השעון על הלוח הגדול בסמי עופר תקתק 33 דקות. מכבי חיפה, איך נאמר בעדינות, ידעה כבר ימים יפים יותר. על הלוח, מתחת לשעון, הבהבה התוצאה 1:0 לשריף טיראספול. יחד עם הפיגור המוקדם, הירוקים היו בפיגור של שני שערים, והמשחק לא עבד. שריף הצליחה להוציא את הקהל מדעתו, השחקנים נראו כמי שלא עומדים בלחץ - ושום כדור לא הגיע ליעדו.
ואז, הגיע צ'ארון שרי. זה קרה לא מעט בהיסטוריה הקרובה של מכבי חיפה - הרגע הזה שבו הקבוצה נזקקת למישהו, ושרי מופיע במלוא הדרו. זה קרה מול בני סכנין, בפלייאוף העליון של 2022, אחרי 66 דקות של 0:0 עצבני. נגד מכבי תל אביב, במשחק שבו היתה בפיגור 1:0 בסוף עונת 2021/22, הוא הגיח עם אותה בעיטה חופשית דרמטית שהפכה לרגע מוזהב בתולדות המועדון. במוקדמות ליגת האלופות בעונה שעברה, הוא עשה את ההבדל בין 2:2 שהיה ניצחון ענק עבור הכוכב האדום - לבין 2:3, שבסופו של דבר הכריע את הכף לטובת הירוקים. אחר כך, בשלב הבתים, הוא גם זה שכבש את השער ההיסטורי נגד פריס סאן ז'רמן.
שרי הוא אלוף בדיוק בשערים מן הסוג הזה - השער הראשון, או החשוב במשחק. יש שערים בכדורגל שמגיעים כמעט מתוך הזרם הטבעי של המשחק - דקות שבהן הכל שוטף, הכדורים מתוקתקים מרגל לרגל ובסוף נמצאת הפרצה והכדור חודר לרשת. השערים הראשונים, לעומת זאת, הם שערים שצריך לחצוב בסלע - כאלה שמגיעים בדקות הראשונות, כאשר הקבוצה היריבה מסודרת ועומדת חזק, כאשר הלחץ על השחקנים האחרים גובר. ואז, ברגע החשוב הזה, שרי מתעלה - ועושה את שלו עם גול חשוב.
בעונה שעברה, שרי כבש עשרה שערי ליגה - ארבעה מתוכם היו הראשונים של חיפה במשחק. גם בשנים קודמות, הנתונים הם די דומים. ואם בקבוצה של שלוש השנים הקודמות, התפקיד שלו היה אמנם חשוב - אבל לא יותר מדי חשוב, כי בכל זאת היו לצידו כמה גורמים ווינריים אחרים, העונה הצורך של חיפה בשרי הופך להיות אקוטי.
כי מכבי חיפה של 2023 היא נטולת כל הסממנים שהיו לשושלת הירוקה. נטע לביא היה הראשון שעזב, אחריו ברק בכר, אחריו עומר אצילי ובסוף גם מוחמד אבו פאני. ארבעה אבני יסוד משמעותיות שהיו חשובות מאוד לבניין הכוח של הקבוצה, ולכוח ההרתעה שלה. החתיכה האחרונה, שלא הלכה לאיבוד, היא שרי. ובשניים מחמשת המשחקים הראשונים של חיפה העונה, ראית את שרי לוקח על עצמו את המשחק.
ככה היה גם ב"אלוף האלופים" נגד בית"ר, כאשר הבעיטה החופשית שלו נתנה את האות להתפרצות של הקבוצה במחצית השנייה. וכך גם השער שלו מול שריף, שהוציא את שריף מהאיזון הרגיל ואפשר את השערים הבאים ברשימה - שבחלקם הוא היה מעורב גם כגורם מסייע. כמובן שלניצחון, תמיד, יש אבות רבים - אבל במקרה הזה, ברור לחלוטין שכשמשהו טוב קורה במכבי חיפה, זה בדרך כלל מתחיל ברגליים של ההולנדי בן ה-35.
זה לא היה ערב טוב של מכבי חיפה. בשום צורה. במשך הרבה מאוד רגעים, גם אחרי שער השוויון, היא נראתה מבולגנת ולחוצה, כשהמשחק הלך לחלוטין לפי תכנית המשחק של טיראספול (כלומר, שלא יהיה משחק). יותר מדי שחקנים היו מתחת לרמה הרגילה שלהם, בראשם דיא סבע וליאור רפאלוב. אבל שני דברים הביאו לה את המשחק הזה - היכולת של מסאי דגו לזהות ולבצע את השינויים הנכונים (למשל, עם הכניסה של דין דוד - גדול האנדרייטדים של הכדורגל הישראלי בשנת 2023) - שלושה מהמחליפים כבשו במשחק הזה (ג'אבר, דין דוד ושוראנוב), והקפטן שלה.
אבל השאלה שמסאי דגו יצטרך לשאול את עצמו היא: כמה הקסמים של שרי יכולים להספיק? האם מול יריבה יותר חזקה מטיראספול, הוא לא יזדקק גם לכוחות נוספים? ואיך מצליחים להביא את יתר השחקנים ההתקפיים של חיפה ליכולת טובה יותר, כבר במשחקים מול ברטיסלבה?
בינתיים, מכבי חיפה כולה נשמה לרווחה אתמול עם שריקת הסיום. משהו בווינריות הירוקה, שאפיינה את שושלת האליפויות, עדיין בועט. היכולת, כך הם מקווים בכל אופן, תגיע ככל שהזמן יתגבר. ומסאי דגו, עם הניצחון אתמול, קנה לעצמו לא מעט זמן.
