תפקיד המאמן יכול להיות אכזרי לעיתים. אתה יכול להיות האדם הכי מוכשר, בעל המוטיבציה הגדולה ביותר, אבל אם לא תצליח ליצור את הקשרים הנכונים עם האנשים הנכונים, שיוכלו להיות כרטיס הכניסה שלך למועדון הקבוצות הגדולות, יכול להיות שתיתקע בדרך ולא תוכל לפרוץ קדימה.
תקופה לא ארוכה, אפילו בתפקיד פעוט ולא חשוב במועדון גדול, בייחוד אם אתה בא ממדינה שלא מתמחה בייצוא של מאמנים, תעזור לך ללמוד על תפקוד במצבי לחץ במעמדים חשובים, על התמודדות עם שחקנים שחושבים שהם גדולים יותר מאלוהים ותיתן לך זמן לגבש תפיסת עולם לגבי הכדורגל אותו אתה רוצה להנחיל.
אם אתה רוצה לעשות את הצעד קדימה בתור מאמן, עליך להיות פוליטיקאי, להפוך לחברם הטוב ביותר של המנהלים שלך ולהיות זה שלוחש על אוזנם. בסופו של דבר הם יתגמלו אותך ויתנו לך את הג'וב עליו חלמת, לפעמים על חשבון מישהו שנחשב יותר טוב ממך ולא, אני ממש לא מדבר על מי שאתם חושבים, אם כי יש בין שניהם קשר.
מאמן אינטר, ז'וזה מוריניו, או המיוחד בשבילכם, התחיל את דרכו בצמרת הכדורגל העולמי כמתורגמן של בובי רובסון בליסבון לפני שעשה את דרכו לספסל של ברצלונה כעוזרו של האנגלי. בזכות אותה תקופה, הפך הפורטוגלי למאמן שאתם מכירים היום, כאשר מהמועדון למד את משחק המסירות אותו הנחיל קרויף, מרובסון את היכולת לגרום לשחקנים לשחק בשביל המאמן ולאחר מכן למד מוואן חאל את החשיבות של סדר ומשמעת.
"הזמן שהוא בילה בברצלונה היה קריטי להתפתחות שלו, סיפר חורחה מנואל רבלו פרננדס, המכונה סילאס, שהיה שחקן שלו בליירה וחידד: "שם הוא למד את החשיבות של משחק המסירות, העמידה הנכונה והתנועה" ואקס בארסה, אלברט פרר הוסיף: " היתה לו בבארסה הזדמנות זהב ללמוד ולהיבנות והוא ניצל אותה".
גם מוריניו עצמו הודה כי את יסודות האימון שלו רכש כאשר בילה בקטאלוניה. כאשר קיבל דוקטורט של כבוד בליסבון גילה: "הפילוסופיה של ברצלונה השפיעה עלי יותר מכל מאמן אחר. למועדון הזה יש תרבות מיוחדת. השנים שהייתי שם היו חיוניות להתפתחות שלי כמאמן. בברצלונה גיבשתי את הקונספט שאני מנחיל לשחקנים שלי היום".
"למה ספסל המחליפים בצד שמאל?!?"
"הוא הציג את עצמו בשדה התעופה ואמר לי: 'שלום אדוני, השם שלי הוא ז'וזה מוריניו והנשיא שכר אותי כדי להיות המתורגמן שלך. אני מקווה שאוכל לעשות עבודה טובה עבורך, אדוני", סיפר רובסון על הפגישה הראשונה שלו עם הפורטוגלי לאחר שמונה למאמן ספורטינג ליסבון.
המתורגמן הצעיר מייד התחבר לסר בובי, שאמר עליו: "הוא היה תלמיד של המשחק, חכם, נלהב ורוצה ללמוד. היתה לנו דעה דומה לגבי איך המשחק צריך להיות משוחק. מערכת היחסים שלנו היתה חזקה ומבוססת על אמון וכבוד. הפכנו לחברים טובים".
השניים עזבו ביחד את ספורטינג ועברו לפורטו, איתה זכו בשתי אליפויות ביחד. רובסון כל כך התרשם ממוסר העבודה של המתורגמן שלו, עד שהחליט לקחת אותו איתו לעבודה הבאה שלו, כאשר ב-1996 ברצלונה קראה למאמן הוותיק על מנת שיחזיר לה את האליפות המקומית. המשימה אמנם לא צלחה, אבל מוריניו הותיר את חותמו בצורה חזקה מאוד בזכות הידע שלו והגישה החכמה והאמיצה.
איש סודו של רובסון לא היה ביישן ולא פחד לשנות סדרי עולם. כאשר ראה שהספסל של בארסה ממוקם בצד השמאלי של המגרש הזדעק: "לא יכול להיות! הספסל צריך להיות מצד ימין, שזה איפה שנמצא הקוון שאחראי את ההתקפה שלנו או של היריב. צריך להיות קרוב אליו, כדי ללחוץ עליו, לאכול לו את האוזן. אם הוא ישרוק לנו שני נבדלים רצופים, השלישי לא יעבור!".
לאט לאט הוא החל לצבור כח במועדון. מוריניו העביר לא מעט אימונים בקבוצה כבר בתקופתו של בובי רובסון וזה היה נראה טבעי לגמרי, גם לשחקנים, שהעריצו אותו (רובסון: "הייתם צריכים לראות איך רונאלדו התייחס אליו. הוא ידע איך לדבר איתו") וגם למנהלים, שהבינו שיש להם יהלום בידיים (סגן נשיא הקבוצה לשעבר, ג'וזף מוסונס: "הוא דיבר שעתיים שלמות עם מאמן הכושר שלנו מייד כאשר הגיע ולפי השיחה היה ברור שהוא הבין את המשחק בצורה מדהימה. ביטלתי פגישות כדי לשמוע אותו מדבר. מאז שהלניו הררה אימן פה לא נהניתי כך").
פרננדז ומוריניו - מאנו א מאנו
אבל שלא תטעו, בתוך המועדון החצין מוריניו את כל התכונות החיוביות שלו, אבל מהר מאוד גם השחצנות שלו החלה להרים את ראשה. באחד הראיונות הראשונים שלו נשאל מוריניו לגבי הנטיות המיניות שלו ולא פחד להישמע לא פוליטיקלי קורקטי כשאמר: "מי שחושב שאני הומו, שיביא לי את אחותו".
אבל השיא הגיע ב-24.11.1996. ברצלונה היתה בדרך להפסיד לאתלטיק בילבאו בסאן מאמס והמאמן המארח, לואיס פרננדז, לא הפסיק להקניט את הספסל של האורחים. לא מישהו כמו מוריניו יבליג והשניים היו קרובים לעימות פיזי אחד עם השני לפני שקשר בארסה דאז, פפ גווארדיולה הפריד ביניהם כשבדרך הוא זורק לצרפתי חם המזג: "מקצוען לא צוחק מהיריב שלו". לאחר המשחק חיפש מוריניו את התקשורת כדי להקניט את מי שיהפוך בקרוב למאמן נבחרת ישראל וענה כשנשאל על התקרית: "פרננדז עשה מהמשחק מלחמת כלבים. אני מדבר על גברים, לא על ילדים לא מחונכים".
בסוף אותה עונה עזב רובסון את ברצלונה ולואיס ואן חאל הגיע. ההולנדי, שהתרשם מהמקצוענות של מוריניו, החליט להשאיר אותו והפורטוגלי הבין שיש לו הזדמנות ללמוד מאחד הטובים ביותר והמשיך במועדון. אוסקר גארסיה, שחקנה של ברצלונה באותה תקופה, הסביר איך שכנע מוריניו את ואן חאל להשאירו: "הוא היה איש סודו רובסון, כאשר זה היה מאמן, אבל כשהחליף את ואן חאל את האנגלי, תוך זמן קצר הוא נראה כמו מאמן מבית הספר של אייאקס".
ואן חאל, עם עזרתו של מוריניו, הוביל את בארסה לשתי אליפויות והשתיים הפכו לחברים טובים, אבל האוהדים המקומים לא היו מרוצים מסוג הכדורגל שהנחיל ואן חאל בברצונה ודרשו את פיטוריו של המאמן ההולנדי, שלא הצליח להוביל את הקבוצה רחוק בגביע אירופה. יחסיו של מוריניו עם המועדון הקטאלוני תמו ומאותו שלב החלו לקבל תפנית לרעה.
שורשי הסכסוך
לורנסו סרה פרר, שאימן לפני כן את הנוער, החליף את ואן חאל ומוריניו היה צריך לעשות את צעדיו הראשונים כמאמן ראשי במקום אחר ובסופו של דבר בנפיקה תויקה כקבוצה הראשונה שלו כאיש המרכזי מאחורי הקווים. רק תשעה משחקים הוא אימן אצל הנשרים לפני שעבר לליירה, שם עשה את הפריצה הגדולה, שהובילה אותו לפורטו ולזכיה איתה בליגת האלופות.
לברצלונה היו מאז כמה הזדמנויות למנות את מוריניו למאמן מאז, אבל מועמדותו לא קיבלה רוב בחבר המנהלים של הקבוצה והוא לא ממש זוכר להם חסד נעורים ולא סולח. כאשר פגשה עם צ'לסי את בארסה בעונת 2005/6 עקץ המיוחד את הקטאלונים: "ב-200 שנים של היסטוריה ברצלונה זכתה רק פעם אחת בגביע אירופה לאלופות. אני מאמן רק כמה שנים וכבר זכיתי בגביע אחד". האוהדים המקומיים לא נשארו חייבים והקניטו אותו עם כניסתו לאצטדיון: "אתה רק מתורגמן".
כעת הגולם שוב עשוי לקום על יוצרו כאשר מוריניו קרוב מאוד להדיח שוב את ברצלונה מליגת האלופות, הפעם עם אינטר. בסוף השנה הנוכחית הוא צפוי לעזוב את איטליה ולחפש קבוצה חדשה לאחר שהצהיר כי הוא שונא את איטליה.
המטרה שלו כעת היא לזכות באליפות בשלוש הליגות הבכירות והוא כבר עשה זאת בארץ המגף ובאנגליה. אותו חבר מנהלים שלא רצה אותו כמאמן ראשי בברצלונה, עשוי לראות אותו אצל היריבה המושבעת ואז יהיו לו לפחות שתי הזדמנויות לנקום בהם בעונה אחת. למרות זאת, די בטוח שמשאלת הלב הכי גדולה של מוריניו היא לחזור לשבת על הספסל בנואו קאמפ אחרי שהוביל את אינטר לזכיה בליגת האלופות, בדיוק כפי שעשה רק הלניו הררה לפניו.
