הפייר פליי הפיננסי. כמה פעמים הספקתם לשמוע עליו בשנתיים האחרונות? אינספור. באמת. חלק מאוד גדול מהאזכורים האלה היה כמובן בהקשר של קבוצות עשירות עם בעלים שמזרים מזומנים בקצב מסחרר. כמו במקרה של צ'לסי שהיא ללא ספק אחת הקבוצות שהתקנות הכלכליות האלה אמורות להשפיע עליהן יותר מאחרות.
אבל בינתיים, הפייר פליי הפיננסי (FFP) הזה לא ממש מזיז לקבוצות הבכירות ביבשת. נראה שרוב ההשפעה של התקנות הללו הן ביחסי הציבור של מישל פלאטיני ובכמות התעסוקה של כתבי ספורט. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שהקבוצות הגדולות של היבשת, ובכללן כמה מתעשרות חדשות כמו מלאגה ופ.ס.ז', לא עושות סימנים של הידוק החגורה? אם כבר, החשש שלהן מכך שהעונות הבאות כבר ייכנסו לחישובי ה-FFP גרם לחלקן לבזבז בתקופה האחרונה יותר משהתכוונו מלכתחילה.
בעצם נראה שרומן אברמוביץ', בדיוק כמו עמיתיו השונים מרחבי אירופה, מצפצף על כל העניין הזה. קודם כל, שיטות לעקוף את ה-FFP לא חסרות כבר עכשיו. במנצ'סטר סיטי, למשל, עושים את זה בצורה מאוד ברורה: שייח' מנסור, הבעלים ובן למשפחת המלוכה של אבו דאבי, לא צריך להעביר כסף מהחשבון שלו לזה של הקבוצה, מה שייחשב כהוצאה שסיטי תצטרך להציג כנגדה הכנסות. במקום זאת, חברת התעופה של אבו דאבי נותנת חסות לאצטדיון (ה"סיטי אוב מנצ'סטר סטדיום", הוא כידוע, "איתיחאד סטדיום"), וכך אותו כסף בדיוק מועבר לקבוצה, רק שבמקום להיחשב כהוצאה, הוא נחשב כהכנסה. וההכנסות הללו יאפשרו לסיטי לבזבז סכומי עתק על רכש גם בעתיד. ותהיו סמוכים ובטוחים שמנסור, אברמוביץ' ודומיהם כבר מינו צוותי חשבים ועורכי דין שימצאו עוד ועוד פרצות בתקנות של נשיא אופ"א.
בנוסף, נראה שהתחושה בקרב בעלי הקבוצות החזקים היא שפלאטיני פשוט מבלף ושלא יהיה לו את הכוח לעמוד מאחורי האיום שלו. הרי העונש של אי ציות לתקנות ה-FFP שהקבוצות אמורות לחטוף הוא הרחקה ממפעלים אירופאיים. אבל בואו נניח לרגע שמנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, סיטי, ריאל מדריד, ברצלונה, יובנטוס, מילאן ואולי עוד קבוצה או שתיים ברמתן או מעט מתחת להן לא מצליחות לצמצם את ההפסדים שלהן לרמה שפלאטיני חושב שהיא בסדר. האם יהיה לו את האומץ לזרוק אותן, את כולן, במקביל, מליגת האלופות? מה יהיה שווה המפעל השנתי המשמעותי היחיד של אופ"א בלי כל השמות האלה? ובכן, הרבה פחות משהוא שווה עכשיו (וכבר עכשיו הוא רחוק מלמצות את הפוטנציאל הכלכלי שלו, אבל זה עניין אחר).
מכל הסיבות האלה, יכול להיות שאברמוביץ' ואנשיו יצחקו לנו בפנים אם נבוא ונגיד להם שהמשחק הערב, בגמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, הוא ההזדמנות האחרונה של הבלוז שלו לזכות בתואר היחיד שחמק מצ'לסי תחת ידיו של הבעלים. התואר האחד הזה שרומן באמת רוצה, מהיום הראשון שדרך בקובהאם.
כי למה שזו תהיה ההזדמנות האחרונה, אם אברמוביץ' ימצא דרכים להמשיך להזרים כסף? למה שזו תהיה ההזדמנות האחרונה אם לפלאטיני בכלל לא יהיה את הגב לזרוק את הקבוצות הגדולות מהצ'מפיונס?
ובכן, הנה רעיון – למען יראו וייראו.
כשפיטר קניון, יו"ר המועדון לשעבר שאברמוביץ' מינה, דיבר לפני שבע שנים על החזון שלו שב-2015 צ'לסי תהיה קבוצה שתחזיק את עצמה מבחינה כלכלית, הוא התבסס על הערכה מרכזית אחת, והיא שההצלחות על המגרש והעבודה השיווקית במועדון יגדילו את קהל האוהדים של הקבוצה ברחבי העולם, מה שיהפוך אותם ללקוחות נאמנים, שיגדילו משמעותית את ההכנסות של הקבוצה. קניון גם ראה כבר כיצד צ'לסי עוזבת את סטמפורד ברידג', שנבנה לפני 136 שנה ושופץ לאחרונה לפני 22 שנה, ומקיימת את משחקי הבית שלה באצטדיון מודרני, כזה שגם אם לא יהיה גדול בהרבה מהברידג' (41.8 אלף מושבים), ייצר הכנסות גבוהות בהרבה הודות לשלל השירותים שיציע, עם חוויית יום משחק משודרגת וסוחטת (כספים) משמעותית.
אבל הבעיה היא שכיום, ב-2012, כשקניון כבר מזמן לא מגיע בכל בוקר למשרד עם סמל האריה הכחול על הדלת, לא רק שצ'לסי מאוד רחוקה ממעבר לאצטדיון שכזה, אלא שהיא גם רחוקה מלהיות אחת מ-5 הקבוצות האהודות בעולם, שזה מה שהיא צריכה להיות פחות או יותר כדי לייצר הכנסות שיעזרו להצדיק את ההוצאות שלה על רכש, שכר, וחילופי מאמנים.
ולעובדת היותה של צ'לסי מועדון פחות אהוד מיונייטד, ליברפול, ארסנל, באיירן מינכן, יובנטוס, מילאן, אינטר, ריאל מדריד וברצלונה, ישנה השלכה אפשרית נוספת, מעבר לעובדה שההכנסות שהיא מייצרת מהקהל שלה לא גדולות מספיק, והיא שזה פשוט יעבור יותר חלק אם דווקא היא תהיה הקבוצה שתיזרק מליגת האלופות במקרה שלא תעמוד בתקנות ה-FFP.
שתי תופעות עיקריות הן שהולידו את הרעיון של ה-FFP, ושדחפו את פלאטיני להוציא אותו אל הפועל (מעבר לאג'נדה הפרטית והפוליטית שלו): 1) קבוצות שהתפרקו לאחר שבעלים שהתחייב לסכומי כסף גדולים קם ועזב. 2) קבוצות שבעלים עשיר במיוחד השתלט עליהן, מה שתורגם להשקעה מטורפת אבל לא באצטדיונים, מחלקות נוער ואקדמיות אלא בשחקנים, מה שהעלה את מחירי השחקנים בשוק ושהוציא מפרופורציה את עלויות השכר באירופה. צ'לסי היא אולי המייצגת המרכזית של התופעה השנייה. ומה יהיה יותר טוב מאשר להפיל את הסמל של מה שאתה יוצא נגדו?
זו אפילו לא מנצ'סטר סיטי, שאפשר לומר גם עליה שהיא עלולה להיות קורבן מועדף על פלאטיני. כי בעוד סיטי מטפסת מעלה וצוברת אהדה, שיאה המקצועי של צ'לסי בעידן אברמוביץ' נמצא מאחוריה, ואולי לא ישוחזר כלל, בטח לא בקרוב.
ובמקרה כזה, הסיכוי אולי האחרון של צ'לסי להציל את עצמה מגורל שכזה, תהיה לזכות הערב בליגת האלופות. זכייה שכזו תבטיח לא רק הכנסה מטורפת של 59 מליון יורו מהשתתפות בליגת האלופות השנה (אם תפסיד, תכניס סכום לא הרבה פחות מטורף של כ-55.6), אלא גם את ההשתתפות במדפסת הכסף הזו בשנה הבאה – דבר שצ'לסי, לראשונה בעידן אברומביץ', לא הצליחה להבטיח דרך הליגה העונה.
צ'לסי לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד – והכוונה כאן היא לגמרי במובן הכלכלי. עבור קבוצה עם סך משכורות עצום (יותר מ-150 מליון פאונד, שני באנגליה רק לסיטי), ותקציב שממש לא קרוב ללהיות מאוזן (הפסידה כ-140 מליון פאונד בשנתיים האחרונות, אחרי שהפסידה "רק" כ-45 מליון ב-2009, השנה שקדמה לתקופה הזו), ההכנסות מליגת האלופות הן בגדר אוויר לנשימה. בשנה שעברה, כשצ'לסי הודחה ברבע הגמר על ידי יונייטד, היא עדיין הספיקה להכניס כמעט 45 מליון יורו מפרסים ומחלקה בחוזי הטלוויזיה של המפעל. 18% מסך כל ההכנסות של המועדון אשתקד.
וברור שמדובר כאן בכדור שלג, בדיוק מהסוג שליברפול, למשל, לא מצליחה לעצור. מעבר לעובדה שליבת הסגל של צ'לסי בנוייה על שחקנים מבוגרים ברובה, הרי שעונה בלי ההכנסות האלה משמעותה פחות אפשרויות להוציא כסף ולהתחזק, בטח תחת ה-FFP. מה שמרחיק את מיטב השחקנים בשוק מהקבוצה, ואת הקבוצה מליגת האלופות. וכן הלאה.
אז בינתיים אברמוביץ' ודומיו עוטים ארשת של אדישות, אולי אפילו קצת משחקים "פחדן" עם אופ"א. אבל גם האוליגרך יודע טוב מאוד: סוף הדרך שלו מעולם לא היה קרוב יותר, ויש לו רק עוד יציאה אחת לפני שהוא מגיע אל הקיר שבסוף המסילה. שיסתכל ב-GPS, זה אמור להיות איפושהו במינכן.
