במשך כמעט 30 שנה, מאז שגביע האלופות שינה צורה ושם והפך לליגת האלופות, רק קבוצה אחת, ריאל מדריד, הצליחה לזכות בגביע הנחשק פעמיים ברציפות. למעשה ה"בלאנקוס" זכו בו שלוש פעמים בזה אחר זה.
זה התחיל ב-2016 עם הניצחון בפנדלים על אתלטיקו מדריד במילאנו, נמשך עם הניצחון הגדול על יובנטוס בקארדיף, והרצף הסתיים כאשר ריאל ניצחה את ליברפול בגמר 2018 בקייב.
אבל ריאל היא היוצאת דופן, שכן בכל 24 הפעמים האחרות הקבוצה שזכתה בגביע עם האוזניים הגדולות בעונה כלשהי, נכשלה במשימה בעונה שבאה לאחריה. כך קרה לליברפול, שהייתה הפייבוריטית הגדולה בעונה שעברה, ואשר הודחה כבר בשמינית הגמר ע"י אתלטיקו מדריד.
כעת האתגר ניצב לפתחה של באיירן מינכן. האלופה הגרמנית זכתה בעונה שעברה בתואר כשהיא שוברת בדרך לא מעט שיאים. היא ניצחה בכל 10 המשחקים שלה מתחילת שלב הבתים ועד לגמר מול פ.ס.ז' בליסבון. וברבע הגמר היא רשמה את הניצחון הגבוה ביותר אי פעם בשלבי הנוק אאוט, 2:8 על ברצלונה.
באופן טבעי באיירן מגיעה לעונה החדשה כפייבוריטית, וזה לא מפתיע אף אחד. אנחנו מדברים על קבוצה שמאז אמצע ינואר ניצחה ב-31 מ-33 המשחקים שלה. ה"נפילות" היחידות היו תיקו 0:0 עם לייפציג והפסד 4:1 להופנהיים של מונאס דאבור. המאזן הוא לא 100 אחוז כי אין דברים כאלה בכדורגל, אבל הוא קרוב לשלמות.
למי ששכח, באיירן פתחה את העונה בליגה עם ניצחון 0:8 על שאלקה. זה היה משחקה הראשון אחרי גמר ליגת האלופות, כשלשחקנים של האנזי פליק לא היה זמן להתכונן לעונה החדשה. הם בעצם חזרו לאימונים כמה ימים לפני כן, אחרי שעשו חופשת קיץ מזורזת.
בארבעת המשחקים האחרונים שלה, לפני שהיא פותחת את דרכה בליגת האלופות מול אתלטיקו מדריד, באיירן הבקיעה 14 שערים. עבור קבוצות אחרות זה מאזן אדיר, מבחינת הבווארים ממוצע של 3.5 שערים למשחק הוא סביר.
אחרי שזכתה בעונה שעברה באליפות, בגביע ובליגת האלופות, באיירן כבר הספיקה לזכות העונה בעוד שני תארים: הסופר קאפ האירופי, אחרי הניצחון על סביליה, והסופר קאפ הגרמני, אחרי שגברה על בורוסיה דורטמונד. לא להאמין, אבל האנזי פליק, שהיום לפני שנה היה עדיין עוזרו הנחבא אל הכלים של ניקו קובאץ', הספיק לזכות ב-11 החודשים האחרונים בלא פחות מ-5 תארים. בממוצע תואר בכל 66 ימים. מטורף!
באיירן לא תהיה שונה בהרבה מהקבוצה שראינו בעונה שעברה טורפת את אירופה עם כמה משחקים בלתי נשכחים. כמעט כל שחקני המפתח נשארו ומבט ממוקד לעבר הסגל מגלה שפה ושם היא אפילו התחזקה.
אבל לפני שנראה מי הגיע, קודם כל נבדוק מי עזב. אין ספק שהעזיבה הכי משמעותית היא זו של תיאגו אלקנטרה, שנמכר לליברפול. תיאגו הוא השחקן היחיד מבין אלו שפתחו בגמר ליגת האלופות שכבר לא נמצא בקבוצה. חוץ ממנו שני המושאלים חזרו לקבוצותיהם, פליפה קוטיניו לברצלונה ואיבן פרישיץ' לאינטר.
במקומם הצטרפו לבאיירן לא פחות משישה שחקנים, שמעבים את הסגל באופן משמעותי. צריך לזכור שהעונה הזו תהיה שונה מכל עונה אחרת שהיכרנו. היא התחילה מאוד מאוחר ולכן צפיפות המשחקים תהיה אדירה והעומס יהיה גדול יותר במעבר. זו הסיבה שהנהלת באיירן רכשה בעיקר שחקנים משלימים. כאלו שיוכלו לתת מנוחה לתותחים הכבדים.
וכך ראינו במשחק הגביע מול דורן מרזניך בשבוע שעבר חמישה מהחדשים עושים בכורה בקבוצה, בניצחון הקליל 0:3. החלוץ אריק מקסים צ'ופו מוטינג, שהגיע מפ.ס.ז', הבקיע צמד. המגן הימני בונה סאר, שנרכש ממארסיי, בישל לו את השער הראשון. בין הקורות עמד השוער אלכסנדר נובל, שהגיע משאלקה (כמו מנואל נוייר בשעתו). בקישור שיחק הלהטוטן הברזילאי דוגלאס קוסטה, שחזר לבאיירן אחרי שלוש עונות ביובנטוס, כשלצידו משחק מארק רוקה הספרדי, שנרכש מאספניול.
דווקא השם הגדול ביותר מבין שחקני הרכש, לירוי סאנה, נעדר בשל פציעה. אבל סאנה, בניגוד ליתר השמות החדשים, אמור להיות שחקן מפתח בהרכב של פליק. באיירן שילמה עבור הקיצוני הגרמני הצעיר 49 מיליון יורו למנצ'סטר סיטי.
מי שדיבר בהרחבה על מדיניות הרכש של באיירן הוא המנהל הספורטיבי חסן סליהמידזיץ', שבראיון ל"בילד" הגדיר אותה כ"מדיניות שני העמודים". הטענה הרווחת היא שלבאיירן יש בעייה להחתים שחקנים צעירים ומוכשרים, שרוצים לשחק באופן מיידי ואין להם סבלנות להמתין, כי ההרכב של באיירן מלא בכוכבים. זו הסיבה שהאנגלים המוכשרים ג'יידון סאנצ'ו לפני מספר שנים וג'וד בלינגהאם העונה, בחרו דווקא בבורוסיה דורטמונד.
באיירן הביעה עניין בסאנצ'ו כשהיה שחקן נוער מוכשר במנצ'סטר סיטי, אבל הוא הבין שבדורטמונד יש לו סיכוי גדול בהרבה לשחק בהרכב, ועשה החלטה שהסתברה כנכונה. בעקבותיו הלך גם בלינגהאם, שערך סיור במתקנים של באיירן מינכן לפני שנתיים, אבל החליט לבחור לבסוף בדורטמונד.
סליהמידזיץ' הביע התנגדות לתאוריה הזאת: "קינגסלי קומאן, יוזאה קימיש ואלפונסו דייויס הם שלושה שחקנים שהפכו לשחקני הרכב זמן קצר יחסית אחרי שהגיעו ככשרונות צעירים ומבטיחים. אני בטוח שגם טאנגי קואסי, שהוא גם בן 18, יהפוך בקרוב לשחקן חשוב".
מה שכן סליהמידזיץ' הסכים שבהשוואה לקבוצות אחרות, ההשתלבות של הצעירים בבאיירן היא יותר מדורגת. מעבר לכך, לטענתו הרמה של באיירן גבוהה יותר מאשר בקבוצות האחרות, וגם זה מקשה על אותם שחקנים לקבל הרבה דקות משחק.
עוד שחקן צעיר ומוכשר הוא ג'מאל מוסיאלה בן ה-17, הקשר האנגלי-גרמני, שגדל באקדמיה של צ'לסי והצטרף לבאיירן לפני כשנה. הוא עשה את הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת כבר בעונה שעברה והעונה שותף כמחליף בארבעה משחקי ליגה ואפילו כבש במחזור הפתיחה מול שאלקה. בגביע נגד דורן הוא שיחק את כל 90 הדקות.
פליק לא נוהג לדבר על שחקנים אינדבידואלים, אבל הוא חרג ממנהגו במקרה הזה ואמר: "כולם רואים שיש לג'מאל טכניקה פנטסטית עם הכדור. הוא בטוח בעצמו, אבל צריך עדיין להתחזק פיזית. יש לו עדיין דרך ארוכה לפניו. מה שבטוח שהוא מקדים את כל יתר בני גילו בקבוצת הנוער".
אז כן, באיירן מינכן לא מסתירה את שאיפותיה לעונה החדשה: לזכות שוב בכל התארים האפשריים, והפעם גם באליפות העולם לקבוצות. ואם היא אכן תזכה שוב בליגת האלופות בחודש מאי 2021 באיסטנבול, כולם כבר ידברו על האפשרות לזכייה שלישית, כזו שתשווה את ההישג של באיירן המיתולוגית מאמצע שנות ה-70.
