הסיכויים של ארסנל לזכות באליפות העונה נגמרו. זה לא קרה בשבוע שעבר, גם לא לפני שלושה שבועות, השנה זה הגיע באמת מוקדם. בעונה שעברה, הייתה תחושה של בשורה אחרת מכיוון התותחנים והיא באה בזמן הכי קריטי של השנה, תקופת חג המולד. הלונדונים סיימו אותה במקום הראשון ורבים האמינו שהפעם זה שלהם. בסוף זה נגמר, כרגיל, במקום הרביעי.
מהאופוריה הזמנית לא נהנתה רק ארסנל, אלא הכדורגל הבריטי כולו. אם בעבר ארסן ונגר לקח את התארים שלו בזכות מושבה צרפתית שבנה, בשנים האחרונות הוא התחיל למשוך בכיוון אחר ופיתח גרעין בריטי. תיאו וולקוט, ארון ראמזי, קירן גיבס, קרל ג'נקינסון, ג'ק ווילשר ואלכס אוקסלייד צ'מברלין הפכו לכלים החשובים של המנג'ר שעשה סימנים של קאמבק לצמרת. "בעבר הכוכבים הצעירים שגדלו אצלנו היו ססק פברגאס וסמיר נאסרי, כעת יש לנו חבורה אנגלית עם איכויות כמו אלה שאנחנו רוצים לבנות עליהן", אמר ונגר.
באנגליה הסבירו את השינוי בכך שהצרפתי נפגע מעזיבת השחקנים שפיתח לטובת הכסף הגדול ומאבקים קבועים על תארים, ומה ששבר אותו הייתה נטישת ואן פרסי. ונגר האמין שלבריטים יש ערך רב למושג "נאמנות" והם לא יעברו לקבוצה אחרת. לראייה הוא הצליח לעשות זאת, וכולם חתומים לטווח הארוך בארסנל, כשג'נקינסון הושאל העונה לווסטהאם.
בקיץ האחרון המגמה נמשכה. ארסנל צירפה את קאלום צ'יימברס מסאות'המפטון וברגע האחרון של החלון רכשה ממנצ'סטר יונייטד את דני וולבק. כמות כזאת של בריטים בהרכב של התותחנים לא זכורה כבר שנים. אחרי הזכייה בגביע ובמגן הקהילה, באמירויות האמינו שאולי עלו על נוסחא לקאמבק, בטח עם החיזוק העצום בדמות אלכסיס סאנצ'ס. המושבה גדלה, ההצלחה לא.
וולקוט, שהחסרון שלו במשך 10 חודשים הוכיח כמה הוא קריטי לארסנל, עדיין לא חזר. הוא לא סקורר מטורף, הוא אף פעם לא היה, אך לחלל שהשאיר והותיר את הקבוצה ללא מהירות באגף וללא יצירת מצבים, עדיין ונגר לא מצא פיתרון. דוגמא מצוינת לכך נראתה בסוף השבוע האחרון, בהפסד של התותחנים 2:1 ליונייטד. שליטה כמעט מוחלטת במשחק, אבל איפה הגולים? אגב, בצפון לונדון לא ראו ניצחון על השדים האדומים כבר 1,302 ימים, על צ'לסי 1,122 ועל מנצ'סטר סיטי 838. יריבה ישירה שלהן, עלק.
וולבק הוא תמצית הבינוניות אליה נפלה ארסנל וגם יונייטד. החשיבות הבריטית משחקת כאן, ולכן המעבר של החלוץ לוונגר היה כל כך כואב באולד טראפורד, חוץ מללואי ואן חאל. ההולנדי הכיר בכך שמדובר בחלוץ שלא מספיק טוב לרמות האלה ונתן לו את ברכת הדרך. אל תתנו לשלושער מול גלאטסראיי והופעות טובות בנבחרת לסנוור אתכם. מדובר במחמיצן כרוני וחסר יציבות, שקיבל מספיק הזדמנויות ולא עשה איתן שום דבר. ונגר ניסה לבנות על הרעב שלו ונשאר רעב לנקודות.
ווילשר הוא האכזבה הגדולה ביותר. בממלכה היללו את ההסבה שעשה רוי הודג'סון איתו לתפקיד לקשר אחורי 50-50. עד כה המאמן הלאומי מקבל תמורה יפה מהקשר, עד שעלו תהיות מדוע ונגר לא מנסה לשחק כך עם ווילשר גם בארסנל. הסיבה פשוטה: אנגליה משחקת בבית קל, שאוי ואבוי לה אם לא תעלה ממנו. השחקנים שווילשר מתמודד איתם שם פחות איכותיים מאשר בפרמייר ליג. שם הוא עדיין מרבה להיפצע, אבל בעיקר לא מצליח להשאיר בצד את הויכוחים והעימותים. האוהדים אוהבים אותו, הם רואים בהתנהגות הזאת מסירות, אבל לאן הוא הביא אותם עד כה? לא רחוק יותר מדי.
ויש גם תעלומה על שמו של ראמזי. במושגים של מוזיקה, קוראים לזה "One Hit Wonder" (להיט חד פעמי). כישרון עצום יש, סיבה לחשוש לאלי גוטמן במארס גם יש, היכולת של הקשר העונה היא שחסרה (3 שערים העונה, לעומת 13 שערים בשלב הזה בעונה החולפת). נכון, הוא עבר פציעה לא קלה ומתקשה לחזור ממנה. אבל במשבר העמוק שבו נמצאת הקבוצה, יהיה לו קשה למצוא את הדרך כדי להיות האיש שיסחוב אותה.
ועדיין, לא הכל רע בממלכת ונגר. צ'יימברס מתברר כהשקעה מצוינת לעתיד, אם כמובן יצליחו לשמור עליו במקרה של יציאה קבועה מהמירוץ לליגת האלופות. וג'נקינסון, שאמור לחזור לקבוצה, עושה התקדמות בעונה הנהדרת שווסטהאם עוברת.
"ונגר חייב לחזק את הקבוצה בכל עמדה", חושב אלישר אוסמנוב. האיש העשיר בבריטניה, שמחזיק בלמעלה מ-30 אחוז ממניות המועדון. עם זאת, האוזבקי לא יושב בדירקטריון הקבוצה מכיוון שבעל המניות העיקרי, סטן קרונקי, לא מאפשר זאת. "אני אוהב את ארסן בגלל העקרונות שלו, אבל עקרונות הם סוג של פשרה שתמיד מונעת ממך אפשרויות אחרות", ממשיך אוסמנוב. "אני יכול לומר בוודאות שלמועדון יש כסף. איך משתמשים בו? זאת כבר החלטה של המנג'ר".
ונגר מנסה בעצם לשמור על שלד הקבוצה שלו בזכות הדרך בה בחר. אבל עושה רושם שהוא שביר ולא חזק. באופן לא מפתיע, השחקן הטוב ביותר שלו הוא אלכסיס, "שכיר חרב" שנקנה בעשרות מיליונים. לארסנל יש אולי את הבריטים הטובים ביותר בקבוצה, אבל כנראה שהם פשוט לא טובים מספיק, או שמובילים אותם בדרך שלא תשפר אותם. כך גם נראית אנגליה, עליה זה בעיקר מושלך. היא כבר עלתה ליורו, אבל רק כי הההגרלה שלה הייתה ממש קטנה עליה.
גם כשנראה שהמנג'ר שינה את דרכיו והכניס יד לכיס, עדיין הוא מסרב להישאר מאחור. הגרעין הבריטי שלו נכשל והוא מהווה את עיקר הקבוצה שנראית נורא. בהנחה שוונגר לא יעזוב את הכיסא שלו אחרי עוד עונת בלהות, יהיה עליו לעכל שמה שהוא עושה פשוט לא מספיק טוב. כדי לחזור, ארסנל תצטרך עוד שכירי חרב, כמו בסיטי, כמו בצ'לסי, כמו ביונייטד. הרומנטיקה מתה ממזמן, בטח בכדורגל האנגלי.
