האווירה באנפילד, שבד"כ עוטה קסם בערבים אירופיים, היתה מאופקת מהרגיל. נדמה שגם הקהל של ליברפול החליט לשמור כוחות ולא לזעזע את אמות הסיפים כמו בעבר. כיאה לקבוצה שעלתה ללא שלושה משחקני המפתח שלה (סאדיו מאנה, רוברטו פירמינו ואנדי רוברטסון נחו היום לקראת "משחק העונה"), היא לא הפגינה את הדורסנות הרגילה, אבל גם ההרכב החסר יחסית הספיק כדי לשלוט במשחק לחלוטין, להגיע להזדמנויות רבות ונצחונה לא (באמת) עמד בספק.
גנק, מנגד, החזירה לעצמה את הגאווה. היא ניצלה היטב את "שמירת הרגליים" של קלופ, ואחרי שהובסה ללא תנאי באצטדיונה הביתי, דווקא באנפילד היא הצליחה גם לכבוש וגם בדקות מסוימות אפילו להתקרב לשער השני. הבלגים לא יעלו לשלב הבא, הם במקום האחרון בבית ואחרי הערב גם הסיכוי הטכני אבד. אבל הם יכולים להיות גאים בעצמם על היכולת, במגרש שבו קבוצות רבות וחזקות ממנה נרמסו או יירמסו בעתיד.
והפנים - ליום ראשון: בתחילת השבוע הבא, אנפילד יארח משחק שונה לחלוטין. לחץ אחר, יריבה חזקה יותר ובוודאי גם משחק הרבה יותר אינטנסיבי יהיו מנת חלקה של ליברפול. והיא תצטרך לדעת לעשות את הסוויץ'. משימה לא פשוטה, אבל גם לא בלתי אפשרית עבור החבורה של יורגן קלופ, שכבר עשו זאת בעבר. הגרמני, כמו השחקנים שלו, כמו כל אחד מהאוהדים ידע: זו המשימה האמיתית, ובדרך אליה המייטי רדס סימנו "וי".
במחזור מטורף ומפוצץ בשער, זה היה ערב מעט אפאתי באצטדיון בליברפול. וזה מוזר, בהתחשב בעובדה שאם יש קבוצה שלא מסתפקת בביצוע המשימה ותו לא, זו ליברפול. אבל היא נקטה הערב גישה יותר פרקטית, ומקווה שתשתלם במשחק שחשוב באמת.
