הניצחון בדרבי
במשפט אחד: לא תלויים רק בשחקן אחד
בשניים: אתלטיקו אירחה בשבת האחרונה את הדרבי החשוב ביותר מבחינתה העונה (לפחות עד גמר הגביע בחודש הבא), כששתי מטרות עומדות לנגד עיניה – שבירת רצף 14 השנים של כישלונות בדרבי, ועלייה למקום השני בטבלה על חשבון ריאל. הבלאנקוס, מצידם, לא התעניינו בזה יותר מדי. הראש היה תקוע עמוק בגומלין הצ'מפיונס, ההרכב משופע במחליפים ורונאלדו – ההוא שאי אפשר בלעדיו – לא נכלל בסגל. ולמרות הכל, ועל אף משחק נרפה, מוריניו יצא עם ניצחון.
איך זה משפיע? ריאל הוכיחה, בעיקר לעצמה, שהיא לא תלויה רק בכוכב אחד. מבחינה מוראלית, זה פלוס לא קטן. עכשיו תחברו לזה את העובדה שהערב יופיע ההרכב החזק ביותר, יחד עם רונאלדו – ותקבלו קבוצה שמאמינה קצת יותר ביכולותיה.
הברנבאו
במשפט אחד: הבית הכי ביתי באירופה
בשניים: ריאל מחזיקה במאזן הביתי הטוב ביבשת. ריאל אירחה העונה 26 משחקים בברנבאו בכל המסגרות, מתוכם ניצחה ב-21, כשבחמישה הנותרים סיימה בתיקו. מאזן השערים: 22-78 (!). בממוצע כובשת ריאל שלושה שערים במשחק, לעומת 0.8 שערי חובה בממוצע. אם זה לא מספיק, בעשרה משחקי בית, הבלאנקוס שמרו על שער נקי.
איך זה משפיע? כשהתוצאה הממוצעת במשחקי הבית היא 3-נקודה-משהו מול 0-נקודה-משהו, גם בריאל מבינים שזו התוצאה שעשויה להספיק כדי לעבור את דורטמונד. ומזה, אי אפשר שלא לשאוב אופטימיות. ועוד לא דיברנו על 85 אלף אוהדים רעשניים ביציעים שידחפו את ריאל לניצחון.
היו דברים מעולם
במשפט אחד: אפשר לחזור מפיגור של שלושה שערים
בשניים: לא צריכים ללכת רחוק מדי כדי לגלות שבכדורגל הכל יכול לקרות והכל כבר קרה. ליברפול מחקה בתוך שש דקות פיגור של שלושה שערים מול מילאן בגמר האלופות לפני 8 שנים באיסטנבול, שבדיה חזרה השנה מול גרמניה מפיגור של ארבעה שערים, ולא מזמן – בשמינית גמר האלופות העונה – ברצלונה השלימה את הרמונטאדה הגדולה כשניצחה את מילאן (כן, שוב הם), 0:4 בגומלין, אחרי הפסד בשני שערים במשחק הראשון.
איך זה משפיע? העובדה שנעשו קאמבקים גדולים מזה שריאל זקוקה לו, הופכת את המשימה הערב לברת השגה ומוחשית. פתאום המשקולות קצת פחות כבדות.
על כל הקופה
במשפט אחד: "לה דסימה" או לא להיות.
בשניים: כשהאליפות בספרד הוכרעה אי שם בתחילת העונה וכשגביע המלך לא נחשב להישג מספק, ריאל ריכזה את כל מאמציה לעבר מטרה אחת – זכייה בגביע האלופות העשירי בתולדותיה ("לה דסימה"). למעשה, מוריניו הגיע למועדון בעיקר בשביל זה. בעונה שעברה, אחרי שהחזיר את האליפות למדריד, עוד מחלו לו על ההדחה בחצי הגמר מול באיירן. אבל העונה – זה כל מה שנשאר. הדחה גם הפעם תכתיר את העונה ככישלון. כן, כי-ש-לון.
איך זה משפיע? מצד אחד, זה יכול להלחיץ, אך מנגד - ריאל תבוא מרוכזת ומפוקסת מתמיד. להיות או לחדול, אם תרצו. אם לא ישיגו את הכרטיס לגמר בוומבלי, ריאל תסיים למעשה את העונה כבר עכשיו (עם פרס ניחומים בדמות גמר גביע המלך) – ועל זה אף אחד לא מוכן לשמוע.
הגאווה הספרדית
במשפט אחד: להשיב את הכבוד
בשניים: השליטה הגרמנית המוחלטת בחצאי הגמר, עם מאזן שערים 1:8, נתנה את האות לחגיגות סביב הבונדסטאג. גמר כל-גרמני מזמן לא היה מוחשי כל כך, והדיבורים על סוף עידן בכדורגל העולמי רק הולכים ומתרבים. מעבר לערך הספורטיבי, משהו בגאווה הלאומית בספרד נרמס – ואף אחד לא רוצה לחשוב על חגיגות גרמניות בכיכר "סיבלס".
איך זה משפיע? כשהכבוד הלאומי מונח על הכף, המשחק מקבל משמעות הרבה יותר כבדה. המוטיבציה היא לא רק בהעפלה לגמר לשם הצלחת המועדון, אלא גם לשם הכדורגל המקומי, מלחמה על הדגל. להחזיר את הגאווה הספרדית, ולהשיב לגרמנים כגמולם. אז נכון, בהרכב הראשון של ריאל משחקים בדיוק שלושה ספרדים, אבל המועדון – שמזוהה עם המלוכה בספרד – הוא זה שצריך לעשות את זה.
