק אומרים).
אחרי הבחירה הראשונה והברורה, לנדב היו 3 אופציות: רוני, ואן פרסי או קסיאס. הוא הלך דווקא על ההולנדי, מה שאיפשר לאבי לצוות את רוני ורונאלדו שוב, אבל השאיר לנדב את השוער הטוב יותר (ובהפרש). לאחר שהכוכבים ההתקפיים הגדולים ביותר נלקחו התפנו הקפטנים (נדב ואבי, כן?) לעיבוי החוליות האחרות. לכן שחקני ההתקפה (בשלישייה הקדמית) הבא שנבחר היה די מריה, שאבי לקח בבחירה 9.
כשהשלישייה הקדמית של אבי בעצם מלאה, נדב הבין שהוא יכול לחכות עם הבחירות האחרות להתקפה, ולקח את היגוואין וצ'יצ'אריטו בבחירות 18 ו-20 בהתאמה. הבחירה המפתיעה ביותר הייתה אולי זו של גיגס, שנדב לקח בבחירה החמישית שלו וה-10 הכללית. השם הכי בולט שנשאר בחוץ הוא כנראה זה של קאקה, כשגם בנזמה לא יאהב לשמוע על זה. וכעת, הדבר האחרון שאתם צריכים לפני שאנחנו משאירים אתכם עם התגובות והסקר הוא ניתוח של הקבוצות.
טים מלר
יתרונות:
* אומנם ההשפעה של שחקן אחד בכדורגל היא לא כמו בכדורסל, למשל, אבל למלר יש את השחקן הכי טוב מבין שתי הקבוצות. בעוד בחירות 2 עד 22 ניתנות לוויכוח, לכולם היה ברור מי יילקח ראשון. מלר יצא בהגרלה, והרוויח.
* יש אצלו הרבה יותר הרמוניה בשלישיה הקדמית. ראשית, העמדות יחסית ברורות: די מריה בימין, רוני באמצע ורונאלדו בשמאל – בדומה לעמדות שלהם במציאות (אם כי רוני משחק בדר"כ מאחורי החלוץ). כל השלושה יכולים לשחק לפחות בעוד תפקיד אחד מקדימה (למעשה, רק די מריה מוגבל בעמדה כלשהי – שפיץ). כך שאפשר לבצע הרבה חילופי מקום. והחלק הקדמי מהיר יותר מה של הקבוצה השניה. כמו כן, רונאלדו שיחק עם רוני חמש שנים, ועכשיו הוא כבר עונה שלישית עם די מריה, ולכן גם מבחינת כימיה יש למלר יתרון מקדימה בהשוואה הזו.
* צמד הקשרים האחוריים (קאריק-צ'אבי אלונסו) הם שניים מהמוסרים הטובים ביותר בעמדה שלהם, בטח מבין שתי הקבוצות. הם מסוגלים לנווט את המשחק מאחורה, ולנצל את המהירות של חבריהם. אומנם הם עצמם לא מהירים במיוחד, אבל גם לא הצמד שמולם (חדירה-גיגס).
חסרונות
* ההגנה: דה חאה מקבל מחמאות בחודשים האחרונים, ובצדק, אך עדיין קשה באמת לסמוך עליו עם עיניים עצומות (ואולי אבי צריך היה לבחור בכלל את דייגו לופס?). רפאל חווה אומנם עונת שיא, אך במשחק הקודם מול ריאל הוא התקשה מאוד (במיוחד בחצי הראשון) וכמו במקרה של דה חאה – הוא צעיר, ועדיין לא הוכיח שאפשר לסמוך עליו במאה אחוז. בטח לא ברמות האלה. וידיץ' הוא בלם נהדר כשהוא כשיר אבל, שלא כמו קסיאס שפצוע רק כחודש, וידיץ' כבר למעלה משנה לא כשיר במאה אחוז, ורק לאחרונה עושה סימנים ראשונים של חזרה למה שהיה בעבר (והדרך עוד ארוכה).
טים יעקבי
יתרונות
* אומנם למלר השחקן הטוב ביותר, אבל ליעקבי השוער הטוב ביותר בהפרש גדול. יש הרבה סיסמאות כמה אחוז מקבוצה מהווה השוער, בין אם הן מדויקות או לא, ברור שהוא משמעותי – ולכן, יתרון ברור לנדב שהעז עם בחירה גבוהה בשוער, וזה משתלם לו.
* כל החמישיה האחורית משחקת יחד בריאל מדריד. זהו למעשה החלק "הטהור" היחידי בשתי הקבוצות. נותן יתרון מבחינת תרגול וכימיה.
* החלק הקדמי מאיים יותר על השער, הרי הוא מורכב משלושה חלוצים אמיתיים.
* הניסיון של ראיין גיגס והעובדה שהוא לא יעמוד לרשות הצד השני, ש"רגיל" אליו עם קאריק, רוני וקגאווה במגרש, ופרגוסון על הקווים.
חסרונות
* הגיל של גיגס. ובמשחק הזה לא בחרנו מחליפים...
* שניים מהחלוצים של נדב יצטרכו לשחק באגף, היכן שהם פחות מביאים את היכולות שלהם לידי ביטוי. סביר להניח שאם ואן פרסי היה נשאר שחקן כנף, לצורך העניין, הוא גם היה נשאר בארסנל.
* אם ציינו את חוסר הניסיון והגיל הצעיר של דה חאה ורפאל אצל מלר, אי אפשר להימנע מלעשות אותו דבר על ואראן. אומנם הוא באמת מוכשר, והשבוע האחרון הוכיח שהוא "על אמת", אבל איך שלא נסובב את זה – הוא בן 19.
**
אוקיי. הפרק האחרון בסיפור הזה הוא כולו שלכם. עכשיו אתם יכולים להתחיל לדמיין איך זה נראה על המגרש, איך מוריניו מכין את הקבוצה שלו למפגש האחד הזה על כל הקופה, איזה טריק מתכנן פרגי, האם רוני-רונאלדו ישחזרו את ימיהם כקסם, האם חסרונו של גיגס בטים מלר יפגע בהם, מי יפתיע, מי יאכזב, והכי חשוב – מי מנצח? אז אולי באולד טראפורד אף אחד לא ישאל אתכם לגבי התוצאה הסופית, אבל כאן היא תיקבע רק על ידכם. קדימה, כל קול קובע!
