ראש לשועלים או זנב לאריות. ההתלבטות של לא מעט ספורטאים, נראה ופוגשת לעיתים קרובות שחקנים בכדורגל שלנו, אך קשה לחשוב על מקרה מובהק כמו זה של עומר אצילי, מי שהפך בשנה החולפת לכדורגלן הטוב ביותר בליגת העל שלנו. כזה שעושה כמעט כל דבר שהוא רוצה על הדשא. ובכל זאת, הספק שם.
לפני שנדבר מקצועית, בואו נוציא את הפיל מהחדר. בטור הזה אתייחס למורשת של עומר אצילי כשחקן כדורגל. אין ספק שהפרשה בה היה מעורב תמיד תהיה שם ותמיד תשפיע על המורשת שלו. יש את מי שלא ישכח לו את זה וגם לא יסלח, יש את מי שלא ישכח, אבל החליט להתקדם הלאה. זה תמיד יהיה קיים.
אבל מעל הקריירה של עומר אצילי מתנוססת כוכבית אחת נוספת. הכוכבית הכל כך מפורסמת שנדבקה ללא מעט כדורגלנים ישראלים בעבר, כאלה שעשו דברים מדהימים בזירה המקומית, אבל לא הצליחו להותיר חותם מיוחד מעבר, מה שימנע מהם לעד את הכניסה להיכל התהילה האמיתי של הכדורגל שלנו.
עומר אצילי רשם בעונה החולפת מספרים ששמורים לכוכבים הכי גדולים שהיו פה. 20 שערים ו-10 בישולים היו לו, כשצריך להזכיר בכנות שהוא סבל מירידה חדה ביכולת שלו אחרי הפציעה, רגע לפני תחילת הפלייאוף העליון. במשך יותר מחצי עונה, אצילי היה שווה שער או בישול בכל משחק. לפרקים, נראה היה שהוא יכול להגיע לטווח 30 השערים בעונה.
לאצילי יש מספר תכונות נדירות בכל מה שנוגע לכדורגלן ישראלי. היכולת שלו להפעיל לחץ, ראיית המשחק שלו, ומעל הכל, היכולת שלו לשחרר בעיטות כמעט ללא שום הכנה מוקדמת, לעיתים אפילו מהמקום. כמה שחקנים אתם מכירים שיכולים אחרי פחות מחצי דקה לשחרר כדור לחיבורים כפי שעשה אצילי באלוף האלופים נגד ב"ש? אפילו ברמה אירופית, מדובר ביכולת יוצאת דופן.
רגל שמאל של אצילי מזכירה לי לא מעט את חיים רביבו, שהתמחה בגולים דומים בשנות השיא שלו בקריירה. אך אם ניתלה באילנות גבוהים מתקופתנו, אין ספק שהמספרים והתלות שמכבי חיפה פיתחה בשחקן הכנף שלה, מזכירים יותר את ערן זהבי, השחקן הישראלי האחרון שנתן תחושה אמיתית שהוא "מעל הליגה".
אחרי ההפסד של האלופה להפועל באר שבע ביום שבת האחרון, נשאל אצילי בראיון אחרי המשחק ב"ערוץ הספורט", האם הוא חושב שהוא יסיים את הקריירה בישראל. התשובה שלו ("כנראה שכן, הייתי פעמיים בחו"ל וזה היה קשה, טוב לי בחיפה"), היתה כמובן בשורה נפלאה לאוהדים הירוקים, אבל גם כזאת שמעמידה את הקריירה של אצילי, או לפחות את מה שנזכור ממנה, בצומת דרכים.
הכוכב הכי גדול בליגה שלנו, בסך הכל בן 28, למעשה מוותר על החלום האירופי שלו. הוא ניסה לעשות את זה בגרנאדה הספרדית לפני שש שנים, אך כמעט ולא שיחק, וגם יצא לאפיזודה קצרה באפואל ניקוסיה הקפריסאית, זכר לאותה פרשה, במעבר שמראש היה מועד לכישלון ומתוך כוונה ברורה לחזור לישראל.
מה בעצם יכול להפוך שחקן ליגה טוב בישראל, אפילו מצוין, לכזה שייכנס לרשימת הגדולים ביותר של הכדורגל שלנו? בדרך כלל, זה צריך להגיע עם הישג כלשהו ברמה הבינלאומית. זה יכול להיות קריירה מפוארת באירופה (אבי כהן, רוזנטל ברקוביץ', רביבו, בניון ורפאלוב הם רק חלק מהדוגמאות), וזה יכול להיות שחקן שכיכב בנבחרת ישראל והפך בה לשחקן מוביל.
עומר אצילי, עם חמישה משחקים ואפס שערים בנבחרת הבוגרת, פספס כנראה את שתי האפשרויות האלו. נשארה לו עוד אפשרות אחרת. הזירה האירופית עם מכבי חיפה. חשוב לזכור, ערן זהבי, עוד לפני מה שעשה באיינדהובן ולפני הקמפיינים המדהימים בנבחרת תחת הצוות האוסטרי, קנה את תהילתו קודם כל בזכות מה שהוא עשה על הבמות הכי גדולות באירופה.
המספרת המדהימה נגד ליון במדי הפועל ת"א, העובדה שסחב את מכבי ת"א על הכתפיים שלו כל הדרך לשלב הבתים של ליגת האלופות. ערן זהבי ידע לשים את החותמת על כך שהוא לא רק שחקן ליגה מדהים, אלא שחקן שנמצא באמת בספירה אחרת משאר הכדורגלנים בישראל. אם תשאלו את אוהדי מכבי ת"א, אותו מסע אירופי בו עלתה הקבוצה בפעם האחרונה לשלב הבתים הליגת האלופות, זכור קודם כל כ"קמפיין זהבי". זה מדבר בעד עצמו.
למכבי חיפה מחכה הערב (20:00, סמי עופר) מבחן קשה במיוחד נגד אולימפיאקוס, אולי האופציה הכי קשה שהיא הייתה יכולה לקבל בהגרלה. האוהדים הירוקים יכולים לדבר על החשיבות של פלאניץ', העבודה הקריטית של עלי מוחמד במרכז המגרש והגאונות של צ'ארון שרי. הכל נכון. אבל מכבי חיפה הנוכחית, היא קודם כל עומר אצילי. הוא הברק, הוא המוציא לפועל, ואם תצטרכו להמר על הכובש והמבשל המצטיין של הירוקים גם בסיום העונה הזאת, כנראה שכולכם תבחרו בו.
האם מכבי חיפה יכולה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות? המשימה הזאת נראית על סף הבלתי אפשרי. אבל סיבוב היא יכולה לעבור, ובכל מקרה העונה האירופית שלה לא תיגמר אחרי צמד המפגשים הזה. כשהוא במקום בו הוא בעל הבית, בתקופה הטובה ביותר בקריירה, ובמקום בו הוא רוצה להישאר עד הפרישה, המסע האירופי הזה הוא הזדמנות נדירה עבור אצילי לשדרג לא רק את מעמדו הנוכחי בכדורגל שלנו, אלא גם את מעמדו ההיסטורי. להיות "עוד שחקן טוב בליגת העל", זה בוודאי מרשים, אך לי נראה שאצילי מכוון ליותר.
