כנראה שקראתם או שמעתם את המשפט הזה כבר יותר מפעם אחת, אבל ברשותכם נעשה בו שימוש עוד פעם אחת. "המשחק של ארסנל הוא כמו מנגינה סימפונית, אנחנו משחקים יותר בסגנון הבי-מטאל". הדובר: מאמן דורטמונד יורגן קלופ. הזמן: לפני המשחק בין הקבוצות בעונה שעברה בליגת האלופות. הציטוט של הגרמני הוא פיקנטי ונהדר, אבל צריך להתנצל בפניו, הוא טועה. התותחנים והצהובים-שחורים זהים לחלוטין. קווי הדמיון בין הקבוצות מוחלטים, כשהבולט בהם הוא אחד שזועק: הגיע הזמן לשינוי.
"אני לא רוצה לשנות את העולם, אני לא רוצה שהעולם ישנה אותי" - אוזי אוסבורן
"בימים מתוקנים, הפסד של דורטמונד לעולה החדשה קלן היה נחשב הלם מוחלט. אבל תחושת האבל שנראתה על יורגן קלופ סיפרה משהו אחר לגמרי". מה שנכתב ברשת לאחר שסגנית האלופה ירדה מנוצחת בפעם החמישית העונה, מספר את הסיפור הכואב שלה. כואב, תרתי משמע. קלישאה בכדורגל אומרת "אנחנו לא מחפשים תירוצים", אבל אפשר למצוא כמה במקרה של דורטמונד. מכת הפציעות הנוראית החלישה אותה בצורה קיצונית. גם שובו של אילקאי גונדואן מפציעה אחרי שנה וחצי וחזרתו של מרקו רויס מפציעה שניה בתוך חודשים ספורים, כנראה הייתה מוקדמת כדי להפוך את העונה של סגנית האלופה. האמת היא, שמבחינת הבונדסליגה, נראה שקלופ ושחקניו גמרו את הסיפור. הם היו אמורים להיות היריבה העיקרית של באיירן מינכן, אבל הבווארים כבר פתחו פער של 13 נקודות.
קלופ רצה שהמצב ישאר כמו שהוא, שדורטמונד תיאבק על תארים כמו בשנים החולפות. אבל העובדה שהוא מאמן מועדון צנוע יחסית במונחים של הטופ האירופי הכתה בו חזק. הכוכבים עוזבים, מחליפים מגיעים ועדיין לא מספקים את הסחורה (מיקיטריאן, אובמיאנג, אימובילה), אבל בעיקר - השחקנים החשובים ביותר לא מפסיקים להיפצע. תערבבו הכל ביחד ותקבלו קבוצה שבדרך לפשיטת רגל.
לא משנה איך תסתיים העונה של דורטמונד, גם אם תרד ליגה במקרה האפוקליפטי, קלופ יישאר סחורה חמה כמאמן. למה? כי כמו ארסן ונגר, שני המאמנים הופכים את הקבוצות שלהם לכאלה שאוהדים אוהבים בגלל האטרקטיביות. הבעיה הגדולה היא, שאותו משחק מהנה - וההתעקשות עליו - עולה למאמנים ביותר מדי נקודות. למרות זאת, ולצד הזכיות בתארים מלפני כמה שנים, יש מי שעדיין יהיו מוכנים לקחת את ההימור הלא מסוכן על הגרמני הצבעוני.
קלופ לא יכול יותר להתחרות בבאיירן, שכבר הודיעה שהיא שוקלת לגנוב גם את רויס. יש משהו שעושים או לא עושים באימונים שגורם לגוף של שחקניו להיות שברירי בצורה מגוחכת ובעיקר, הוא לא מוכן לזנוח את השיטה שכבר לא עובדת, את ההתעקשות לשחק יפה כשצריך להשיג נקודות ולהציל את העונה. למאמן דורטמונד מגיע אתגר חדש, למצוא מקום שבו יוכל לנגן עם כלים שיותר מתאימים לו מאשר אלה שלרשותו כעת בסיגנל אידונה פארק וגם המועדון צריך את הרענון ואת הדרך החדשה לחזור לצמרת.
"טירוף זה לעשות כל פעם את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין
קלופ לא הסכים עם ההשוואה לוונגר, אבל גם הוא צריך להכיר בכך שהם דומים: כמו דורטמונד, גיליון הפצועים של ארסנל כל הזמן מקבל תוספות, כמו הגרמני, הצרפתי נפל עד כה עם הרכש הגדול (מסוט אוזיל בחוץ לחודשיים) וכמו השוורצגלבן, גם התותחנים כנראה יצאו מהמירוץ לאליפות באנגליה. ונגר ידע כל הקיץ שהסגל שלו קצר מדי כדי לרוץ לתואר. זה היה הסימפטום של הבעיה במשך שנים, אבל גם העונה הוא העדיף לא לחזק אותו, עד כדי כך שב-2:2 נגד האל סיטי בשבת נאצ'ו מונריאל עלה במרכז ההגנה במקום לורן קוסיילני הפצוע. רק במזל דני וולבק הצליח לסחוט נקודה במשחק שבו הכוח הפיזי בא לידי ביטוי, משהו שמאמן התותחנים התעלם ממנו, לא הביא רכש שיעזור ושילם על כך עם עוד מבוכה.
"אני יכול להבין הכל", ענה ונגר, שחוגג היום 65, ביהירות לשאלה הלגיטימית, "האם אתה יכול להבין את התסכול של האוהדים מכך שלא התחזקת בבלם וקשר אחורי?", ששאלה עיתונאית בסוף המשחק. אם תשאלו את עיתוני אנגליה, המנג'ר הולך לתקן את המעוות בינואר ולהקצות 50 מיליון ליש"ט לשחקני הגנה חדשים, אבל אתם יודעים כמה קשה להשיג איכות בחלון ההעברות של החורף ושבינינו, זה כבר מאוחר מדי.
פתיחת העונה החלשה של ארסנל הציפה מחדש את תחושת המיצוי של ונגר במועדון. הסינוור מרכישת אלכסיס סאנצ'ס חלף אחרי 2-3 מחזורים והצ'יליאני פשוט לא מספיק כדי לפתור את כל הבעיות. כמות הפציעות היא בלתי נתפשת, המאמן לא מצליח כבר שנים להעלים את הרכות מהקבוצה ובעיקר, לא להוות יריב למי שכביכול אמורות להיות כאלה עבורו. ארסנל זקוקה להתחלה חדשה, למוח שחושב אחרת, ואולי אחרי 18 שנים במקום אחד, גם הצרפתי צריך אתגר חדש לעצמו. עכשיו תחשבו רגע על הבונדסליגה ותקצרו את הפז"ם של המאמן, איזו קבוצה עולה לכם בראש?
רוצים עוד קצת לראות כמה דורטמונד וארסנל דומות? בבקשה. יש אמנם עוד שני מחזורים עד שייפגשו שוב, אבל הערב הן ישחקו במשחקים שיכולים להציל להן קצת מהכבוד העונה. הצהובים-שחורים עם שני ניצחונות, לעומת ארסנל עם ניצחון והפסד. שתי הקבוצות יודעות שניצחון והן יעשו צעד חשוב בדרך לשלב הבא. אגב, קמפיין יפה יכול להיות גם שירת ברבור נהדרת עבור שני המאמנים.
